ביטול שינוי סיווג מס ארנונה של נכס

בלשונה של השופטת ארבל (שם, בפיסקה 21): "אני סבורה כי החיוב החדש בגין מרתפים ומחסנים נופל בגדר הטלת ארנונה לראשונה. אין המדובר בשינוי סיווג, שכן המרתפים והמחסנים הצמודים לבתים כלל לא חויבו בעבר בארנונה. הם לא סווגו מחדש, לא הוצאו ממסגרת סיווג קיים ולא בוטל סיווג אשר הכניס אותם למסגרת של סיווג חדש... תוצאה, לפיה לא תוכל המשיבה לחייב לעולם (כל עוד תקנות ההסדרים הנוכחיות יוותרו במתכונתן) מרתפים ומחסנים הצמודים לבתי מגורים בארנונה בשל טעות בשקול דעתה בעבר, אינה נשמעת תוצאה סבירה. לפיכך, איני סבורה כי מדובר בשינוי שיטת חישוב, אלא בהטלת ארנונה לראשונה... ברצוני להזכיר בנקודה זו דברים אשר חזרו ונאמרו מספר פעמים על ידי בית משפט זה, לפיהם אין הוראות ההקפאה באות להנציח טעויות של הרשויות המקומיות, ובלשונו של המשנה לנשיא אור: 'אין זה מתקבל על הדעת שטעות או מחדל יונצחו עקב דיני ההקפאה של הארנונה' (עע"ם 104/03 קפלן נ' עריית רמת גן, פ"ד נח(3) 769, 773 (2004))". בדומה נקבע בעע"ם 10864/07 גלבר נ' עריית אשדוד (9.2.11), כי חיוב הארנונה שהוטל על המערערים החל משנת 2006 בגין כניסות מקורות, סככות וגגונים של בתי מגוריהם, אינו נחשב לשינוי סיווג, אף שמדיניות הערייה עד לאותה שנה הייתה שלא לחייב שטחים אלו חרף סווגם בצו הארנונה כנכסים חייבים.

זאת, על מנת להמעיט ככל הניתן מצבים בהם שטח בבנין שאינו משמש למגורים לא יהיה ניתן לשבוץ בתוך אחד הסיווגים הפרטניים המנויים בצו, ואף לא יהיה ניתן לראות בו טפל ההולך אחר העיקר, מה שיחייב להחיל עליו את הסווג השיורי של "נכס אחר" ואת התעריף המיוחד הקבוע לסיווג זה (למשל סיווג מס' 24 בצו הארנונה של עריית ירושלים לשנת 2014; תקנות 8-6 לתקנות ההסדרים).

...

מכל המקובץ עולה כי במועדים בהם העירייה הגישה לשרים את הבקשות להוספת סיווגים מס' 14א ו-14ב לצו הארנונה בעניין שטחי חניה ללא תשלום בבנינים שאינם משמשים למגורים (23.2.12, 18.2.13 ו-23.2.14), לא נכללה בצו הוראת פטור לגבי שטחים אלו.

בסופו של דבר, העותרת גם אינה תוקפת את התיקונים בסעיפים 3(ו) ו-3(ט) של נספח ג/3 עליהם החליטה מועצת העירייה ביום 24.11.11, לאחר שהעירייה הודיעה כי ויתרה על תיקונים אלו והחזירה את נספח ג/3 לנוסחו המקורי.

סוף דבר – העתירה נדחית.

לעומת זאת במקרה שלנו הערייה לא שינתה את צו הארנונה עצמו, אלא החלה לאכוף את צו הארנונה ככתבו וכלשונו רק בשנת 2009, לאחר שכ -16 שנה לא עשתה כן. נפסק כי משמעות חוקי ההקפאה, היא איסור לשנות סיווג, או לבטל סיווג ללא אישורי שר הפנים והאוצר, אך יישום לראשונה של הסווג הקיים בצו הארנונה כמות שהוא, לגבי נכס שמעולם לא נאכף עליו צו הארנונה, איננו דורש אישור שם הפנים ושר האוצר (ראו: עע"מ 11641/04 ברוך סלע נ' המוצעה האזורית גדרות (לא פורסם, מיום 17.7.2006) סע' 12-15 לפסה"ד).

גם תקנה 4(א)לתקנות ההסדרים קובעת: "(א) מועצה לא תשנה סוג, סיווג או תת סיווג של נכס בשנת הכספים 1999 באופן המשפיע על סכום הארנונה המוטל בשל הנכס לפי תקנות אלה, ואולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השמוש בו". דהיינו, אפילו עצם שינוי השמוש בפועל מאפשר שינוי הסווג, לא כל שכן במקרה שלנו שהעיריה לא הוציאה בעבר כל דרישה לארנונה, בשל טעות כנראה.

...

דיון דייר משנה אינני מקבלת את טענת המערערת כי מאחר שהיא "דייר משנה", היא איננה בגדר "מחזיק" של הנכס, בהתאם לסע' 269 לפקודה, ולכן היא פטורה מתשלום ארנונה לעירייה.

בתשריט צויין ששטח בניין 8 הוא 121.82 מ"ר. העירייה טוענת כי היא לא הכלילה שטחים אלו בשטח המבנה לחיוב, וחייבה רק ב- 199 מ"ר, ואכן מעיון בתשריט עולה שלאחר הורדת שטחים אלו עדיין נותר שטח מבנים מעבר ל- 199 מ"ר שחוייבו בסופו של דבר.

כפי שהוסבר לעיל, הצעות המערערת לסווג את הנכס כאכסניית נוער או כמרכז ספורט ונופש, אינן מתיישבות עם ההגדרות של צו הארנונה ביחס לכל אחד מהסיווגים הספציפיים הנ"ל. סיכום לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני דוחה את הערעור.

במסגרת הטיפול המשפטי, קויימה פגישה בין הצדדים ביום 18.5.08 בסיומה הוסכם, כי ייערך שינוי סיווג נכס 0019 לסיווג מגורים לתקופה שמיום 1.1.03 ועד ליום 1.3.05 בכפוף לתשלום החוב.

הנתבע 1 צירף הודעה על פינוי הנכס למחלקת הארנונה של עריית ירושלים שהתקבלה בערייה ביום 17.1.05.

בסיכומי התשובה מציין ב"כ התובעת, כי התביעה דנן הוגשה בגין יתרת חוב מסי ארנונה לתקופה מיום 1.1.05 ועד ליום 1.3.5 וכן בגין יתרת חוב מזערית לשנת 2004, כאשר ביום 19.1.06 בוצעה פקודת יומן אשר ביטלה את החיוב לתקופה שמיום 1.3.05 ועד ליום 31.7.05 ומשכך, התביעה אינה נוגעת לתקופה זו. דיון ומסקנות: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בחנתי תצהירי בעלי הדין על נספחיהם ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים בפני ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להיתקבל במלואה.

...

24.3 אין בידי לקבל טענת הקיזוז שהועלתה על ידי הנתבע.

סוף דבר- לאור האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת 2 ומקבל את התביעה נגד הנתבע 1 ומחייבו לשלם לתובעת סך של 8,986.89 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה התש"ם-1980 מיום 16.4.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪.

מס הארנונה הושת על פי שני שימושים שונים: סווג חנויות משרדים ועסקים –סמל 200– וסווג בניינים אחרים –סמל 104-בגדלים משתנים בכל שנה.

אומנם, על פי הודעות שומה לשנים 2003 ו-2004 (נספחים 2–3 לעתירה), הפנתה המשיבה את מיסי הארנונה על הנכס המושכר לעותר 1, אך אין בכך כדי להעיד על היותו של העותר 1 המחזיק של הנכס, מקום שהוכח כי העותרת 2 מפעילה את עסקיה במושכר.

כן אציין כי החל משנת 2007 שינתה המשיבה את שם המשלם והחלה להפנות את השומות לפקודת העותרת מס' 2, אך העותרים לא הלינו ולא השיגו על השינוי הפורמילי הנ"ל, כמו כן לא הגישו כל עתירה לביטולו, והם הגיעו להסדר לתשלום החובות.

להלן לשון סעיף 8: " (א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין, הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס". (ב) השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית".

...

המסקנה המתבקשת מכל האמור הינה שהעותרים שילמו את מס הארנונה לשנת 2004 עד שנת 2007, בהתאם להסכם בינם לבין ראש המועצה הקודם, הסכם שהמשיבה אישרה אותו אף בהמשך ביום 30.12.08 (נספח 8 לעתירה), וכי אין לחייב את העותרים בתשלום נוסף בגין שנים 2004 עד 2007.

אינני מקבל את טענת העותרים בדבר הפלייה בהקשר זה, טענה שלא הוכחה על ידי העותרים.

להשלמת התמונה אציין, כי אינני מקבל את טענת העותרים כי ההסדר בינם לבין ראש המועצה הקודם נכפה עליהם.

המערערת ביקשה להשיג אחר קביעה זו והגישה עררים, בגין כל שנת מס, בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית שליד עירית תל אביב, (בסך הכל 4 במספר) במסגרתם טענה כי סווגם הנכון של הנכסים דנן הנו "בית תוכנה", כמו גם השיגה אחר היתנהלות המשיב אשר שינה הסווג בתוך התקופה בה סווגה פעילותה "כבית תוכנה", מבלי שביצע בדיקה עובדתית במקום החדש אשר יכולה לבסס תשתית ראיתית אשר תצדיק שינוי החלטתו ומבלי שנימק החלטתו.

השאלות לדיון שתי שאלות עומדות לדיון בפני: האם יש מקום להורות על בטלות החלטת המשיב עת קבע לנכסי המערערת סיווג חדש לצרכי ארנונה, בנגוד לסיווג שהיה קיים באותה עת, וזאת מבלי לבדוק במישור העובדתי את השמוש שנעשה בנכסים וללא כל הנמקה? האם יש מקום לסווג את פעילות המערערת בנכסיה כ"בית תוכנה" המזכה בתעריף ארנונה מופחת, על פי הוראות סעיף 3.3.3 לצוו הארנונה של עירית תל אביב – יפו או שמא צדק המשיב עת סיווג הנכסים כ"בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר", לפי סעיף 3.2.

...

ואולם, משבחנה ועדת הערר את פעילותה הכוללת של המערערת הגיעה הוועדה למסקנה, כי פעילותה הכוללת של המערערת אינה של ייצור תוכנה לצרכי מכירה כי אם פיתוח תוכנה המהווה כלי שירות מבחינתה לשם מתן שירותי הגנת סייבר ללקוחותיה.

כך, גם צדקה ועדת הערר עת הגיעה למסקנה, כי עיקר פעילותה של המערערת הוא במתן שירות ללקוחותיה על בסיס התוכנה והטכנולוגיה שהיא מפתחת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.