מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ביטול רישיון רפואה בעקבות הרשעה בעבירות מין

בהליך ערעור שונה - אזרחי (עש"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בעקבות הרשעתו בעבירה פלילית, הגיש המשיב 3 (באמצעות המשנה למנכ"ל משרד הבריאות) קובלנה נגד המערער, בהתאם לסעיף 41(5) לפקודה ונתבקש ביטול רישיונו לצמיתות.
עיון בפסיקה העוסקת במקרים דומים מעלה כי אמצעי המשמעת שננקט אינו נוטה לחומרה (ואולי ניתן לומר שבמקרה זה גם הוועדה וגם השופט נהגו בעיניינו בדרך המקילה): · רופא, שכיהן כסגן מנהל מחלקה אורתופדית בבי"ח, הורשע בבצוע ארבעה מעשים מגונים במטופלותיו בכך שמישש את שדיהן ובשתי עבירות של הטרדה מינית.
...
לשיטתה, ברי כי בנסיבות המקרה אין לאפשר למערער לשוב ולעסוק ברפואה למשך תקופה ממושכת.
בהפנותה לשיקולי הוועדה, סיכמה ב"כ המשיבים כי ההחלטה מושא הערעור היא החלטה מקצועית ועניינית ואין להתערב בה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מהטעמים הבאים; הליך קבלת החלטה בנוגע לביטול או התליה של רישיון של רופא הוא דו-שלבי: בתחילה מתנהל הליך לפני ועדת המשמעת, שבמסגרתו זכאי הרופא להשמיע את טענותיו, ורק לאחר מכן מתקבלת החלטה סופית על-ידי שר הבריאות, המבוססת, בין היתר, על דו"ח הוועדה והמלצותיה.
סוף דבר – התליית רישיונו של המערער לעסוק ברפואה למשך 10 שנים מידתית היא, לנוכח כלל השיקולים כפי שפורטו בהחלטת השופט ובהמלצת הוועדה ובהתאם לפסיקה הנוהגת.
הערעור נדחה אפוא.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 1998 בעליון נפסק כדקלמן:

בהתייחסי לכך בע"פ 6859/93, 7066 מדינת ישראל נ' קדרון [לא פורסם] אמרתי: "זולת הפגיעה במתלוננות, שצינעתן הופרה וכבודן נרמס, פגעו מעשיו של המערער גם במקצוע הרפואה. יכולתם של רופאים לבצע בחוליהם טיפולים המחייבים פלישה לצינעת גופם של המטופלים, מותנית באמון הבלתי-מסויג שבידי כל אדם לרחוש לכל רופא. ובצוע עבירות מן הסוג שביצע המערער במטופלותיו, בשעת ואגב מתן הטיפול הרפואי, פוגע באמון זה כערך כללי ומקובל". קביעתה של ועדת המשמעת, כי עבירות המין אותן ביצע המערער מחייבות את ביטול רישיונו, עולה בקנה אחד עם תכלית נקיטתו של אמצעי משמעתי, שהיא (בלשון הנשיא שמגר בפרשת אליהו) "למנוע סתירה בין הנידרש מאיש המיקצוע להלכה לבין היתנהגותו למעשה". המבקש לקבל רישיון לעסוק ברפואה חייב להראות כי נתקיימו בו תנאי הזכאות המפורטים בסעיף 4 לפקודה, ובראשם התנאי כי "הוא אדם הגון". פשיטא כי מועמד המבקש לקבל רישיון, אשר לחובתו הרשעה בעבירות אינוס ותקיפה מינית, אינו מקיים תנאי זה. מניה וביה מתחייב, כי אף רופא, שבמהלך עסוקו המקצועי נזקפה לחובתו הרשעה בעבירות מעין אלו, חדל לקיים תנאי זה וכשירותו להמשיך לעסוק ברפואה נפגמת.
כיוצא בזה, בע"א 50/91 סבין נ' שר הבריאות, פ"ד מז(1) 27, נדון עניינו של רופא שבעקבות הרשעתו בבצוע שני מעשים מגונים שלא בכפייה בחולות שטופלו על-ידיו המליצה ועדת המשמעת, ברוב דיעות, להתלות את רישיונו לשנתיים, ואילו השר החליט להתלותו לחמש שנים.
...
אני סבור, כי אין עמנו מקום להתערב בהחלטת שר הבריאות, לבטל את רישיונו של המערער.
נקיטת אמצעי משמעתי נגד רופא, בעקבות הרשעתו בעבירה פלילית שנעברה על-ידיו תוך מילוי תפקידו, מכוונת ליתן ביטוי ראוי לכישלון המקצועי-אתי הכרוך בהרשעה, ובכלל זה, להשלכתה של ההרשעה על כשירותו של הרופא המורשע להמשיך בעיסוקו המקצועי.
סיכומו של דבר: בענייננו המליצה ועדת המשמעת על נקיטת אמצעי משמעת הולם וראוי, ושר הבריאות ביסס את החלטתו על המלצתה.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2006 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מכל טענות המערער שובת-לב במיוחד היא טענתו כי בשל הרשעתו ייפגע עיסוקו העתידי במקצוע הרפואה, ובכך תרדנה לטמיון שבע שנות לימודיו בחו"ל. על טענה זו יש להשיב בשניים אלה: ראשית, המערער טוען כי סיים שבע שנות לימודי רפואה ברוסיה, אך הוא הודה כי לא הצליח במבחן ההסמכה בישראל, ולא קיבל רישיון לעיסוק ברפואה בישראל.
עפ"י סעיף 41(5) לפק' הרופאים (נוסח חדש) תשל"ז-1977 (להלן: "פק' הרופאים") רשאי שר הבריאות לבטל רשיון רופא שהורשע בעבירה פלילית או להורות שהרשיון יותלה, לתקופה שיקבע בצו, או לתת לרופא נזיפה או התראה.
על התייחסות בתי המשפט להרשעה בעבירה של מעשה מגונה, קבע כב' המשנה לנשיא, השופט איילון בע.פ. 535/89 פלוני נ. מ"י פד"י מ"ד(3) 800, כי למרות המלצת שירות המבחן לבטל הרשעת נאשם בבצוע עבירה של תקיפה מינית ומעשה מגונה, ועל אף העידר עבר פלילי, אין מקום להטלת ענישה ללא הרשעה, שכן: "..
...
בתי משפט אחרים הגיעו למסקנה שונה, והרשיעו חוקרים פרטיים שפגעו בפרטיות בני זוג עת צילמו אותם מקיימים יחסי-מין.
מהות העבירה בה הורשע המערער ונסיבות ביצועה מלמדות על הכיעור שבה, ואף בענייננו, בהעדר נסיבות חריגות שמצדיקות הימנעות מהרשעת המערער יש לדחות את בקשתו לבטל את הרשעתו.
יחד עם זאת, בשל חרטתו הכנה של המערער, כפי שמצאה ביטוייה בתסקיר שירות המבחן, ולאור חלוף 7 שנים מאז ביצוע העבירה, כמו גם בשל נסיבותיו האישיות של המערער שהפסיק לימודיו והתגרש מאישתו לאחר הארוע נשוא התיק דנן, אנו מקבלים באופן חלקי את עתירתו החילופית, ומפחיתים מתקופת המאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטלה עליו באופן שירצה 3 חודשי מאסר בעבודות שירות.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 1985 בעליון נפסק כדקלמן:

אף-על-פי שבוטל רישיונו, המשיך המערער להתחזות כרופא ולעסוק ברפואה, ולפיכך הורשע בבית המשפט קמא בארבעה אישומים בעבירה על סעיף 3(א) ביחד עם סעיף 48 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976.
כזכור הורשע המערער גם בעבירה של מעשה מגונה שלא בכפייה, כשלדעת בית המשפט קמא די הי בכך כי הוכח, שהנשים הוטעו לחשוב כי המערער רופא וכי לא היו מסכימות למעשיו בהן "אם היה להן שמץ חשד שהנאשם הנו אדם שרשיון העסוק ברפואה כבר נשלל ממנו 7שנים קודם לכן" שכן "אין החוק דורש שהתביעה תוכיח כי המבצע מעשה מגונה שלא בכפיה יהא שוטף זימה ותאווה מינית. זה אולי מתקבל בדרך כלל על הדעת, אך לא מחייב להיות יסוד מיסודות האישום". סבורני, כי צדק השופט המלומד במסקנה זו. יש שמעשה, שנעשה מתוך מניע מגונה, לא ייחשב כ"מעשה מגונה" על-פי כלל נסיבותיו.
...
טענת בא-כוח המערער, כי לא בדין הורשע המערער בשלושת האישומים הראשונים גם בעבירת תקיפה, נדחית אף היא.
כזכור הורשע המערער גם בעבירה של מעשה מגונה שלא בכפייה, כשלדעת בית המשפט קמא די הי בכך כי הוכח, שהנשים הוטעו לחשוב כי המערער רופא וכי לא היו מסכימות למעשיו בהן "אם היה להן שמץ חשד שהנאשם הינו אדם שרשיון העסוק ברפואה כבר נשלל ממנו 7שנים קודם לכן" שכן "אין החוק דורש שהתביעה תוכיח כי המבצע מעשה מגונה שלא בכפיה יהא שוטף זימה ותאווה מינית. זה אולי מתקבל בדרך כלל על הדעת, אך לא מחייב להיות יסוד מיסודות האישום". סבורני, כי צדק השופט המלומד במסקנה זו. יש שמעשה, שנעשה מתוך מניע מגונה, לא ייחשב כ"מעשה מגונה" על-פי כלל נסיבותיו.
כאשר אין כוונה מינית כלשהי מצד עושה העבירה, אין הוא, מנקודת מבטו הסובייקטיבית, פוגע בערך המוגן, נושא העבירה, ועל כן אין להרשיעו בעבירה זו. נראה לי איפוא, שלצורך הרשעת אדם בעבירה של מעשה מגונה צריך היסוד "המגונה" להתקיים הן ביסוד העובדתי של העבירה והן ביסודה הנפשי.
במקרה כזה, כך משתמע מפסק-דינו של השופט אגרנט בע"פ 63/58 הנ"ל, כאשר מתברר שהמעשה נעשה על-ידי אותו אדם לשם סיפוק תאווה מינית, ייאמר עליו שהוא מגונה, וגם המסקנה המתחייבת לגבי רופא, שבגדר טיפול שגרתי, שאיננו מחייב משום בחינה ומשום טעם שהוא יצירת מגע עם איברים אינטימיים של הנבדק, כי מעשהו מוכתם בכוונה מגונה.
לכן, לעניין העונש הייתי מצטרף למסקנה, שהערעור צריך להידחות.
לא הוכח, ואף לא נטען, כי היה מניע מיני למי מהנאשמים, אולם משהגיע בית המשפט למסקנה, כי המעשה האמור היווה, אובייקטיבית.
העולה מכך הוא, כי אין בפסק הדין בע"פ 391/62 הנ"ל כדי להחליש את האפקט של פסקי דין בע"פ 63/58 ובע"פ 315/58 הנ"ל. כדי למנוע אי-הבנה ברצוני להדגיש, כי העובדה, שפירוש מסוים לסעיף חוק נתקבל בעבר ושעל-פיו הורשעו נאשמים, לא הייתה כשלעצמה מרתיעה אותי מלקבל היום פירוש שונה, לו שוכנעתי, כי הפירוש הקודם היה מוטעה.
גם בעניין עבירה זו ניתן לטעון, כי כוונתו של המערער הייתה לתת טיפול "לפאציינטים", אפילו ללא סמכות כדין, ולא לבצע עליהן תקיפה שלא כדין, ועם זאת אין מנוס מלהגיע למסקנה, כי האלמנטים של עבירה זאת הוכחו אף הם מבחינה משפטית.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 1985 בעליון נפסק כדקלמן:

אף-על-פי שבוטל רישיונו, המשיך המערער להתחזות כרופא ולעסוק ברפואה, ולפיכך הורשע בבית המשפט קמא בארבעה אישומים בעבירה של סעיף 3(א) ביחד עם סעיף 48 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז- 1976 וכן הורשע בשלושת האישומים הראשונים גם בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות - עבירה של סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בתקיפה - עבירה על סעיף 379 לחוק הנ"ל ובמעשה מגונה שלא בכפייה - עבירה על סעיף 355לחוק הנ"ל. דינו של המערער נגזר לתשעה חודשים מאסר בפועל, שלושה חודשים מאסר-על-תנאי ולקנס בסך 900,000 שקל - כסכום שקבל המערער מעיסוקיו.
כזכור הורשע המערער גם בעבירה של מעשה מגונה שלא בכפייה, כשלדעת בית המשפט קמא די הי בכך כי הוכח, שהנשים הוטעו לחשוב כי המערער רופא וכי לא היו מסכימות למעשיו בהן "אם היה להן שמץ חשד שהנאשם הנו אדם שרישיון העסוק ברפואה כבר נשלל ממנו 7 שנים קודם לכן" שכן "אין החוק דורש שהתביעה תוכיח כי המבצע מעשה מגונה שלא בכפיה יהא שוטף זימה ותאווה מינית. זה אולי מתקבל בדרך כלל על הדעת, אך לא מחייב להיות יסוד מיסודות האישום". סבורני, כי צדק השופט המלומד במסקנה זו. יש שמעשה, שנעשה מתוך מניע מגונה, לא ייחשב כ"מעשה מגונה" על-פי כלל נסיבותיו.
...
טענת בא-כוח המערער, כי לא בדין הורשע המערער בשלושת האישומים הראשונים גם בעבירת תקיפה, נדחית אף היא.
כזכור הורשע המערער גם בעבירה של מעשה מגונה שלא בכפייה, כשלדעת בית המשפט קמא די הי בכך כי הוכח, שהנשים הוטעו לחשוב כי המערער רופא וכי לא היו מסכימות למעשיו בהן "אם היה להן שמץ חשד שהנאשם הינו אדם שרישיון העסוק ברפואה כבר נשלל ממנו 7 שנים קודם לכן" שכן "אין החוק דורש שהתביעה תוכיח כי המבצע מעשה מגונה שלא בכפיה יהא שוטף זימה ותאווה מינית. זה אולי מתקבל בדרך כלל על הדעת, אך לא מחייב להיות יסוד מיסודות האישום". סבורני, כי צדק השופט המלומד במסקנה זו. יש שמעשה, שנעשה מתוך מניע מגונה, לא ייחשב כ"מעשה מגונה" על-פי כלל נסיבותיו.
כאשר אין כוונה מינית כלשהי מצד עושה העבירה, אין הוא, מנקודת מבטו הסובייקטיבית, פוגע בערך המוגן, נושא העבירה, ועל כן אין להרשיעו בעבירה זו. נראה לי איפוא, שלצורך הרשעת אדם בעבירה של מעשה מגונה צריך היסוד "המגונה" להתקיים הן ביסוד העובדתי של העבירה והן ביסודה הנפשי.
במקרה כזה, כך משתמע מפסק-דינו של השופט אגרנט בע"פ 63/58 הנ"ל, כאשר מתברר שהמעשה נעשה על-ידי אותו אדם לשם סיפוק תאווה מינית, ייאמר עליו שהוא מגונה, וגם המסקנה המתחייבת לגבי רופא, שבגדר טיפול שגרתי, שאיננו מחייב משום בחינה ומשום טעם שהוא יצירת מגע עם איברים אינטימיים של הנבדק, כי מעשהו מוכתם בכוונה מגונה.
לכן, לעניין העונש הייתי מצטרף למסקנה, שהערעור צריך להידחות.
לא הוכח, ואף לא נטען, כי היה מניע מיני למי מהנאשמים, אולם משהגיע בית המשפט למסקנה, כי המעשה האמור היווה, אובייקטיבית.
העולה מכך הוא, כי אין בפסק הדין בע"פ 391/62 הנ"ל כדי להחליש את האפקט של פסקי דין בע"פ 63/58 ובע"פ 315/58 הנ"ל. כדי למנוע אי-הבנה ברצוני להדגיש, כי העובדה, שפירוש מסוים לסעיף חוק נתקבל בעבר ושעל-פיו הורשעו נאשמים, לא הייתה כשלעצמה מרתיעה אותי מלקבל היום פירוש שונה, לו שוכנעתי, כי הפירוש הקודם היה מוטעה.
גם בעניין עבירה זו ניתן לטעון, כי כוונתו של המערער הייתה לתת טיפול "לפציינטים", אפילו ללא סמכות כדין, ולא לבצע עליהן תקיפה שלא כדין, ועם זאת אין מנוס מלהגיע למסקנה, כי האלמנטים של עבירה זאת הוכחו אף הם מבחינה משפטית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו