המשיב טוען, בעיקר, כי עמדת משטרת ישראל לפיה החזקת נשק על ידי העותר יוצרת סיכון לציבור, מנומקת היטב, והוא היה רשאי להסתמך עליה בהחלטתו לדחות את עררו של העותר; המישטרה והמשיב רשאים לבסס את עמדתם על ראיות מנהליות, כולל חומרי חקירה מתיקים סגורים ומידע מודיעיני – כפי שנעשה במקרה זה; בחינת בית המשפט את החלטת המשיב נעשית בהתאם לכללי הבקורת המנהלית, שהיא מצומצמת מטבעה; האירועים בהם היה העותר מעורב, מלמדים על סיכסוך שכנים ברף גבוה, המקים סכנה להמצאות כלי יריה בידי אחד מהצדדים; המישטרה רואה בקיומו של סיכסוך אלים הצדקה לביטול רישיון הנשק של צד שמעורב בסכסוך, גם אם הוא הקרבן; ובנסיבות בכללן החלטת המשיב סבירה ואין להתערב בה.
דיון והכרעה
ברקע עמדת משטרת ישראל והחלטת המשיב עומדים שלושה אירועים מוגדרים.
העותר ואחיו ציינו את העובדה – המתקבלת על הדעת - שהרוב הגדול של הנוכחים באזכרה היו מבני מישפחת המתלונן, ותהו, תהייה הגיונית, כיצד יתכן שבסיטואציה הזו הם, שהיו לבדם, יפעלו באלימות כלפי המתלונן שהיה מוקף בעשרות מבני משפחתו.
ואכן, לאחר הארוע, במהלך חודש אפריל 2020, המישטרה הסכימה להמליץ על חידוש רישיון הנשק לעותר.
...
העולה מהמקובץ הוא שהראיות הנוגעות לאירועים אינן מבססות טענה על התנהגות פסולה מצד העותר במהלך האירועים, ואין בהן כדי ללמד על קיומה של מסוכנות בהחזקת נשק על ידי העותר.
סוף דבר
נוכח כל האמור, אני מורה על ביטול החלטת המשיב מיום 27.7.20.
אני מחייב את המשיב בהוצאות העותר בסך 15,000 ₪.
