ביטול רישיון נהיגה הוצאה לפועל בהסכמה

הוסכם, כי נוכח הרשעת הנתבע 1 בבית משפט לתעבורה בגין גרימת תאונת הדרכים ברשלנותו ותוך כדי הסבת ניזקי רכוש בעת שביצע פניית פרסה תוך סיכון רכב התובעת הרי ששאלת האחריות לקרות התאונה למעשה מתייתרת ואינה שנויה עוד במחלוקת למעט שאלת קיומו של "אשם תורם". עם זאת, ב"כ הנתבעת העלתה טענה עובדתית חדשה, כי בין לבין, התברר לנתבעת 2, כי הנתבע 1 נהג ברכב הנתבעים במועד התאונה כשהוא נעדר רישיון בתוקף, זאת, נוכח הגבלה על חידוש רישיונו שהוטלה עליו במסגרת חוק ההוצאה לפועל.

השאלה העומדת, אפוא, להכרעה בתיק זה האם קיימת נפקות לביטול רישיון נהיגה מכוח חוק ההוצאה לפועל על הקף הכסוי הבטוחי בהתאם לפוליסה לרכב שהוציאה הנתבעת 2 לרכב הנתבע 1.

...

עדותו זו לא נסתרה וסבורני, כי ידיעת הנתבע 1 באשר לשלילת רישיונו הינה רכיב מהותי בשאלת הכיסוי ביטוחי - בלעדיו לא תשמע הטענה.

לא מצאתי בנסיבות התיק כי יש להשית על נהג התובעת אשם תורם כלשהו כאשר שוכנעתי, מהחומר המצוי בתיק וממוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים, כי פעולת הנתבע 1 בוצעה בהפתעה גמורה ולא הייתה צפויה כלל.

סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 14,230 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בסיום הדיון מיום 16.02.2014 הצדדים הסכימו לסכם את טיעוניהם בכתב על בסיס הראיות הקיימות בתיק.

ביטול רשיון נהיגה – חוק ההוצאה לפועל" מכאן עולה כי הנהג שנהג ברכב שהיה מבוטח בפוליסה מקיפה אצל הנתבעת וגרם לניזקי רכוש, נהג ללא רישיון בתוקף שכן הוטלה עליו הגבלה בשל אי תשלום קנסות.

...

טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה כנגדה הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי.

יוצא אפוא, כי מי שנהג ברכב כשהוא מחזיק ברישיון לסוג הרכב בו נהג אולם הרישיון פקע מחמת אי תשלום אגרה או שהוטלה עליו הגבלה לפי חוק ההוצאה לפועל (המכנה המשותף לכולם שמדובר בהגבלה טכנית ולא מהותית), הרי שחוק הפיצויים אינו שולל את זכאותו לפיצויים בגין נזקי גוף.

יוצא אפוא כי הלכת ספיאשוילי חלה הן ביחס לנזקי גוף והן ביחס לנזקי רכוש.

זאת ועוד, הנתבעת לא העלתה כל טענה של ממש ביחס לסכום הנתבע בתביעה ולנזק שנגרם לרכב, למעט טענה בעניין קיזוז דמי השתתפות עצמית בסך של 2,289 ש"ח. סוף דבר מכל המקובץ, התביעה מתקבלת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 71,147 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (10.2.13) ועד לתשלום המלא בפועל, בהפחתה של דמי ההשתתפות העצמית הנקובים בפוליסה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים התובעת והנתבעת 2 הסכימו כי הנתבע 1 (להלן: הנתבע) פגע ברכב התובעת בתאונת דרכים ביום 16.03.12, וכי התאונה נגרמה באחריותו של הנתבע.

בתעודה זו נרשם כי "הגבלה זו משמעותה שהרשיון חדל מלהיות תקף. ההגבלה חוסמת את האפשרות להנפקת רישיון נהיגה ותשלומי אגרה בכל דרך. ורישום ההגבלה או ביטולה בקובץ הנהגים במחשב משרדנו הנו באחריות ההוצאה לפועל". הצדדים אינם חלוקים על סכום הנזק או הפצוי המגיע לתובעת, בגין הנזק שניגרם לרכבה, במסגרת תאונת הדרכים נושא התביעה.

...

מקובלת עלי לעניין זה ההבחנה הקיימת בפסיקה אליה הפנה ב"כ התובעת, על פיה לא מדובר בפסילת רישיון נהיגה שמקורה בפסול תעבורתי או פגם בכישורי הנהיגה, אלא באיסור לקבל או להחזיק רישיון כזה מטעמים כספיים של חוב שלא נפרע.

כאמור בע"א 4819/92, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. ישר מנשה, פ"ד מט (2) 749 [1995] בעמ' 769, החובה להבליט סייג או חריג נועדה "להסב את תשומת לבו של המבוטח אל הגבלות החבות של המבטחת". בהמשך, בעמ' 772 לפסק הדין הנ"ל נקבע, כי "סיוג חבות כגון זו שלפנינו מן הראוי שיבוא באותיות מאירות עיניים ובנפרד, אחרת אין מקיימים את סעיף 3 הנ"ל." יתרה מזו, בהתאם להלכת פס"ד אליהו-ישר הנ"ל, לא די בהדגשה של תניות הפטור, אלא יש לוודא כי המבוטח מבין תניות אלה, נקבע בעמ' 773 לפסה"ד כי: "16. לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להישען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על-ידיה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים שבהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי." אין כל ספק כי הסייג האמור בסעיף 15.1 לפוליסה אינו מובלט, ולא נטען על ידי המבטחת – קל וחומר לא הוכח על ידה – כי הסייג הובא באופן אקטיבי לידיעת הנתבע.

סוף דבר לא הוכח כי הנתבע ידע על קיום ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה שלו, וגם אם ידע - אין בהגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה שלו מכח חוק ההוצאה לפועל כדי לפטור את המבטחת מחובותיה על פי הפוליסה.

בשולי הדברים אציין כי עד היום לא ניתן פסק דין כנגד הנתבע 1, בשל מסמכים שהיו חסרים לבקשה שהגישה התובעת לעניין זה. הנתבעת תשלם מחצית שניה של אגרה תוך 30 יום מהיום.

לאחר הדיון, הגישה החברה בקשה לתיקון פרוטוקול, ולהוספת תשובת ב"כ המבטחת לטענה הנוגעת לקיומם של שני מכתבי דחייה, בזו הלשון: "ההבדל בין מכתבי הדחיה נובע מנתונים אשר התקבלו אצל הצד השלישי כשבוע מאוחר להנפקת מכתב הדחיה". בהחלטתי שניתנה ביום 09.11.20 הוריתי לצדדים האחרים להשיב לבקשה לתיקון הפרוטוקול בתוך 7 ימים, וקבעתי כי המנעות מהגשת היתנגדו לתיקון במועד שנקבע, תהווה הסכמה לבקשה.

בהקשר זה טענה החברה, כי אין לקבל טיעון זה, משתי סיבות עיקריות: (1) אף אם היתה נכונה טענת המבטחת, הרי שאין חולק כי במאמץ סביר היתה יכולה לקבלו, ואף לא "בשקידה" – וזאת באמצעות המאגר הממוחשב המקושר למרכז הסליקה של חברות הביטוח ואשר נגיש עבורה בלחיצת כפתור; (2) אין לקבל את הטענה לפיה רק כעבור שבוע הגיעו הנתונים לידי המבטחת, שכן עיון במסמך ממנו למדה המבטחת לכאורה אודות "ביטול רישיון נהיגה – חוק ההוצאה לפועל", נושא תאריך 22.11.17, ומכאן שמידע זה היה בידיה בטרם שלחה את מכתב הדחייה הראשון.

...

דיון והכרעה הצורך במשלוח מכתב המנמק את הסיבות לדחיית תביעת המבוטח, נקבע בהנחיות המפקח על הביטוח מיום 09.12.98 (להלן: הנחיות המפקח), הקובעות כי: "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד יאוחר יותר, נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה." בהמשך, בחוזר המפקח על הביטוח מיום 29.05.02 (להלן: חוזר המפקח), נקבע כי: "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות ראשונה, "רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה." יפה לעניין זה, על דרך ההיקש, קביעתו של בית המשפט העליון במסגרת עניין קסליו, לפיה אין מקום למחיקת סעיפים בכתב הגנה, מקום בו חברת הביטוח העלתה במכתב הדחייה, בתום לב, טענה המהווה טענת סף, ולפיה הפוליסה בוטלה עוד קודם למקרה הביטוח.

על כן, בהעדר כל טענה או אינציקציה אחרת, אני קובעת כי במועד בו נשלח מכתב הדחייה הראשון (בתאריך 28.11.17) כבר היה בידי המבטחת – או למצער יכול היה להיות בידיה – אישור מרכז הסליקה שהודפס כנראה בחודש אוגוסט 2017.

על כן, עומדת על כנה המסקנה אליה הגעתי בפסקה 13 לעיל.

סוף דבר הבקשה למחיקת סעיפים מתקבלת, כך שהמילים "ולפי חוק ההוצל"פ" – בפרק הראשון בעמוד הראשון לכתב ההגנה של צד ג' – יימחקו, ויוצא מן התיק מכתב הדחייה השני.

בהתאם להסכם שכר הטירחה מהות הייצוג הוא הגשת בקשה למתן צו כנוס לבית המשפט המחוזי וניהול תיק הפש"ר בדרך של הסדר נושים או הפטר ולרבות ביטול הגבלות על רישיון נהיגה בתיקי ההוצאה לפועל.

בקשות לביטול עיכובי יציאה מן הארץ בהסכמה וללא דיון תומחרו בסך 3,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף 1,500 ₪ בצרוף מע"מ ככל שיהיה צורך בדיון בבית המשפט.

...

יצוין כי לכאורה היה מקום לציין בהסכם שכר הטרחה את שוויו של אותו רכיב משישה אך בפועל לא צוין סכום במקום המיועד לו בששת הרכיבים ולפיכך, המסקנה היא כי שווי כל רכיב שווה בערכו למשנהו ובסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן להסיק מעדותו של נדלר כי הודה אף בטיפול לפי הרכיב השני שהוא ייעוץ וטיפול משפטי שוטף לאחר מתן צו הכינוס, לרבות משלוח הודעות לנושים והכנה לקראת אסיפות נושים ככל שיתקיימו.

הנתבעת לא הייתה צד בהסכם שכר הטרחה ולא ערבה לחוב זה. העולה מכל האמור לעיל הוא כי התובעת זכאית לפירעון השיק לידיה.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ אשר יצטרפו לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל. ניתן היום, ב' שבט תשפ"ג, 24 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.