בחודש ינואר 2015, בהתאם להמלצת המישטרה, הודיע פקיד הרשוי לכלי ירייה לעותר על ביטול הרישיונות לשני כלי הירייה המוחזקים על ידו, והעותר נידרש להפקידם בתחנת המישטרה.
כמו כן, ולצד האמור, יש לזכור כי גם בהקשר של ביטול רישיון קיים, חל הכלל הבסיסי לפיו נשיאת כלי ירייה אינה זכות מוקנית הנתונה מלכתחילה בידי האזרח (עע"מ 3792/14 עובד רופל נ' המשרד לביטחון הפנים משטרת ישראל ואח' (23.3.2015)); עניין ח'טיב הנ"ל).
למרות שלא הוגשו כנגד העותר כתבי אישום בגין אף אחד מן האירועים הללו, אני סבור כי לאור היצטברותם של האירועים בפרק זמן קצר יחסית של שנים בודדות, והחומרה הגלומה בהם, החלטת הרשות (שנסמכה על ראיות מינהליות) שלא לחדש את רישיון הנשק של העותר הייתה סבירה, ולכל הפחות כזו שאינה מצדיקה היתערבות שיפוטית.
...
אין בידי לקבל את טענתו של העותר בעניין זה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר הצורך לצרף את המכתב עצמו תחת הסתפקות בהודעה לפיה הצדדים לא הגיעו להבנות, אין ספק כי המשיבים היו רשאים לקבל את עמדתה של רשות הטבע והגנים ביחס לחידוש רישיון הציד של העותר, שכן היא אחד מן הגורמים המקצועיים הרלוונטיים לעניין.
סוף דבר
לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית העתירה.
העותר ישלם למשיבים הוצאות הליך זה בסך של 4,000 ₪.
