ביטול רישיון הפעלת חברת כוח אדם על ידי משרד העבודה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עיסוק כקבלן שירות וכוח אדם ללא רישיון בנגוד לסעיפים 2(א), 10א ו-20(ב) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו -1996 (להלן- חוק קבלני כוח אדם); ובגין ניכוי סכומים משכר עבודה שלא הועברו לתעודתם תוך 30 יום מהיום שבו רואים את השכר כמולן – עבירה לפי סעיפים 25א (א) ו-25ב(ג) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן- חוק הגנת השכר).

שכן "בהסדר הרשוי כפי שנקבע בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, ביקש המחוקק להבטיח את זכויות העובד המועסק על ידי חברת כוח אדם, ואת רווחתו. זאת לאור ההרעה המוחשית שחלה במצבם של העובדים המועסקים בדרך זו, וההשלכות השליליות הנובעות ממנה. בדברי ההסבר להצעת החוק עמד בשעתו המחוקק על כך שלעיתים קרובות נתונים העובדים המועסקים בתבנית ההעסקה הזו, של "מערך יחסים משולש": עובד, משתמש, קבלן- לניצול, הבא לידי ביטוי בתשלום שכר נמוך והיעדר תשלום תנאים סוצאליים; אין להם מקום עבודה קבוע ומסודר; כוח המיקוח האישי והקולקטיבי שלהם קטן; הבטחון הסוצאלי נעלם, וזכויות רבות נלקחות מהם (עע (ארצי) 11/07 אל אור אילת תפעול ואחזקות בע"מ- מדינת ישראל- משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (מיום 11.8.2008) וההפניות שם. פרשנות אחרת וליתר דיוק פרשנות מצמצמת, עלולה ליצור פרצה בחוק וכר פורה לניצול עובדים, כך שעובדים רבים אשר החוק ביקש שיחסו בצילו, לא יהנו מההגנות שהמחוקק ביקש לקדם תוך פגיעה פוטנציאלית רחבת הקף בעובדים מוחלשים אלה.

במילים אחרות, תכלית החקיקה היא כי זכויותיו של עובד קבלן ישולמו כדבעי ועניינו לא יעבור מ"תחת לרדאר", שכן "הפעלת עסק ללא רישיון (פוגע –ד.י.) באופן המונע פקוח ואסדרה כמתחייב מתחום הפעילות" (ערעור ספירשטיין).

בשקילת השיקולים ואיזונם אשר אינן קשורות ביצוע העבירה, יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות: העדר הרשעות קודמות של הנאשם; היותו אדם נורמאטיבי; מצבו הכספי; אמנם האישום הראשון נוגע לתקופה לא מבוטלת שבה הנאשם הפעיל את עסקו ללא רישיון הפוגע בפקוח, עת האישום השני נוגע לעובד בודד ולתקופה קצרה יחסית בעדה לא הועבר הנכוי לטובת ארגון עובדים; הטלת הקנס עלולה לפגוע בנאשם אשר כבר נאלץ לסגור את עסקו; כתב האישום הוגש בשיהוי -כשלוש שנים לאחר ביצוע העבירות דבר אשר יש בו כדי לפגוע בתחושת הצדק וההגינות המשפטית; גזר הדין ניתן כשלוש שנים ושליש לאחר פתיחת ההליך, כאשר מחד גיסא, היתקיימו חמישה דיונים ובכללם דיון הוכחות ובית הדין נידרש ליתן אף החלטה בבקשה אין להשיב לאשמה, אך מאידך גיסא, הצדדים הגיעו להסדר טיעון ובו הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ובכך חסך הנאשם במידה מסוימת מזמנו היקר של בית הדין; הנאשם העביר למאשימה אסמכתות לפיהן תיקן את הפגם כך שהכספים שנוכו מהעובד הועברו לתעודתם; מצבו הכלכלי של הנאשם אינו משופר שכן לדידו הוא מרויח סך של 6,000 ועליו לשלם מזונות בסך של 2,200 ₪ והוריו עוזרים לו בשכירות של 5,000 ₪ בחודש.

...

אשר על כן ונוכח התקופה הלא מבוטלת שבה הנאשם פעל ללא רישיון, סבורני כי יש להעמיד את מתחם הענישה בין 40% לבין 60% מהקנס המקסימלי (סך של 14,400 ₪), קרי בין 5,760 ₪ לבין 8,640 ₪.

בעניין מרדכי שחם נקבע על ידי בית הדין הארצי כי "בהכפלת מספר העבירות (49) - עומד המתחם שנקבע על ידי בית הדין האזורי (30%-50% מהקנס המרבי) על 7,423,500 ₪ לבין 12,372,500 ₪. אין חולק כי מדובר בסכום עתק אך זאת לאור מספרן הרב של העבירות, ובהתחשב בגובהו של הקנס המרבי שנקבע בחוק לעבירה זו, המדבר בעד עצמו ומדגיש את החומרה הרבה שראה המחוקק בניכוים של סכומים משכרם של עובדים תוך הטעייתם לסבור כי הם עוברים ליעדם (כיום עומד הקנס המרבי בגין עבירה אחת על סך של 1,130,000 ₪). עם זאת לאחר שקילת כלל הטיעונים שוכנענו כי יש הצדקה להתערב במתחם הענישה שנקבע על ידי בית הדין האזורי ביחס לאירוע זה...בהתחשב בכלל הנסיבות, לרבות מספרם הרב יחסית של העובדים אשר ביחס אליהם בוצעה העבירה, מספר החודשים בהם נלקח מהם חלק משכרם שלא כדין, אי העברת הכספים ליעדם עד היום (ולפחות לא נטען אחרת) והעובדה כי התנהלות חמורה זו חזרה על עצמה במספר אתרים שונים כך שעל פני הדברים אין מדובר ב"כשל ניהולי" כנטען אלא בהתנהלות מכוונת - אנו סבורים כי יש להעמיד את הרף התחתון של מתחם הענישה בגין האירוע על הקנס המרבי בגין עבירה יחידה (505,000 ₪), ואת הרף העליון - על 30% מקנס המרבי היינו 7,423,500 ₪ (ע"פ (ארצי) 25307-12-15 מרדכי שחם נ' מדינת ישראל (מיום 4.9.2017).

סבורני כי בנסיבות העניין יש לפסוע בהתאם לחלופה הראשונה, קרי עונש נפרד לכל אירוע; ונוכח העובדה כי מדובר בשתי עבירות שונות, שאין בהן קשר, איני מוצא לחפוף בין סכומי הקנסות שיוטלו להלן בגין כל אחת מהעבירות.

אין כל קשר להגבלת חשבון הבנק של החברה וזאת בשל קשיים שנבעו במהלך הקורונה ודינו היה להתבטל בשל התקנות שהתקינה הממשלה (סעיף 5 לסיכומים).

לטענת המשיבה, המבקש מנהל לשעבר ועל מניות של חברת קאי (אוקיינוס) פיתרונות בע"מ, שהחזיקה ברישיונות הנדרשים לקבלן כוח אדם ולקבלן שירות, על פי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.

לענין הפעלת סמכות המשיבה קבע בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 520/09 אופקים א.ג. בע"מ – מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (נבו 17.10.2010) : "הפעלת סמכותה של המדינה כפופה לא רק לתנאים הנקובים במפורש בתקנות, דוגמאת היתייעצות עם הועדה המייעצת ומתן זכות טיעון בפניה לקבלן כוח האדם, אלא גם לכל מחויבויותיה של המדינה מכוח המשפט המינהלי ומבחני המידתיות, תוך שימת לב לכך שעל הפרק עומדת זכות קניינית של קבלן כוח האדם. מכך נובעת חובתה של המדינה לעשות מאמץ לבצע את הבדיקה תוך זמן קצר ככל האפשר, ככל הניתן עוד טרם פקיעתה של הערובה, על מנת לנסות ולהמנע מהצורך לחלטה. בנוסף, ככל שקיימת חלופה המאפשרת את הגשמת תכליתו של ההסדר תוך פגיעה פחותה בזכויותיו של קבלן כוח האדם – דוגמאת הארכה מוסכמת של תוקף הערבות עד השלמת הבדיקה – על המדינה לפעול ליישומה מיוזמתה". סע"ש 48635-11-22 סעיף 3 לחוק קובע כדלקמן: "3. (א) לא יינתן רשיון למבקש לעסוק כקבלן כוח אדם אלא אם כן נתקיימו בו כל אלה:

(1) הוא, או המנהל המועסק על ידיו, לפי הענין, הם בעלי ניסיון של לפחות שלוש שנים במתן שירותי כוח אדם או בניהול כוח אדם; (2) הוא המציא ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו, בדרך שיקבע השר, ובסכום שיקבע בהיתחשב בהקף עסקו, והכל על פי תקנות שיתקין באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת; בתקנות כאמור יכול שייקבעו גם דרכי חילוט הערבות או הערובה האמורים; (3) בחמש השנים שקדמו לבקשת הרשיון לא הורשע מבקש הרשיון או ממלא תפקיד בכיר בעיסקו בעבירה שיש עימה קלון, או בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק כקבלן כוח אדם.

...

לאור כל המפורט לעיל – דין הבקשה להידחות.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, דין הבקשות לצווי מניעה זמניים – להידחות.

משלא הוגשו כתבי תביעה והמבקש לא עתר לסעד עיקרי – אין מקום להמשך ההליכים בתיק זה. למרות דחיית הבקשות, אנו מחייבים את המבקש בהוצאות המדינה בסך של 5,500 ₪ בלבד שעליו לשלם בתוך 30 יום.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ת"פ 49567-10-18 לפני: כב' השופטת קרן כהן המבקשים: הנאשמים 1. אלמוג ב. ז. בניה והשקעות בע"מ 2. איתי מרצקי 3. יעקב קרויזינלבר ע"י ב"כ עו"ד שירה בס-רוזן המשיבה: המאשימה מדינת ישראל – משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ע"י ב"כ עו"ד ישראל שניידרמן החלטה

כל החומרים והמידע שבידי רשויות המאשימה הנוגעים לרשוי קבלן כוח אדם של חברת "סלמאן לעבודה בגובה שיפוצים ועבודות ביניין בע"מ" ח.פ 515246403 ו"ס.א למנופאים" ע.מ 026576942, לרבות הבקשות לרישיונות על נספחיהן (בדגש על התצהירים שהוגשו כצרופה לבקשה לרישיון), כל רישיון, כל חידוש רישיון וכל המידע הנוגע לביטול הרישיונות.

מרכז הפעילות שלה הוא בטירת הכרמל (להלן: הנאשמת).

הרקע לבקשה ביום 21.10.2018 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום המייחס לנאשמת עבירות של איסור היתקשרות עם קבלן כוח אדם שאינו בעל רישיון כדין לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 ולנאשמים 2 ו-3 עבירות של הפרת חובת הפיקוח של נושא משרה.

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שעלה בידי המבקשים להביא ולא ראשית ראיה לאכיפה בררנית המצדיקה היעתרות לבקשה לעיון במסמכים בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ. סוף דבר הבקשה לעיון במסמכים בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ – נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת ת"פ 8555-08-20 בפני: כבוד הנשיא מירון שוורץ המאשימה  מדינת ישראל משרד הרווחה, העבודה, והשירותים החברתיים ע"י ב"כ: עו"ד חן אביטן הנאשמים  1. ס. עמל פרוייקטים בע"מ ח.פ 515371755 2. סאלח סולימאן ע"י ב"כ: עו"ד עבד אלקאדר זאטוט גזר דין

העבירות בהן הורשעו הנאשמים הנאשמת - הורשעה בשל עיסוקה כקבלן שירות מבלי שקבלה לכך רישיון מאת השר, עבירה לפי סעיפים 2(א) יחד עם סעיף 20(ב) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו- 1996 (להלן: החוק).

ובעניין חדוות הורים (ע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים [פורסם בנבו ] (8.2.14)) דן בית הדין בסוגיה וציין כי: "הסמכות לבטל הרשעה מופעלת על ידי בתי המשפט במשורה, תוך שמירת נקודת המוצא כי אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך פלילי – יש להרשיעו בדין. ההרשעה מהוה פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית ומסייעת למיצוי ההליך הפלילי ותכליותיו. יישום נקודת המוצא מאפשר הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. בנוסף, הקפדה על עצם ההרשעה נידרשת לצורך העברת המסר ההרתעתי הרצוי...". יפים הדברים לעיל גם לעניין העבירה בה הורשע הנאשם.

ביהמ"ש העליון נידרש לסוגיה בבג"צ 450/97 תנופה שירותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ' אלי ישי שר העבודה והרווחה [פורסם בנבו], מיום 27.5.1998, תוך שהוא קובע כי החוק בא להבטיח את זכויות העובד ואת רווחתו, תוך מתוך ההבנה כי קיים שוני מהותי בין דפוס העסקה ישיר, לבין דפוס העסקה באמצעות קבלן כוח אדם.

יוצא מכאן, כי אין לקבל את ערעור המדינה לפיו היה על בית הדין קמא לראות בכל אחת מהעברות של העסקה שלא כדין – ביחס לחברה - כארוע נפרד; ובעבירות של נושא אחריות משרה לעבירות של העסקה שלא כדין שנעברו על ידי החברה – ביחס לכל אחד מהנאשמים כאירועים נפרדים ".

...

שוכנעתי כי בנסיבותיו של תיק זה, לא ניתן להתעלם ממספר העובדים הרב שהועסקו על ידי הנאשמת.

לפיכך, סבורני כי יש להביא בחשבון 10 יחידות עבירה ביחס לנאשמת, ומנגד, בכל הנוגע לנאשם, אשר הפר את חובת הפיקוח, עולה המסקנה כי מדובר באירוע אחד ובעבירה אחת, מאחר שלא ניתן לגזור גזירה שווה ממספר העובדים שהועסקו על ידי הנאשמת, לצורך הפקת רווח, לבין הפרת חובת פיקוח, שאין בעניינה כל רלוונטיות למספר העובדים שהועסקו.

  סיכום לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשמת – בגין עיסוקה כקבלן כוח אדם ללא רישיון מאת השר תוך העסקת מספר רב של עובדים, עבירות לפי סעיפים 2 (א) + 20(ב) לחוק – קנס בסך של 5,760 ₪ בגין 10 יחידות עבירה, ובסך הכל – 57,600 ₪.

בעתירתה, מבקשת העותרת לאשר זכייתה במיכרז להפעלת המועדוניות על-ידי עידכון פרטיה במערכת הממוחשבת של משרד הרווחה, כך שיוגדר לכל אחת מהמועדוניות "סמל מסגרת" על-פי נוהלי משרד הרווחה, וכן לעדכן ייפוי הכוח שחתמה המועצה לטובת העותרת, ובכך תוכל העותרת לקבל תשלום ישיר ממשרד הרווחה עבור שירותיה בהפעלת המועדוניות.

הכרעה לגוף העתירה- השאלות שבמחלוקת: העתירה מעוררת שלוש שאלות שבמחלוקת: הראשונה, היא האם בסמכות משרד הרווחה לא לאשר את זכיית העותרת במיכרז במידה ונפלו בו פגמים מהותיים; השאלה השנייה היא, למקרה וקיימת סמכות בידי משרד הרווחה שלא לאשר זכיית העותרת במיכרז בגין פגמים שנפלו בו, האם החלטת המשרד סבירה לפי כללי המשפט המינהלי; והשאלה השלישית, נוגעת לטענת משרד הרווחה לניגוד עניינים המהוה פגם המצדיק ביטול תוצאת המיכרז.

סמכות משרד הרווחה שלא לאשר את זכיית העותרת במיכרז בשל פגמים שנפלו בו: סעיף 11(ג) למסמכי המיכרז אשר קבע באופן מפורש, כי בחירת ההצעה "כפופה לאישור האגף הרלוואנטי במשרד העבודה והרווחה, שהנו הגוף המעניק סמל ארגון, ורישיון הפעלה לגוף הנבחר" (נספח 8 לעתירה).

אדרבא, נראה, כי אכן נפלו במיכרז פגמים אשר מצדיקים ביטולו וזאת אני קובע כאשר אני מודע לכלל, לפיו יש לקיים זכיית מציע במיכרז גם אם נתגלו במהלך היתנהלות המיכרז ליקויים ופגמים, אלא אם כן מדובר בפגמים מהותיים היורדים לשורש העניין (עע"מ 4011/05 דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נ' רשות הנמלים (חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ), פסקה 76 (11.02.2008)).

תנאי התע"ס שצורפו לתשובה מטעם משרד הרווחה (נספח ג' המתייחס למועדוניות טיפולויות ונספח ד' המתייחס למעדונית לגיל הרך), הם מיסמכי מדיניות אשר מגדירים את שירות המועדוניות לסוגיהן, אוכלסיית היעד, מטרות הפעלת המועדוניות, תכנית הפעילות (דהיינו מה כוללת הפעילות במועדונית), גודל הקבוצה (לדוגמא 15 ילדים בכל מועדונית טיפולית), סוגי המועדוניות, הרכב כוח האדם הדרוש ואחוז המשרה (לדוגמא ראו סעיף 10 לנספח ג' לפיו על עובדי המעדונית הטיפולית נימנה עובד סוצאלי בהקף משרה של 25%).

...

לסיכום, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת משרד הרווחה כאשר דחה את בקשתה של העותרת לאשר את זכייתה במכרז.

העתירה נדחית אפוא.

העותרת תשלם למשיב מס' 1 - משרד הרווחה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.