ביטול רישיון אחזקת נשק על ידי פקיד הרישוי

הרשות המוסמכת למתן הרישיונות מושא תיק זה הנו "פקיד הרשוי על פי המלצת קצין מישטרה". השר לבטחון פנים מעדכן מדי תקופה "תבחינים" שהתפרסמו לראשונה בשנת 1995 המהוים דרישות סף לאחזקת כלי נשק על ידי אדם פרטי וכן עילות המצדיקות לכאורה מתן רישיון לכלי ירייה ברשוי פרטי.

) 5.5 סבירות החלטת המשיב 5.5.1 מיסמך "תנאים לרשיון כלי יריה" (נספח ג' לתגובה) המהוה חלק בלתי נפרד מהרשיון אשר הונפק (על-ידי המשרד לביטחון פנים, האגף לרשוי כלי יריה) קובע; "2. הרשיון מוגבל ליעוד בגינו הוא ניתן. הרשיון מתבטל במועד תפוגתו המקורי, או במקרה שהתבטלה העילה בגינה הוא ניתן, או בוטל ביוזמת הרשות המוסמכת.

...

דיון והכרעה 5.1 אקדים ואציין כי דין העתירה להדחות על בסיס התגובה המקדמית, וס' 7 (א) (2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א 2000 .

לסיכום 6.1 הגעתי לכלל מסקנה כי החלטת המשיב 1 הינה במתחם הסבירות, ואין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטתו ומשכך, אני מורה על דחיית העתירה.

הרשות המוסמכת למתן הרישיונות מושא תיק זה הנו "פקיד הרשוי על פי המלצת קצין מישטרה". השר לבטחון פנים מעדכן מדי תקופה "תבחינים" שהתפרסמו לראשונה בשנת 1995 המהוים דרישות סף לאחזקת כלי נשק על ידי אדם פרטי וכן עילות המצדיקות לכאורה מתן רישיון לכלי ירייה ברשוי פרטי.

ראו בבגץ 733/90 שללם נ. פקיד הרשוי, נפת פתח תקוה משרד הפנים (30.12.81)- "נקודת המוצא המשותפת בכל המצבים האמורים היא, כי סמכות פורמלית נתונה בידי הרשות המינהלית. הכוח בידה לסרב ליתן רישיון או לחדשו, והכוח בידה לבטל רישיון. אך השאלה היא, מהם השיקולים הענייניים, המצדיקים ביטול זה." 5.3 הפסיקה הכירה בכך שהחלטה של ביטול רישיון שונה מההחלטה שלא להעניק רישיון מלכתחילה, והנימוקים לכך צריכים להיות כבדי משקל.

...

יש לזכור כי ההחלטה הראשונה על ביטול הרשיון מיום 28.10.13 ניתנה ביום 28.10.13, לאחר שתיק 496166/2010 כבר נסגר עוד קודם לכן מחוסר ראיות, ונפתחו שני התיקים הנוספים באוקטובר ונובמבר 2012, שבשניהם קבל העותר בסופו של דבר את תביעתו או את חלקה הגדול.

מכאן, שאין בסיס עובדתי לייחס לעותר עבירה פלילית והפרת תנאי הרישיון בכך שבמהלך שלוש שנים נמנע מהפקדתו על אף שידע על כך. 5.8 המסקנה המתבקשת היא כי החלטת המשיב לשלילת רישיונו של העותר איננה מעוגנת בטעמים כבדי משקל.

לסיכום 6.1 העתירה מתקבלת.

[ ראה בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרשוי פ"ד לו(1) 317, וכן בג"צ 1958/90 בן שטח נ' שר הפנים פ"ד מה(1) 322 ] לצד האמור, יש לזכור כי גם בהקשר של ביטול רישיון קיים, חל הכלל הבסיסי לפיו נשיאת כלי ירייה אינה זכות מוקנית הנתונה מלכתחילה בידי האזרח.

מאידך, אין חולק, כי להמלצת משטרת ישראל, כגורם מקצועי, משקל מכריע ומרכזי בהחלטה לעניין רישיון נשק, עד כי הובעה דיעה, כי יתכן שהגיעה העת להרהר אחר הפיצול שבין סמכות משרד הפנים והמשטרה, בכל הנוגע לרשוי כלי נשק , וזאת כאמור, על רקע המשקל הניתן ושנכון כי יינתן על ידי סמכות הרשוי להמלצות המישטרה.

העיקר לענייננו הוא בבחינה האם בחומר זה מצוי בסיס, על מנת לשכנע את פקיד הרשוי בקיומו של חשש ממשי לכך שאחזקת הנשק על ידי העותר תסכן את שלום הציבור ובטחונו.

...

אין מקום לקבוע ככלל, או למקרה שבפניי, כי הייתה חובה לאפשר לעותר להתייצב בפני הרשות ולהציג טענותיו בעל פה, כשכלל העלאת הטיעונים בכתב די בה. מהמקובץ, ולסיכום, לא מצאתי בסיס לטענות לפיהן החלטות המשיבים לבטל את רישיונות העותר ולסרב לחדשם, חרגו ממתחם הסבירות.

בהתאם, אני מורה על דחיית העתירה.

לאור התוצאה אני מחייב את העותר בהוצאות המשיבים, כמכלול, בסך של 7,000 ₪.

הרשות המוסמכת למתן הרשיונות מושא תיק זה הנו "פקיד הרשוי על פי המלצת קצין מישטרה". השר לביטחון פנים מעדכן מדי תקופה "תבחינים" שהתפרסמו לראשונה בשנת 1995 המהוים דרישות סף לאחזקת כלי נשק על ידי אדם פרטי וכן עילות המצדיקות לכאורה מתן רשיון לכלי ירייה ברשוי פרטי.

ראו בבגץ 733/90 שללם נ. פקיד הרשוי, נפת פתח תקוה משרד הפנים (30.12.81)- "נקודת המוצא המשותפת בכל המצבים האמורים היא, כי סמכות פורמלית נתונה בידי הרשות המינהלית. הכוח בידה לסרב ליתן רישיון או לחדשו, והכוח בידה לבטל רישיון. אך השאלה היא, מהם השיקולים הענייניים, המצדיקים ביטול זה." 6.3 במוקד הדיון השאלה האם על בסיס הנתונים שנאספו, והיוו תשתית להגשת כתב אישום כנגד העותר, נימצאת החלטת הביטול בתחום שיקול הדעת הסביר של הרשות.

...

ראו בבגץ 113/52 זקס נ. שר המסחר והתעשיה (17.7.52) דברי כב'השופט ויתקון – "לא הרי ביטול רשיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רשיון חדש. רשיון חדש, הרי הלכה פסוקה היא, שגם חשד מבוסס יכול - בדרך כלל - לשמש סיבה מספקת לסירוב רשיון; אולם באשר לביטול רשיון שכבר ניתן, סבורים אנו כי לאחר מתן הרשיון, אין לבטלו ע"ס חשד גרידא ללא חקירה..." בגץ שללם הנ"ל אמץ קביעה זו וחזר עליה - "הבחנה זו בשיקוליה של הרשות המוסמכת בין מתן רישיון חדש לבין ביטולו של רישיון קיים אינה כתובה במפורש בספר החוקים. היא מהווה חלק מהמשפט המקובל נוסח ישראל. מקורה של הלכה זו הוא "ההגיון וחוש הצדק" (דברי השופט אשר בבג"צ 575/76 [9] הנזכר, בעמ' 444), דהיינו, בחובתו של המינהל לפעול בהגינות ובסבירות".

6.4 ס' 18 א' לחוק כלי יריה קובע במפורש כי אם הורשע אדם בעבירת אלימות רשאי בית המשפט, לבקשת תובע ,לכלול בגזר הדין הוראה לפקיד הרישוי לבטל למורשע את רשיון כלי היריה והוראה זו מנדטורית במקרה של אלימות במשפחה, למעט במקרים בהם ינתנו נימוקים מיוחדים בגזר הדין.

ראו בגץ 161/84 חברת וינדמיל הוטל בע"מ נ. שר הפנים (15.8.84) - "חובתו של המנהל הכללי היא לשמוע את הצדדים הנוגעים בדבר, אך דרכי השמיעה רבות הן ומגוונות ומשתנות על פי הנסיבות. יש שהשמיעה היא בכתב, ויש שהשמיעה היא בעל פה". לסיכום 7.1 ניתן לאמר כי החלטת הרשות הינה במתחם הסבירות, ואין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטתה.