התובע נחקר מדוע לא ביצע טסט לכלי הרכב והחזיר אותם לכביש והשיב כי בדק במשרד הרשוי ולא ניתן וכי מאחר ואינו הבעלים אין לו הזכות להוריד או להעלות את כלי הרכב לכביש וכעדותו בעמ' 7 שורה 10-12:
הנתבע הציג בדיון הנחיות של משרד התחבורה , סומנו נ/4, לפיהן ניתן להחזיר רישיון רכב לאחר ביטול רישום הרכב ע"י הגשת תצהיר חתום ע"י עורך דין וזאת בתוך חודש ימים מיום ביטול רישום הרכב שאם לא כן, יש לבצע בדיקה במוסך מורשה לפי תקנה 308 והמוסך יצייד את בעל הרכב באישור על תקינות הרכב.
תקנה 308 (א) + (ה) לתקנות התעבורה קובעת כי :
סבור בוחן או שוטר הנושאים עימם תעודה כאמור בתקנה 307(א) כי רכב שניתן עליו רשיון רכב עלול לסכן את התנועה או לא נתמלאו בו תנאים שנקבעו לגביו כדין, ימסור לנוהג בו או למי שמחזיק בפועל ברכב הודעה (להלן – הודעת אי-שימוש) שבה יפורטו הפגמים ברכב או התנאים שלא נתמלאו ברכב, לפי הענין, יודיע על כך לרשות הרשוי אשר תרשום ברישיון הרכב הערה בדבר הודעת אי-השמוש שניתנה, ובילבד שיפרט בהודעת אי-השמוש אם הותר לו לעשות שימוש ברכב, בכפוף להוראות תקנת משנה (ד); שוטר או בוחן כאמור בתקנת משנה זו רשאי לעכב את מתן ההודעה לרשות הרשוי ל-48 שעות, ואם הוכח להנחת דעתו כי הרכב תוקן בתוך 48 שעות משעת מסירת הודעת אי-שימוש כאמור, יחזיר את רישיון הרכב לבעל הרכב או למי שנמסרה לו הודעת אי-השמוש.
...
מן הכלל אל הפרט, הגעתי למסקנה כי הנתבע במעשיו כמפורט לעיל, התרשל כלפי התובע וכי עקב התרשלותו נגרם לתובע נזק בדמות התמורה ששילם התובע בגין כלי הרכב וכן, הכספים שהשקיע בשיפוץ כלי הרכב והאגרות, אולם בהעדר כל ראייה לגבי שווי כלי הרכב במצבם הנוכחי, אני קובעת, על דרך האומדנא, כי לתובע נגרם נזק בסכום כולל של 22,000 ₪.
כמו כן, נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל כי יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור של 50%, אני מחייבת הנתבע לשלם לתובע סכום של 11,000 ₪.
סוף דבר: אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 11,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק יום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
