ביטול צ'ק בגין אי השלמת עבודות בהסכמה

המחלוקת בין הצדדים היא אם כן: האם קיבל התובע את מלוא התמורה בעד העבודות אותן ביצע ומן העבר האחר האם רובץ לפתחה של הנתבעת חוב בגין אי אילו מן העבודות אותן ביצע עבורה התובע; האם חשבונות החיוב עליהם מסתמך התובע משקפות את הקף הוצאותיו ועבודתו בפועל- והאם נידרש לכך התובע; מחלוקת נוספת שבה יש להכריע היא האם נטלה הנתבעת הלוואה מאת התובע.

משהזמנים דחקו והיה צורך לסיים את העבודות באתר, הסכימה גשר לשאת בתשלום התובע חלף הנתבעת.

בשל חשיבות הדברים מן הראוי לצטט את ההסכמה כלשונה: "ישולם ל[תובע] סכום של 346,000 ₪ פאושלי, הכולל את כל מכלול עבודות החשמל באתר זה, כולל של השינויים והתוספות שהוחלטו". מהדברים עד כאן מצטיירת תמונה אחת והיא: השיקים מושא התובענה שולמו לידי התובע עבור עבודתו בפארק פיסגת זאב, השיקים לא כובדו ואז הודיע התובע על הפסקת עבודתו באתר.

גשר אמנם חייבת היתה למסור את האתר כקבלן ראשי, אולם אין זה סביר להניח שהיא היתה מסכימה לשאת בתשלום חוב לא מבוטל של הנתבעת, מבלי להבטיח את פרעונו, בשעה שהיא מודעת לקיומם של שיקים המשוכים מחשבונה של הנתבעת, שלא ניפרעו.

...

שלישית, בחקירתה הבהירה הנתבעת שהעובדה שהיתה חייבת לתובע כספים עבור עבודותיו אחרות, אינה משליכה על כך שהתובע ישלם לה עבור עבודותיה אצלו שכן מדובר בעבודות שונות.

הנה כי כן, המסקנה המתבקשת היא שהתשלום בסך של 50,000 ₪ ניתן עבור עבודות שבוצעו אצל התובע, ולא במסגרת הלוואה.

משעה שהתובע לא עמד בנטל הדרוש להוכחת טענותיו, דין התביעה על סכומיה להידחות, מלבד סכום התביעה שבו הודתה הנתבעת בסך של 119,334 ₪ עבור כלל האתרים, למעט האתר בפסגת זאב (לגביו קיים הסכם כאמור).

..אתה מודאג שלא תקבל את הכסף?" (עמ' 18, ש' 6-8). היינו כי מאשר שעליו לקבל עבור עבודות הגבס ולא טוען לאי סיום העבודות, כאשר 1200 ₪ מיוחסים לגמר חשבון. לשון אחר; בעלה מאשר את גמר החשבון תוך שמודע לכך שאין תיקרת מגשים ולא חויב על כך (נספח 7ב, נספח 7ה), כשבתאריך14.11 יש דיון בנושא ההפרש של 1200 ₪ - מקדמה ששולמה – (נספח 7ו'), ללא קשר לאי השלמת עבודה. ביום 15.11 התובע פונה שוב ומבקש לסגור את החשבון של עבודות הגבס ובעלה משיב לו "תחכה". בשלב הזה כבר בוטל שיק אחד (ולא מן הנמנע כי גם השיק השני משלא נפרע ביום 14.12.18 והרי לא הופקד קודם לכן עת הוא ניתקל בהודעת סרוב ביום 16.12 רק משום שהופקד ביום 14.12 ולוקח שלושה ימי עסקים עד אישורו –מה שאומר שהנתבעת ביטלה את השיק קודם לכן, לולא כן השיק היה נפרע הואיל ולא הייתה מסתכנת עד ליום 14.12, מועד הפירעון) - כשמועד פירעונו היה יום לפני, והם ניתנו במסגרת גמר חשבון לאחר שבעלה של הנתבעת ידע שלא סוימה העבודה לשיטתו והם התחשבנו בהתאם.

הנתבעת לא בחרה לבטל רק את השיק הדחוי ע"ס של כ-3000 ₪ אם אכן סברה כי זהו שווי תיקרת המגשים שלא בוצעו עת לסברתה לכאורה הסכום הוא סכום עבור כל העבודה ולהותיר בידיו את הסכום המזומן של 8000 ₪ אלא היא ביטלה הכל, כאילו לא ביצע דבר, כשאין בפיה אף תימחור לעלות תיקרת המגשים גם אם נקבל את טענתה כי הסכום הוא סכום כולל וטענתה היא טענה בע"פ כנגד מיסמך בכתב שבעלה קיבל בזמן אמת והסכים לשלם כשראה את אזכור תיקרת המגשים שעבודתה לא הושלמה ולא חויב על כך כלל ועיקר.

אכן, הנתבעת מסרה כי אכן הייתה טעות של 1200 ₪ בשל ניכוי המס ו-11000 ₪ הם שיקים "שקבל עבור העבודה" (עמ' 2, ש' 34), כלומר העבודה שבוצעה בהתאם לגמר החשבון שהוצג ובעלה אישר עת לא טען כי התימחור עבור מה שבוצע הוא גבוה מידי 'כמסלול עוקף' חיוב נפרד של תיקרת המגשים עת ראה ונוכח כי אין חיוב עבור תיקרת המגשים, ולכן לא ניתן לטעון שזהו הסיכום לסכום עבור כל העבודה כולל תיקרת המגשים.

...

התובע בחר שלא לתקן את תביעתו באופן שתתווסף עילה חוזית ונתבע נוסף, ולא נעתר לניסיון פשרה לפיו יקבל מעבר לסכום השיק תוך קיזוז מה שכן בר קיזוז (כפי שיובהר) וזאת לסיום ההליך בין הצדדים על מנת שלא לגרור עלויות נוספות כלכליות ורגשיות (בחינת ערכי מטרד) בין הצדדים הכרוכים בהליכים נוספים, ועל כן נותרנו עם זוהי גדר המחלוקת המסתכמת בסך של 11,293 ש"ח. דיון והכרעה הצדדים לעסקת היסוד – צדדים רחוקים או צדדים קרובים? אין חולק כי עסקת היסוד התנהלה פיזית בין התובע לבעלה של הנתבעת.

אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלוא סכומה.

הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 11,293 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת הבקשה לביצוע שטר ועד יום פסק-הדין.

משהופקדו בתיק 6000 ₪, הרי שסכום זה יועבר לתובע באמצעות בא כוחו באופן שהנתבעת תשלם את ההפרש לאחר הפחתת הסכום על פירותיו בבית משפט.

התובע הוכיח כי הוא בעל החוזים ובעל זכות התביעה, לרבות מכוח שליחות ומכוח המחאת זכות; כי הוא ביצע את העבודות המתוארות בכתב התביעה במלואן (למעט פרויקט **** אשר הנתבעים מנעו את השלמתו, ובגינו תובע הוא רק ביחס לעבודות נוספות אשר אינן כלולות בהסכם הפאושלי) וכי לא שולמה לו מלוא התמורה.

התובע אמנם טען במסגרת סיכומי התשובה כי יש לשלם לו את מלוא תמורת ההסכמים כפיצויי קיום, אולם סבורני כי משטענות אלו הועלו לראשונה שם, אין לאפשר לו להתבסס עליהן, וממילא עדיין היה עליו לעמוד בתנאים הנוקשים לקבלת פצויי קיום, וסבורני כי זאת לא עשה [יוער כי דרישת פצויי קיום רק בגין פרוייקט לוי אשכול ואמיר 14, ללא פרוייקט ****, מן הטעם שהעבודות בפרוייקט **** לא הושלמו אף היא משמיטה את הקרקע תחת לוגיקת הטענה].

טענות התובע בסיכומי התשובה כי הסכומים בשיחה עם ליפשיץ התייחסו גם לפרוייקטים נוספים, ולכן אינם משקפים, אינן מסייעות לו שכן ככל שאכן כך, הסכום המגיע בגין פרוייקט לוי אשכול הוא אף נמוך יותר, וממילא ברור כי התובע אינו יודע כמה כסף קיבל, ומה הסכום אשר לטענתו חייבים לו. התובע גם לא ידע להסביר בחקירתו מדוע ישנם פערים לא מבוטלים בין הסכומים אותם דרש במכתב ההתראה בגין העבודות הנוספות לבין הסכומים שנתבעו בכתב התביעה, ואף בין כתב התביעה לבין התצהיר [פרוטוקול 27.5.2021, עמודים 45 – 47] אם כן, התובע לא ידע להסביר את מקור הסכומים ולא המציא כל בדל של ראיה בו ניתן להאחז.

ליאור הודה כי עבודה מצומצמת לשפוץ המשרד אכן בוצעה באמצעות "החברות בהן שלט התובע", אך טען כי לא נחתם כל הסכם בעיניין זה, וכל שסוכם הוא שהחיוב יהיה בגין "עלות פועלים בלבד". ליאור טען כי דובר בעבודה של כשבוע וחצי, כי הוגשה דרישת תשלום דרך פרימיום, אך לא צוינה בדרישת התשלום פירוט העבודה, ולכן לא הצליח לאתר את החשבונית הספציפית.

שנית וזאת עיקר - איני סבור כי ניתן לקשור את העיכובים במסירות לעבודות התובע בלבד, שכן דומה כי העיכובים החלו עוד קודם לכניסת התובע לפרויקטים, ולמעשה מועד סיום העבודות בחוזי העבודה נקבע מלכתחילה למועדים מאוחרים למועדים להם התחייבה בכר הנדסה כלפי חלק לא מבוטל מרוכשי הדירות [אף לשיטת התובעת שכנגד "רק" ב - 11 מתוך 17 דירות היה התאריך החוזי מאוחר יותר (ראו סיכומי בכר הנדסה בסעיף 136)].

...

לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה מכל וכל וממספר טעמים.

סבורני כי אף טענותיה אלו של בכר הנדסה אינן בעלות משקל רב. ראשית וכאמור, כפי שהוסבר לעיל, לא ניתן לקבל את טענת בכר הנדסה כי העיכובים והאיחורים קשורים בהכרח להתנהלות בדיע, ודי בכך לשמוט את הקרקע תחת הטענה.

בשים לב לכל המפורט, ראיתי לדחות את התביעה שכנגד אף בנקודה זו. סיכום לנוכח כל האמור, התביעה בעיקרה נדחית, למעט ביחס לשיק, כמפורט לעיל וזאת רק כנגד הנתבעת 1.

התביעה כנגד נתבעים 2 – 4 וכן התביעה שכנגד נדחות במלואן.

התביעה האחת היא תביעתה של החברה הצפונית לחיוב הידראוליק בתשלום פיצויים בגין אי השלמת העבודה לפי המוסכם, לרבות נזקים נלווים ואילו התביעה הנוספת של הידראוליק הנה לפיצויים בין היתר בשל טענות לחוב כספי בגין פעולות שנעשו על ידה לטובת המזמינה ולבקשתה, מחוץ למוסכם.

עד להשלמת העבודה, הייתה זכאית הידראוליק, כך לטענת המזמינה, לסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת המזמינה, היא כבר הסכימה לשלם להידראוליק סך של 50,000 ₪, שלטענתה הנם מעבר למה שהוסכם אותה עת; 20,000 ₪ ביום 20.09.2014, 20,000 ₪ ביום 29.11.2014 וסך של 10,000 ₪ ביום 11.01.2015.

בתביעתה עתרה המזמינה לפצותה בפיצויים מוסכמים הקבועים מראש בשיעור של 90,000 ₪, בשל פגור של 90 ימים נכון למועד הגשת התביעה (1,000 ₪ בגין יום איחור), וכן נזקים נלווים; השכרת משאית בעלות של 43,220 ₪ בתוספת מע"מ לצורך ביצוע עבודותיה של המזמינה על פי התחייבויות קודמות שלה לרשויות מקומיות ולגופים צבוריים; 30,000 ₪ בשל הפסדי עלויות ביטוח ורשוי ששולמו בתקופת הפגור, וכן הפסד חלק מתקופת האחריות על המשאית החל מיום שיחרורה מהיבואן ביום 05.12.2014; נזקים ללוח שעונים בסך של 7,464 ₪; פיצויים בגין ביטול זמנם של מנהל המזמינה ועובדיה, וכן פיצוי בסך 20,000 ₪, שהנו המינימום הנידרש, לטענת המזמינה, כדי להשלים את העבודה שלא בוצעה על ידי הנתבעת.

מוסכם עלינו שבמעמד הדיון עכשיו נימסרו שני שיקים, אחד ע"ס 23,600 ₪ לפקודת המשיבה 1 והשני ע"ס 20,000 ₪ לפקודת עו"ד נזאל בנאמנות.

...

טענות הידראוליק לקיזוז או תשלום בגין עבודות נוספות: נוכח קביעותיי דלעיל, אני דוחה את תביעתה של הידראוליק לפיצוי בגין "עבודות נוספות". הדברים נאמרים בין היתר על רקע קביעותיה של "קבוצת אלון", במסגרת חוות דעתה; בנוסף, הידראוליק לא הוכיחה כי העבודות הנטענות על ידה נדרשו על ידי המזמינה, ומכל מקום המזמינה לא זכתה לקבל דחס עם משאית הפועלים היטב ולא יצאה נשכרת בעקבות עבודות כאלו ואחרות.

סוף דבר: על פי חוות דעת קבוצת אלון" עלות העבודה הכוללת היא 120,000 ₪ (ללא מע"מ) ובהתאם למצב המשאית והדחס במועד קבלתם אצל "קבוצת אלון", בוצעו על ידי הידראוליק לפי הערכת "קבוצת אלון" עבודות על סך 54,000 ₪ (סך של 63,180 ₪ כולל מע"מ) מתוכם מוסכם כי שולמו 50,000 ₪ עד למועד הגשת התביעות וסכום נוסף על סך 23,600 ₪ כולל מע"מ ביום 10.3.2015.

אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה בתיק ת"א 63233-02-15 ומחייבת את הידראוליק טק בע"מ לשלם לחברה הצפונית לאיסוף אשפה – יקוטי משה בע"מ סך של 155,166 ₪.

הראיות התומכות ברכיב זה: תדפיס ההמחאה שלא כובדה, כפי שהוגשה לבצוע בבנק הפועלים והפלט סורב בתאריך 4.7.19 מסיבת : "לא ניתן להעברה". פרויקט הקונגרס 17: ביום 2.10.18 נערך ונחתם הסכם בין התובע לבין הנתבעת לבצוע עבודות אינסטלאציה בפרויקט המצוי ברחוב הקונגרס 17 תל אביב (להלן: "פרויקט הקונגרס") בשווי 700,000 ₪.

לסיכום טענות הנתבעת: בגין אי השלמת העבודות נאלצה הנתבעת להשלים את העבודות ולממן מכיסה עלות חומרי גלם והשלמת העבודות, לרבות דודי השמש, בהתאם לחשבוניות שצורפו וכן בהתאם לחשבוניות מס שצורפו בנספח 16 לרכישת חומרי גלם מצדדי ג' (ללא כל שיוך לפרויקט) בסכום מיצטבר של 358,283 ₪.

הן התובע והן הנתבעת מסכימים כי אכן פעל הנתבע ביחד עם קבלן זה, אולם לא ניתן לדעת האם העבודות שביצע התובע נכללות במסגרת העבודות הכלולות בחשבונית.

גם כאן, בהתבסס על אותם כשלים ראייתיים שיש, קיים בידי התובע שיק שבוטל בסך 57,330 ₪.

...

לסיכום: לאור האמור לעיל, הריני לפסוק במחלוקת הצדדים שבכותרת כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 227,330 ₪ (בגין הרכיב הראשון סך של 170,000 ₪ ובגין ההמחאה סך נוסף של 57,330 ₪), בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

ככל ולא תעשה כן עד למועד זה תשלם הנתבעת לתובע סך של 185,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע אגרת בית משפט ראשונה ושניה בשתי התביעות, וכן שכ"ט בסך 40,000 ₪.