ביטול צוואה: השתתפות בעריכתה

סעיף 35 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה". בבע"מ 7049/15 מפי כב' הש' רובינשטיין נפסק, בכל הנוגע לעילת המעורבות: "...הבסיס לטענה זו מצוי בסעיף 35 לחוק הירושה, הקובע "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה". יודגש, כי החוק קובע סנקציה קשה – ביטול הצוואה – בגין מעורבות בעריכת הצוואה על-ידי הזוכים לפיה; זאת בבחינת "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" (בבלי, חולין מ"ד, ע"ב).

כדברי הנשיא זוסמן בע"א 707/76 צארום נ' גורן, פ"ד לב(3) 548, 552 (1978) "מטרת סעיף 35 היא להרחיק חשד של רמיה או השפעה לא הוגנת על המצווה מצד אלה המשתתפים בעריכת הצוואה". בית המשפט לעינייני מישפחה קבע כקביעה עובדתית – אשר גם בה אין מקום להתערב – כי חלקו של המשיב 1 בעריכת הצוואה הסתכם בהסעת אמו למשרד עורכי-הדין ושהיה בחדר סמוך בעת החתימה.

...

סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב -1962 קובע: "מי שפועל כאפוטרופוס, חובותיו ואחריותו כלפי אדם שמונה לו אפוטרופוס או שבית המשפט היה רשאי למנות לו אפוטרופוס יהיו לפי הוראות פרק זה, אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או פוטר או שפקעה אפוטרופסותו." דין טענה זו להידחות דיונית ומהותית.

בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.15) קבע בית המשפט העליון את הלכת החוטים השזורים אשר משמעותה היא כי חוטים שונים של עילות שונות יכולים להישזר יחד ולהוביל למסקנה כוללת המשקפת את מלוא התמונה ולהוביל למסקנה המתבססת על מכלול הראיות ואיננה נצמדת אך ורק לעילת פסלות יחידה: "התשובה לכך נעוצה בנקודת מבטו של בית המשפט המחוזי. הוא בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה (המשיב כאן). אך יש לזכור, כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה." (ההדגשות בקו – הוספו).

הטענה לא נומקה ולא פורטה באופן משכנע, ועל כן אני מורה על דחייתה.

בעל דין שמגיש הליך ולאחר מכן לא נוטל בו חלק, התביעה נגדו צריכה להידחות.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: ת"ע 46768-12-20 - הבקשה לצו קיום צוואה מיום 18.4.2010 – מתקבלת.

ת"ע 45126-12-20 – ההתנגדות לצו קיום צוואה מיום 18.4.2010 – נדחית.

בהתאם לסעיף 5 לצוואה ובהתאם להתחייבות המבקשים אני מורה כי יירכש ספר תורה להנצחת שמה של המנוחה בבית הכנסת ב----.

יש לציין כי ג., שלא הישתתפה בדיונים בבית משפט קמא, הודיעה כי ככל שהערעור לא ידחה, הרי שהיא עומדת על זכותה לטעון לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ושמיעת ההליך מחדש כפי שנקבע בעמ"ש 72893-12-20.

לטעמנו זו התוצאה המשפטית המתבקשת בין אם נתייחס לצוואה ההדדית כצוואה שנערכה קודם לתיקון 12 לחוק הירושה (שאז ממילא הוראות החוק באשר לאופן ביטולה אינן חלות עליה; וראו לעניין זה, כדוגמה - ת"ע (ב"ש) 19940-12-12 פלונית נ. אלמוני (2016)), ובין אם נראה בה צוואה אשר יש להחיל לגביה את הוראות תיקון 12 לחוק הירושה נוכח אישור המנוחים כי הם מעוניינים ליתן משנה תוקף לצוואתם במועד פגישתם עם עו"ד ספירשטיין באמצעות הפקדתה אצל הרשם לעינייני ירושה.

...

*** קודם שנבוא ונפרט את טענות הצדדים כפי שעלו בערעור שלפנינו, ראוי שנוסיף מספר הערות – האחת - באופן מפתיע, אף שהדיון בבקשות לקיום הצוואות וההתנגדויות לקיומן נוהל לפני בית משפט קמא משך כשבע שנים, באף אחת מהתביעות הבת ג. שהיא זוכה ע"פ הצוואה ההדדית מכוח תניית "יורש אחר יורש" לא צורפה כבעלת דין ! לעניין זה יכולה הייתה להיות השלכה משמעותית ביותר על ההליך הערעורי שלפנינו ואפשר שהיה בה להצדיק השבתו של ההליך לבית משפט קמא, על אף חלוף השנים, ואולם מעת שג., אשר צורפה כצד להליך הערעור, ציינה כי היא סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא ואף אנו מצאנו, כפי שיפורט להלן בהרחבה, כי אין מקום להתערב בתוצאות פסק הדין, ומעת שג. עצמה לא מצאה לערער על אי צירופה להליך בבית משפט קמא, לא מצאנו מקום להחזיר את ההליך לדיון מחודש לפני בית משפט קמא תוך צירופה של ג. להליך שלפניו, ושמיעת טענותיה.

מתוך העדות הנזכרת, ומעצם העובדה שהצוואה הופקדה, הסיק בית משפט קמא לא רק שהוראות הצוואה ההדדית שיקפו את רצון המנוחים אלא אף את רצונם לקיים באופן הדדי את הוראותיה של צוואה זו, תוך הסתמכות האחד על משנהו לעניין זה. אנו סבורים כי מסקנה זו אכן עולה מתוך הנסיבות המתוארות.

ר' בעניין זה דבריו של כב' הש' ש. שוחט בספרו "פגמים בצוואות" תשע"ו – 2016 עמ' 355: "כך למשל לא מן הנמנע שבית המשפט יפסול הודעת ביטול שמסר בן זוג לבן זוגו –שהפך פסול דין-בנסיבות שהביטול איננו מוצדק ועלול לפגוע בבן הזוג האחר או להיטיב את מצב בן הזוג המבטל וזאת בשל חוסר יכולתו של בן הזוג האחר לערוך צוואה בשל היותו פסול דין". דברים עליהם שב וחזר בעניין עמ"ש 36694-10-16 ב.א נ' י.ל.פ. (2017) – "בענייננו אין מחלוקת שהמנוח לא הודיע למנוחה על ביטול צוואת 91 שלו וגם אם היה מודיע, בהינתן מצבה המנטלי, לא מן הנמנע, שבית המשפט היה פוסל את הודעת הביטול" ממילא עולה המסקנה כי מעת שאחד מעורכי הצוואה ההדדית נמצא בחוסר כשירות אזי הודעה על ביטולה על ידי המצווה האחר לאו שמיה הודעה.

מעת שמצאנו לדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ומעת שהמשיבה 1, ג., הבהירה כי היא מסכימה עם תוצאות פסק דין ואינה מבקשת לערער עליו אף שלא צורפה כנדרש כצד להליכים בבית משפט קמא אין צורך בבירור טענותיה הנוספות בעניין השפעה בלתי הוגנת על המנוח בעריכת צוואת 2013.

סבורני, כי מקום בו המחוקק התיר למצווה בצוואה הדדית לחזור בו מצוואתו ההדדית אף לאחר שחברו, המצווה עמו, הלך לעולמו, הדעת נותנת כי יוכל לעשות כן אף טרם מותו של חברו כאשר הינו בחיים אך חסוי.

יעל מושקוביץ, שופטת סוף דבר הוחלט כמפורט בפסק דינו של כב' הש' ויצמן.

הערעור נדחה.

בנוסף לכל האמור לעיל, לצורכי פשרה ולפנים משורת הדין, ישלם צד ב' (פאטמה ובעלה) לצד א' (וחיד) סך של 10,000 ₪ הישתתפות בהוצאות ובנזקים שנגרמו לצד א' לטענתם, כאשר מוסכם כי ההסכמות לעיל הנן בלתי חוזרות.

חוסר תום הלב של הנתבעים בצוותא התבטא, אף במעשים בלתי חוקיים שנעשו, החל בחתימה על עסקה פיקטיבית ומתן לבוש צוואה כדי לעקוף תשלום מיסים, גרסאותיהם הסותרות של הנתבעת ובעלה בעיניין תשלומי התמורה, והמשך במעשיהם בבית המשפט העליון שם הנתבעים ניסו לשנות מסקנות פסד דין של השופטת גירון בדרך בלתי חוקית, ללא צירוף צדדים רלוואנטיים, והותרת רישום זכויות מכוח צוואה למרות שבוטלה בפסק הדין של השופטת גירון, בנוסף לישיבה בחוסר מעש מספר שנים והמנעות מלפעול לביטול פסק הדין של השופט שרעבי עד היום.

הש' גירון קבעה בפסק דינה כממצא, אחרי שמיעת העדויות, כי הסכם המכר בין הנתבע ונתבעת מיום 25/05/2010 מבוטל מאחר ולא הוכח תשלום התמורה המוסכמת בסך 200,000 ₪, ההסכם נערך עם הנתבע כאשר לא ברור מה היו זכויותיו בחלקה 13 במועד החתימה, כי הצדדים לא פעלו על פי ההסכם, לא שילמו מסים, לא ניתן דיווח נידרש, והעסקה לא הסתיימה ברשום, כי תנאיו של ההסכם אינם סבירים, והוא נחתם שעה שכלל לא ברור שהנתבע היה כשיר להתחייב כאמור בהסכם, והיתה לו גמירות הדעת הנדרשת.

...

כך גם אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה צו המניעה שנרשם בלשכת רישום מקרקעין ביום 11/01/2015 שלא מאפשר לנתבעת לבצע דיספוזיציה בחלקה 13 היה צריך להדליק אור אדום אצל התובע.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה, מורה על ביטול הערת האזהרה של הנתבעת מיום 05/05/2010 (שטר מספר: 11792/2010/1 ) ולחלופין צמצומה ל-1/12 מזכויות הנתבע.

בכך יש למלא את פסק הדין של בית המשפט העליון, ובהתאם אני מורה על מחיקת כל הערה המקנה זכויות נוספות כלשהן לנתבעת בחלקה 13 מתוך בעלותו של הנתבע.

יש לציין כי ג., שלא הישתתפה בדיונים בבית משפט קמא, הודיעה כי ככל שהערעור לא ידחה, הרי שהיא עומדת על זכותה לטעון לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ושמיעת ההליך מחדש כפי שנקבע בעמ"ש 72893-12-20.

לטעמנו זו התוצאה המשפטית המתבקשת בין אם נתייחס לצוואה ההדדית כצוואה שנערכה קודם לתיקון 12 לחוק הירושה (שאז ממילא הוראות החוק באשר לאופן ביטולה אינן חלות עליה; וראו לעניין זה, כדוגמה - ת"ע (ב"ש) 19940-12-12 פלונית נ. אלמוני (2016)), ובין אם נראה בה צוואה אשר יש להחיל לגביה את הוראות תיקון 12 לחוק הירושה נוכח אישור המנוחים כי הם מעוניינים ליתן משנה תוקף לצוואתם במועד פגישתם עם עו"ד ספירשטיין באמצעות הפקדתה אצל הרשם לעינייני ירושה.

...

*** קודם שנבוא ונפרט את טענות הצדדים כפי שעלו בערעור שלפנינו, ראוי שנוסיף מספר הערות – האחת - באופן מפתיע, אף שהדיון בבקשות לקיום הצוואות וההתנגדויות לקיומן נוהל לפני בית משפט קמא משך כשבע שנים, באף אחת מהתביעות הבת ג. שהיא זוכה ע"פ הצוואה ההדדית מכוח תניית "יורש אחר יורש" לא צורפה כבעלת דין ! לעניין זה יכולה הייתה להיות השלכה משמעותית ביותר על ההליך הערעורי שלפנינו ואפשר שהיה בה להצדיק השבתו של ההליך לבית משפט קמא, על אף חלוף השנים, ואולם מעת שג., אשר צורפה כצד להליך הערעור, ציינה כי היא סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא ואף אנו מצאנו, כפי שיפורט להלן בהרחבה, כי אין מקום להתערב בתוצאות פסק הדין, ומעת שג. עצמה לא מצאה לערער על אי צירופה להליך בבית משפט קמא, לא מצאנו מקום להחזיר את ההליך לדיון מחודש לפני בית משפט קמא תוך צירופה של ג. להליך שלפניו, ושמיעת טענותיה.

מתוך העדות הנזכרת, ומעצם העובדה שהצוואה הופקדה, הסיק בית משפט קמא לא רק שהוראות הצוואה ההדדית שיקפו את רצון המנוחים אלא אף את רצונם לקיים באופן הדדי את הוראותיה של צוואה זו, תוך הסתמכות האחד על משנהו לעניין זה. אנו סבורים כי מסקנה זו אכן עולה מתוך הנסיבות המתוארות.

ר' בעניין זה דבריו של כב' הש' ש. שוחט בספרו "פגמים בצוואות" תשע"ו – 2016 עמ' 355: "כך למשל לא מן הנמנע שבית המשפט יפסול הודעת ביטול שמסר בן זוג לבן זוגו –שהפך פסול דין-בנסיבות שהביטול איננו מוצדק ועלול לפגוע בבן הזוג האחר או להיטיב את מצב בן הזוג המבטל וזאת בשל חוסר יכולתו של בן הזוג האחר לערוך צוואה בשל היותו פסול דין". דברים עליהם שב וחזר בעניין עמ"ש 36694-10-16 ב.א נ' י.ל.פ. (2017) – "בענייננו אין מחלוקת שהמנוח לא הודיע למנוחה על ביטול צוואת 91 שלו וגם אם היה מודיע, בהינתן מצבה המנטלי, לא מן הנמנע, שבית המשפט היה פוסל את הודעת הביטול" ממילא עולה המסקנה כי מעת שאחד מעורכי הצוואה ההדדית נמצא בחוסר כשירות אזי הודעה על ביטולה על ידי המצווה האחר לאו שמיה הודעה.

מעת שמצאנו לדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ומעת שהמשיבה 1, ג., הבהירה כי היא מסכימה עם תוצאות פסק דין ואינה מבקשת לערער עליו אף שלא צורפה כנדרש כצד להליכים בבית משפט קמא אין צורך בבירור טענותיה הנוספות בעניין השפעה בלתי הוגנת על המנוח בעריכת צוואת 2013.

סבורני, כי מקום בו המחוקק התיר למצווה בצוואה הדדית לחזור בו מצוואתו ההדדית אף לאחר שחברו, המצווה עמו, הלך לעולמו, הדעת נותנת כי יוכל לעשות כן אף טרם מותו של חברו כאשר הינו בחיים אך חסוי.

יעל מושקוביץ, שופטת סוף דבר הוחלט כמפורט בפסק דינו של כב' הש' ויצמן.

הערעור נדחה.

יש לציין כי ג., שלא הישתתפה בדיונים בבית משפט קמא, הודיעה כי ככל שהערעור לא ידחה, הרי שהיא עומדת על זכותה לטעון לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ושמיעת ההליך מחדש כפי שנקבע בעמ"ש 72893-12-20.

לטעמנו זו התוצאה המשפטית המתבקשת בין אם נתייחס לצוואה ההדדית כצוואה שנערכה קודם לתיקון 12 לחוק הירושה (שאז ממילא הוראות החוק באשר לאופן ביטולה אינן חלות עליה; וראו לעניין זה, כדוגמה - ת"ע (ב"ש) 19940-12-12 פלונית נ. אלמוני (2016)), ובין אם נראה בה צוואה אשר יש להחיל לגביה את הוראות תיקון 12 לחוק הירושה נוכח אישור המנוחים כי הם מעוניינים ליתן משנה תוקף לצוואתם במועד פגישתם עם עו"ד ספירשטיין באמצעות הפקדתה אצל הרשם לעינייני ירושה.

...

*** קודם שנבוא ונפרט את טענות הצדדים כפי שעלו בערעור שלפנינו, ראוי שנוסיף מספר הערות – האחת - באופן מפתיע, אף שהדיון בבקשות לקיום הצוואות וההתנגדויות לקיומן נוהל לפני בית משפט קמא משך כשבע שנים, באף אחת מהתביעות הבת ג. שהיא זוכה ע"פ הצוואה ההדדית מכוח תניית "יורש אחר יורש" לא צורפה כבעלת דין ! לעניין זה יכולה הייתה להיות השלכה משמעותית ביותר על ההליך הערעורי שלפנינו ואפשר שהיה בה להצדיק השבתו של ההליך לבית משפט קמא, על אף חלוף השנים, ואולם מעת שג., אשר צורפה כצד להליך הערעור, ציינה כי היא סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא ואף אנו מצאנו, כפי שיפורט להלן בהרחבה, כי אין מקום להתערב בתוצאות פסק הדין, ומעת שג. עצמה לא מצאה לערער על אי צירופה להליך בבית משפט קמא, לא מצאנו מקום להחזיר את ההליך לדיון מחודש לפני בית משפט קמא תוך צירופה של ג. להליך שלפניו, ושמיעת טענותיה.

מתוך העדות הנזכרת, ומעצם העובדה שהצוואה הופקדה, הסיק בית משפט קמא לא רק שהוראות הצוואה ההדדית שיקפו את רצון המנוחים אלא אף את רצונם לקיים באופן הדדי את הוראותיה של צוואה זו, תוך הסתמכות האחד על משנהו לעניין זה. אנו סבורים כי מסקנה זו אכן עולה מתוך הנסיבות המתוארות.

ר' בעניין זה דבריו של כב' הש' ש. שוחט בספרו "פגמים בצוואות" תשע"ו – 2016 עמ' 355: "כך למשל לא מן הנמנע שבית המשפט יפסול הודעת ביטול שמסר בן זוג לבן זוגו –שהפך פסול דין-בנסיבות שהביטול איננו מוצדק ועלול לפגוע בבן הזוג האחר או להיטיב את מצב בן הזוג המבטל וזאת בשל חוסר יכולתו של בן הזוג האחר לערוך צוואה בשל היותו פסול דין". דברים עליהם שב וחזר בעניין עמ"ש 36694-10-16 ב.א נ' י.ל.פ. (2017) – "בענייננו אין מחלוקת שהמנוח לא הודיע למנוחה על ביטול צוואת 91 שלו וגם אם היה מודיע, בהינתן מצבה המנטלי, לא מן הנמנע, שבית המשפט היה פוסל את הודעת הביטול" ממילא עולה המסקנה כי מעת שאחד מעורכי הצוואה ההדדית נמצא בחוסר כשירות אזי הודעה על ביטולה על ידי המצווה האחר לאו שמיה הודעה.

מעת שמצאנו לדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ומעת שהמשיבה 1, ג., הבהירה כי היא מסכימה עם תוצאות פסק דין ואינה מבקשת לערער עליו אף שלא צורפה כנדרש כצד להליכים בבית משפט קמא אין צורך בבירור טענותיה הנוספות בעניין השפעה בלתי הוגנת על המנוח בעריכת צוואת 2013.

סבורני, כי מקום בו המחוקק התיר למצווה בצוואה הדדית לחזור בו מצוואתו ההדדית אף לאחר שחברו, המצווה עמו, הלך לעולמו, הדעת נותנת כי יוכל לעשות כן אף טרם מותו של חברו כאשר הינו בחיים אך חסוי.

יעל מושקוביץ, שופטת סוף דבר הוחלט כמפורט בפסק דינו של כב' הש' ויצמן.

הערעור נדחה.