למעלה מן הצורך, סעיף 2 לתיקון מס' 12, התשס"ה-2005, ס"ח 714 לחוק הירושה (שבו התווספה הוראה בדבר צוואות הדדיות), קבע כי הוראות התיקון לחוק "לא יפגעו בתוקפן של צוואות שנעשו לפניו". מאחר שבעניינינו, הצוואה המשותפת נחתמה ביום 13.10.88, ואילו התיקון לחוק ניכנס לתוקפו ביום 1.8.05, הרי שאינו חל על ענייננו, דהיינו: סעיף 8א. לחוק הירושה, שכותרתו "צוואות הדדיות", אינו חל על ענייננו.
על רקע הפרשנות הזהירה והמצמצמת שיש ליתן להוראת הבטלות שבסעיף 8(ב) לחוק הירושה, עסקת המתנה הושלמה, וזכויות האם בנכס הועברו במלואן לאחיות לאלתר, בחייה של האם.
המערער קיבל בימי חיי האם ולאחר פטירת המנוח, מבנה תעשיה המוזכר בצוואה, והאם בהיותה כשירה בעת עריכת שתי צוואות חדשות, הסבירה הסיבות לפעולה זו. עו"ד קדוש שערך את הצוואה משנת 1988, וכן את הצוואה משנת 1992 (ולא זומן לעדות; מה שפועל לחובת המערער), לא ניסח את הצוואה המאוחרת בהתאם לעיקרון ההסתמכות, והמערער לא מחה בפני אף גורם על העברת הדירה לאחיות שכן ידע כי הוראה זו ניתנה בשל העברת מבנה התעשייה אליו.
...
אף מקובלת עלינו קביעתו של בית המשפט קמא כי מדובר בנסיבות המקרה שלפנינו, במתנה גמורה, שהושלמה עם רישומה בלשכת רישום המקרקעין ביום 23.3.2014.
לאור האמור, הערעור נדחה ופסק הדין מאושר על ידינו לפי סעיף 148 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018.
המערער ישלם למשיבות, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ שיועברו למשיבות באמצעות בא כוחן, מתוך הפיקדון שהפקיד המערער לקופת בית משפט.