ביטול צוואה הדדית לפני תיקון 2005 לחוק הירושה

לעניין טענותיהם של התובעים בדבר שינוי הצוואה ההדדית טוען הנתבע, כי הצוואה נעשתה בשנת 1984, טרם תיקון מס' 12 לחוק הירושה.

בתחילה נימנעו בתי המשפט מלהכיר באנטרס ההסתמכות בכל הקשור לצוואות הדדיות, וקבעו כי אין מניעה ששני מצווים אשר ציוו רכושם זה לזה ישנו את צוואותיהם, וכי אם לא כן, נפגעת הזכות הבסיסית של כל מצוה לשנות או לבטל את צוואתו (ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר, פ"ד כז(2) 373 (1973); ע"א 290/78 וינשקר נ' אדלמן, פ"ד לד(1) 122 (1979)).

...

דין התביעה לקבל זכויות בדירה – להידחות.

דין התביעה לשחרר לידי התובעים את הכספים הנותרים בחשבון הבנק של המנוחה – להידחות.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25,000 ₪.

בבית המשפט העליון בע"מ 10090/17 לפני: כבוד השופט מ' מזוז המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית 5. פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט, י' אטדגי ו-ד' חסדאי) מיום 26.11.2017 בעמ"ש 36694-10-16 בשם המבקשת: עו"ד יהודית מייזלס; עו"ד נגה לנגהולץ-לוי ][]החלטה

אלא שגם אם אניח, כטענת המבקשים, כי המנוח אכן ערך צוואה בעוד המנוחה בחיים, ולא רק טיוטת צוואה כפי שנראה מסתבר מפסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה; וגם אם אניח, כפי הנטען, כי סעיף 8א לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה) שחוקק בשנת 2005 במסגרת תיקון מס' 12 חל על נסיבות הענין - עדיין לא יהיה בכך כדי להוביל למסקנה לפיה יש לגרוע מעזבונו של המנוח את הרכוש שירש המנוח מהמנוחה.

סעיף 8א לחוק הירושה המסדיר את מוסד הצוואות ההדדיות בין בני זוג, קובע כי ניתן לבטל צוואה הדדית הן בעת ששני בני הזוג חיים והן לאחר מותו של אחד מהם, אך זאת בתנאים שונים: במקרה הראשון באמצעות מסירת הודעה על ביטול הצוואה ובמקרה השני באמצעות הסתלקות או השבה של כל מנה או חלק מהעזבון של בן הזוג.

...

אלא שגם אם אניח, כטענת המבקשים, כי המנוח אכן ערך צוואה בעוד המנוחה בחיים, ולא רק טיוטת צוואה כפי שנראה מסתבר מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה; וגם אם אניח, כפי הנטען, כי סעיף 8א לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה) שחוקק בשנת 2005 במסגרת תיקון מס' 12 חל על נסיבות הענין - עדיין לא יהיה בכך כדי להוביל למסקנה לפיה יש לגרוע מעיזבונו של המנוח את הרכוש שירש המנוח מהמנוחה.

לנוכח כל האמור, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המנוחה אף לא הייתה צלולה בדעתה ולא הייתה עקבית בתשובותיה ולא הייתה כשירה לחתום על שום מיסמך, קל וחומר צוואה; א' ניצל את מצבה של המנוחה להחתימה על צוואה שאינה משקפת את רצונה האמתי לאחר שניסה עוד בימי חייהם של המנוחים להשתלט על כספם; א' לקח חלק פסול בעריכת הצוואה ואף מטעם זה יש לפסול את הצוואה; בתשובה להתנגדות לקיום הצוואה המאוחרת טען מבקש קיומה (א'): המנוחה ביטלה את צוואתה מיום 19.7.2000 כדת וכדין ובצורה מפורשת ומשצוואות המנוחים נערכו טרם התיקון לחוק הירושה הדן בצוואות הדדיות, אף ככל שייקבע שמדובר הצוואות הדדיות, הרי שעל פי הפסיקה רשאית וזכאית הייתה המנוחה לבטל את צוואתה המוקדמת (ההדדית) ואין כל מניעה בדין לעשות כן; הצוואות ההדדיות מכילות הוראה של יורש במקום יורש ולא יורש אחר יורש; המנוח הלך לעולמו לפני המנוחה וצוואתו איננה כוללת הגבלות על המנוחה אשר לעזבונו והמנוחה הייתה חופשיה לערוך צוואה חדשה אחר מות המנוח.

תיקון מס 12 לחוק הירושה (משנת 2005) הוסיף את סעיף 8א לחוק הקובע כי "לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף", אלא בתנאים המפורטים בחוק: מסירת הודעה בכתב למצוה השני (שאז מתבטלות שתי הצוואות ההדדיות) או, אם נפטר אחד מבני הזוג, הסתלקות מהעיזבון והשבת הירושה.

...

נקבע שם, כי הערכאות קמא ביססו את מסקנתם כי המבקש לקח חלק בעריכת הצוואה באופן שמוביל לבטלותה, על סמך מספר ראיות נסיבתיות וכי לצורך הכרעה בבר"ע, אין צורך לקבוע ממצאים פסקניים לגבי המבקש או עוה"ד, ודי לומר כי הראיות שהוגשו תומכות, כנדרש, במסקנה שסעיף 35 לחוק הירושה, חל על המקרה.

מכאן שמחד היה למבקש תמריץ משמעותי לנסות ולשפר את מצבו הכלכלי בדרך של הגדלת חלקו בירושת הוריו ומאידך, לא היווה בהכרח את המשענת העיקרית של הוריו, כך לאור מצבו המורכב, ועולה רושם כאילו נעזר בהם לא פחות ואף יותר, משנעזרו הם בו. לנוכח כל האמור לעיל מצאתי לקבל את ההתנגדות לצוואה מפאת מעורבותו הפסולה של המבקש בעריכת הצוואה וזאת בהתאם לסעיף 35 לחוק הירושה.

סוף דבר ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה מתקבלת, והנני דוחה את הבקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 3.1.2020 המבקש ישלם הוצאות המתנגדים בסך של 20,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 60 יום.

אלא, שכאמור, הצוואה נשוא ההליך שבפנינו נערכה בשנת הסדרת מעמדן של צוואות הדדיות בחקיקה נעשתה אך עם הוספתו לספר החוקים של סעיף 8א' לחוק הירושה אשר תוקן בתיקון מס' 12 , בחודש נובמבר 2005 והוא חל מאותה עת. בתיקון לחוק נקבע כי יש לאפשר עריכת צוואות הדדיות בין בני זוג ולהגן על אינטרס ההסתמכות על ידי קביעת הוראה כי ביטולה של הצוואה בחיי שני בני הזוג ייעשה רק אחרי שבן הזוג המבטל ייתן הודעת ביטול בכתב לבן הזוג השני, וביטולה אחרי מותו של אחד מבני הזוג יאושר רק אם בן הזוג המבקש לבטל את הצוואה יסתלק מהצוואה ויוותר על מה שזכה בו לפי צוואתו של בן הזוג המת.

א. למרות שההסדר החוקי לצוואה הדדית נקבע והוחל כאמור, אך מיום 1.8.2005 , ידעה המציאות ובהמשך לה נדרשה ההלכה הפסוקה למקרים שטרם תחולת התיקון בהם נידרש בית המשפט לפרשנות צוואה ולבחינה האם עסקינן בצוואה משותפת ו/או הדדית והאם היתה הסתמכות של מצוה אחד על הוראות האחר ומשמעות ההסתמכות בפרשנות הצוואה.

...

סיכום בנסיבות העניין ולאחר שבחנתי הנתונים כאמור לעיל אני מורה כדלקמן: 27 .

ת"ע 62178-09-17 -ניתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 18.4.2004 ת"ע 63492-09-17 -ההתנגדות לקיום הצוואה מיום -18.4.2004 נדחית.

צוואת המנוח קבעה הוראות של "יורש במקום יורש" ולא "יורש אחר יורש". לאחר שבחנתי כלל הנתונים כאמור לעיל – יש לקיים צוואת המנוחה משנת 2004 .

סעיף 72(א) לחוק הירושה מתוה את הדרך לתקיפת סופיות הצוו, קובע כי: "נתן רשם לעינייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום צוואה, רשאי כל אחד מהם, לגבי צוים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצוו; ואולם ראה רשם לעינייני ירושה שלא להזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצוו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט". תקנה 27 (ג) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 (להלן – התקנות) קובעת ביחס לבקשה לתיקון צו ירושה או צו קיום צוואה שהועברה לבית המשפט כי: "בית המשפט רשאי שלא להזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצוו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה". אם כן, לשון החוק מקפלת בתוכנה את תמצית המבחנים על פיהם מוסמך בית המשפט לתקן או לבטל צו ירושה או צו קיום צוואה, כדלקמן: המבחן הראשון- האם קיימת עובדה שלא הובאה בפני רשם הירושה או בית המשפט, קודם למתן הצוו, והאם היה בה כדי לגרום לקבל צו שונה מהצו שניתן; המבחן השני- האם יכול היה המבקש להביא את העובדה או הטענה לפני מתן הצוו? וכן האם יכול היה לעשות כן בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר מתן הצוו? במידה והמבקש לא עשה כן בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, בדרך כלל ידחה בית המשפט את הבקשה, אם כי הוא אינו חייב לעשות כן אלא נתון לו שיקול דעת לקבל בקשה גם אם היא לא הוגשה על ידי המבקש בהזדמנות הסבירה הראשונה [המ' (חי') 28449/97 הברמן י' הנועץ המשפטי לממשלה (1.7.1998); ש' שוחט.

לכן, יש לבחון את המקרה לפי הדין שקדם לתיקון מס' 12 לחוק הירושה, במסגרתו חוקק בשנת 2005 סעיף 8א לחוק הירושה המסדיר את מוסד הצוואות ההדדיות בין בני זוג.

...

לאור כל הנ"ל, שוכנעתי כי, כל העובדות ו/או הטענות היו בידיעת התובע לכל אורך הדרך, ואילו היה התובע מעוניין באותה עת לרדת לעומקם של הפרטים לא הייתה מבחינתו כל מניעה לעשות זאת.

סוף דבר לפיכך אני קובעת כדלקמן: התובענה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.