למרבה הצער, בהעדר נכונות להליך גישורי, ההליך המשפטי המשיך (ראו החלטתי מיום 18.2.21).
נגיד כשהיא הייתה בבר המצווה של הבן שלי, שהיו 10 אנשים.
על מנת להוכיח כי המצווה לא היה כשיר לחתימה על הצוואה, יש להביא עדות רפואית או עדות אחרת על מצבו בעת עריכת הצוואה (ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל לה(3) 101, 105).
בעניינינו, אלמוני לא הביא ראיה כי המנוחה לא הייתה כשירה לצוות או לא הייתה יכולה להבחין בטיבה של הצוואה או הייתה במצוקה גופנית ונפשית.
בנסיבות אלו, שעה שהאלמוני לא פרס בפני בית המשפט את מלוא הנתונים הרלבאנטיים אודות התעודה הרפואית, הרי שהיא עומדת בעצמה ללא הקשר ברור וידוע, כמו גם אין בה כדי להעיד על אי צלילות/אי כשירות לצוות, ולפיכך אין לי אלא לקבוע כי איני מייחסת כל משקל לתעודת הרפואית.
לאור האמור אני דוחה את הטענה כי יש לבטל את הצוואה משום שהיא אינה סבירה".
...
בית המשפט קמא מציין בפסק דינו כי בבואנו ליישם את הוראת סעיף 72 לחוק יש לשקול גם שני שיקולים נוספים, קשורים ורלבנטים והם אלה:
מה טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של העובדה החדשה שמצדיקה לטענת המבקשים את ביטול צו הירושה?
האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעזבון בהבאת חומר ראיות לפני בית המשפט לביסוס טענותיו, כמתחייב על פי הלכת לשינסקי?
סבורני כי יישום הוראת סעיף 72 ייעשה לרוב בשני שלבים; הראשון, בחינת טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של העובדה החדשה.
מהו הסברו של המבקש לאיחור וסבירותו של ההסבר- הסברו של אלמוני הובא בסעיף 113 לסיכומיו:
לעניין זה טענו הנתבעים 1-6 בסעיף 55 לסיכומיהם כי:
גם אני סבורה כי ההסבר שניתן על ידי אלמוני אינו מניח את הדעת.
לפיכך, התובענה לביטול צו קיום צוואה נדחית.
סוף דבר:
על כן, הנני מורה כדלקמן:
התובענה לביטול צו קיום הצוואה- נדחית.
לאור התוצאה, הנני מחייבת את אלמוני בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישולמו תוך 60 יום וממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד לתשלום המלא בפועל.
