ביטול צו עיקול זמני בהליך הוצאה לפועל

בחודש אוגוסט 2020 ניתן פסק דין ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה (להלן – "פסק הדין של בית המשפט המחוזי"), בו נקבע שהמשיב השלים את חיוביו לפי ההסכם כבר ביום 1 במאי 2018 ולכן היה זכאי לקבל את החזקה בבית כבר אז. כן נפסק פיצוי כספי, ולאחר שזה לא שולם, פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשים.

סיכום לאור כל האמור לעיל, לאחר ששוכנעתי כי קיימת עילת תביעה הדורשת בירור במסגרת ההליך העקרי, ולאחר ששקלתי את מאזן הנוחות ונחה דעתי שביטול הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין ככל שיינתן, הגעתי למסקנה כי אין מקום לביטול צו העיקול הזמני והוא יוותר על כנו.

...

  לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ובכל המסמכים שצורפו להם, בשים לב לפסק הדין של בית המשפט המחוזי שקבע שעל המבקשים היה להעביר את החזקה בבית למשיב עוד ביום 1 במאי 2018 שכן עד למועד זה שולמה מלוא התמורה, נחה דעתי שככל הנדרש לשלב זה, יש במסמכים שצורפו ראיות מספקות לכאורה מהן נראה כי המשיב, המבקש את הסעד הזמני, עשוי לזכות בהליך.

לכן, איני מוצאת לנכון ליתן לטענה זו משקל כלשהו, ולא שוכנעתי שהמשיב פעל בחוסר נקיון כפיים.

סיכום לאור כל האמור לעיל, לאחר ששוכנעתי כי קיימת עילת תביעה הדורשת בירור במסגרת ההליך העיקרי, ולאחר ששקלתי את מאזן הנוחות ונחה דעתי שביטול הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין ככל שיינתן, הגעתי למסקנה כי אין מקום לביטול צו העיקול הזמני והוא יוותר על כנו.

לפניי בקשה לביטול עיקולים אשר הוטלו בלישכת ההוצאה לפועל לאחר ששטר חוב הוגש לבצוע ולאחר שחלף המועד להגשת ההיתנגדות.

יסוד הכבדה: בפסיקת בתי המשפט נקבע כי תוחלת ההכבדה בגדרי העיקול הנה נמוכה ביותר מבין כל הסעדים הזמניים ודי להצביע על "חשש סביר" שהזוכה יתקשה בבצוע פסק הדין כדי לעמוד בתנאי זה. כך למשל, נקבע שמקום בו בית המשפט השתכנע בקיומו של צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל לצורך גביית החוב הפסוק, הדבר מהוה חשש סביר לקיומה של הכבדה בבצוע פסק הדין: "ראוי להדגיש, בעיניין זה, כי בעל הדין מבקש העיקול אינו צריך לשכנע את בית המשפט כי אין סיכוי לכן שפסק הדין יבוצע. די בכך שישכנע את בית המשפט כי אי היענות לבקשה תכביד על ביצוע פסק הדין, כגון שיהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את סכום פסק הדין, או לעשות פעולות לאיתור רכוש כדי להפרע ממנו את סכום פסק הדין, וכיוצא בזה. הא ותו לא". ראו בש"א (מחוזי חיפה) 4961/98 שלום אוחנה נ' יוסף מזור (אושר על ידי כב' השופטת ד. דורנר (כתוארה דאז), רע"א 228/99 שלום אוחנה נ' יוסף מזור), בש"א (פ"ת 2439/06, בש"א 1909/06 , ת.א. 2147/06 מוסא סלם נ'' ניר צור ואח' ועוד.

מכיוון שצו העיקול ניתן בלישכת ההוצאה לפועל, הרי שיש לבצע לגביו את ההתאמות הנדרשות על פי אמות המידה החלות על צו עיקול זמני (רע"א (עליון) 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ) ולפיכך הנני מורה כי המשיבה תפקיד התחייבות עצמית, וכן ערבות צד ג' (שאינו תאגיד), ללא הגבלה בסכום, לפי הנוסח המקובל לעניין זה אצל מזכירות בית המשפט, וכן יופקד ערבון כספי בסך של 10,000 ₪.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, מצאתי כי המשיבה עומדת במבחן העילה.

"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע (ראו רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו (1)529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (לא פורסם). כמובן, שהן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימאלי על מנת שבית המשפט (או הרשם) ייעתר לבקשה למתן סעד זמני". ראו רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ (פורסם במאגרים).

מכיוון שצו העיקול ניתן בלשכת ההוצאה לפועל, הרי שיש לבצע לגביו את ההתאמות הנדרשות על פי אמות המידה החלות על צו עיקול זמני (רע"א (עליון) 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ) ולפיכך הנני מורה כי המשיבה תפקיד התחייבות עצמית, וכן ערבות צד ג' (שאינו תאגיד), ללא הגבלה בסכום, לפי הנוסח המקובל לעניין זה אצל מזכירות בית המשפט, וכן יופקד עירבון כספי בסך של 10,000 ₪.

האם יש לכאורה עילה לתובענה כאשר בית המשפט שוקל, האם יש מקום יש מקום להותיר את צו העיקול הזמני על כנו או שמא יש להורות על ביטולו, השאלה הראשונה שעל בית המשפט לבחון היא האם מבקש הסעד לעיקול זמני מוכיח קיומה של עילת התובענה.

הפסיקה בעיניין ההכבדה קובעת כדלקמן: "ראוי להדגיש, בעיניין זה, בי בעל הדין מבקש העיקול אינו צריך לשכנע את בית המשפט כי אין סיכוי לכן שפסק הדין יבוצע. די בכך שישכנע את בית המשפט כי אי היענות לבקשה תכביד על ביצוע פסק הדין, כגון שיהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את סכום פסק הדין, או לעשות פעולות לאיתור רכוש כדי להפרע ממנו את סכום פסק הדין, וכיוצא בזה. הא ותו לא". וכן נאמר: "כבר נפסק, כי הכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים ... ולעתים אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה, כגון "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק נ' אטיאס (טרם פורסם) [פורסם בנבו] (השופט גרוניס)); ראו גם רע"א 6614/06 כפרית תעשיות נ'Icc Industries (טרם פורסם) [פורסם בנבו].

...

עמדת הנתבעת בכתב ההגנה לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות בחלקה הארי.

אני סבור שקיים חשש כי אי הענות לבקשה תכביד על ביצוע פסק הדין, כגון שיהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את סכום פסק הדין, או לעשות פעולות לאיתור רכוש כדי להיפרע ממנו את סכום פסק הדין.

מכל המקובץ, דין הבקשה לביטול העיקול להידחות.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט תוך 20 יום מהיום.

הכספים - שהופקדו בקופת בית המשפט כתנאי לביטול צו העיקול הזמני - מקורם בתמורת מכירת דירת המגורים המשותפת של בני הזוג, כאשר מחצית מהזכויות בדירה היו שייכות למבקשת.

6.2 במסגרת הליכי הוצאה לפועל, הוטלו עיקולים, וניתנו צוים למימוש כספי המשיב 1 המופקדים בקופת בית המשפט.

...

המסקנה היחידה האפשרית, כי הצדדים לא ראו קשר בין מחיקת המבקשת מכתב התביעה ובין הצורך להקטין את הפיקדון ולהחזיר לה מחצית הכספים.

לאחר שעיינתי בכל המצוי בתיק, נחה דעתי, כי דין התובענה להידחות.

סיכומם של דברים, התובענה נדחית.

השאלה: האם יש להותיר על כנו צו עיקול זמני שניתן לבקשת התובעת או שמא יש להורות על ביטולו? התביעה ובקשת העיקול הזמני: התובעת הגיעה כנגד הנתבעים תביעה כספית, חוזית ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט בסך כולל של 4,319,126 ₪ ובצמוד לכך בקשה לעיקולים זמניים של נכסים וזכויות הרשומים ושייכים לנתבעים 2-4.

שנית, נטען כי נעשה שימוש לרעה בתביעה העיקרית ובעיקולים הזמניים לשם הטלת לחץ בלתי הוגן על הנתבעים 2-4 שכן ממילא יכולה הייתה התובעת לנקוט רק בהליכי הוצאה לפועל בגין המחאות שניתנו לפקודתה על ידי צ.ח.ר. ו/או להגיש את התביעה רק כנגד צ.ח.ר. ללא בעלי המניות שלה או של דילוקס.

...

בכל הנוגע לקיומה של עילת תביעה, מקובלת עלי עדות מנהל החשבונות מטעם התובעת בדבר קיומו לכאורה של חוב מצד צ.ח.ר כלפי התובעת.

לפיכך אני קובע כי לצורך ההליך שלפניי, הנתבעים לא סתרו הדברים בעדותם ובתצהיריהם ולא הביאו חוות דעת האומרת אחרת ולכן גם מבחינה ראייתית הטיעון של הנתבעים נראה חלש אל מול עילת התביעה.

לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות ואני מחייב הנתבעת 1-4 ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 5000 ₪.