ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ: מגבלות על ביטול

ביום 27.6.16 הגיש המשיב – החייב בתיק ההוצאה לפועל, בקשה להורות על ביטול צו המורה על עיכוב יציאתו מהארץ בתאריכים 1.7.16- 1.12.16 לצרכי עבודה וייצוג לקוחות בחו"ל. בהחלטה מאותו היום, ההחלטה הראשונה נשוא הבקשה שלפני, התקבלה בקשת המשיב בכפוף לקיום התנאים הבאים: תשלום סך של 3,000 ₪ ע"ח החוב; תשלום מלוא הפיגורים בתיק ההוצאה לפועל ככל שיש כאלה; המצאת ערבות של שני ערבים בתנאים המפורטים בהחלטה.

המשיב בתגובתו נימנע מלהשיב לטענותיו המהותיות של המבקש ובכלל זאת היתעלם מטענת המבקש לפיה המשיב לא עמד בצו התשלומים לחודשים 6-7/16, מהטענה לפיה לא עלה בידי המשיב להוכיח חובה מן הדין לביטול הגבלת עיכוב היציאה מהארץ, היתעלם ולא פירט בנוגע לייצוג לקוחותיו בחו"ל, מטענת המבקש לעניין התנאים שנקבעו לצורך ביטול צו העיכוב וכן היתעלם ולא סיפק הסבר לטענה כנגדו לפיה אין לקבל המחאות דחויות המשוכות מחשבון רעייתו לצורך תשלום צו התשלומים החודשי בתקופה בה ישהה בחו"ל, היתעלם ולא פירט מי מממן את הנסיעה ואת השהות בחו"ל, היתעלם מהטענה לעניין אי זמונו של המשיב לחקירת יכולת.

...

דיון : לאחר עיון בבקשת המבקש, תגובת המשיב ותשובת המבקש, מצאתי כי ניתן ליתן החלטתי בבקשה בהעדר הצדדים, בלא שתיפגענה זכויותיהם המהותיות.

לאחר שעיינתי בטענות וראיות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי החלטות הרשמת הנכבדה לעניין זה מצויות במתחם הסבירות ואין כל מקום להתערב בהן.

בשים לב לאמור, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב"כ המבקש מעלה בבקשתו נימוקים המצדיקים לשיטתו את ביטול הגבלת היציאה של החייב מהארץ ומפנה לסעיף 66ד (ג) לעיל ואולם ענייננו בצו עיכוב יציאה של החייב מהארץ שהוטל מכוח סעיף 69ד' לחוק ולא מכוח סעיף 66א'.

בהתאם לתקנה 22 (ד) לתקנות ההוצל"פ "לא יהיה תוקף לצוו עיכוב יציאה מן הארץ בתום שנה מיום נתינתו, יהיו אשר יהיו הזמן או התנאים שנקבעו בצו ביחס לתחולתו, מלבד אם ניתן לזמן פחות משנה; האמור בתקנת משנה זו לא יחול על צו שניתן לענין תשלום מזונות, על הגבלה שהטיל הרשם על החייב לפי סעיף 66 לחוק, על צו שניתן על חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ד לחוק או על צו שניתן לחייב באיחוד תיקים לפי סעיף 74ד לחוק". ציטוט התקנה שהובא בבקשת רשות העירעור (סעיף 28 לבקשה) הוא חסר ולא כולל את הסיפא הרלוואנטי לענייננו ! תהא הסיבה להחסרת הסיפא אשר תהא, ברי כי הצוו נגד המבקש כאן אינו מוגבל בזמן והוא תקף אף תקף, נכון להיום.

...

טיעון זה נשען על הוראת תקנה 22 (ד) לתקנות ההוצל"פ, תש"ם – 1979 אשר בהתאם לרישא שלה "לא יהיה תוקף לצו עיכוב יציאה מן הארץ בתום שנה מיום נתינתו...". לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ולאחר שבחנתי את החלטת כב' הרשמת, לא מצאתי עילה להתערב בה והנני מורה מכוח סמכותי בתקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל על דחיית בקשת רשות הערעור, ללא צורך בקבלת תשובה מטעם המשיבים.

לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה.

בעירעור אשר לפני מציינת המערערת כי ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ כנגדה נידרש מאחר ובנה, יליד 6.9.06, אשר שהה בחופשה ברוסיה החל מ 11.12.16 והיה אמור לחזור לישראל בתאריך 2.2.17, חש ברע ביום 1.2.17, הובא לבית החולים בעיר מוסקבה שם אובחן כסובל מאי ספיקת לב חריפה.

בראש ובראשונה, ההחלטה מיום 9.2.17 במסגרתה נקבעו למערערת התנאים לצורך ביטול עיכוב יציאתה מהארץ לא צורפה לערעורה של המערערת, כך שלא ניתן לעקוב אחר הלך הרוח והנימוקים, אשר הביאו את רשם ההוצאה לפועל או רשמת ההוצאה לפועל הנכבדים אשר נתנו את ההחלטה לקבוע את התנאים לביטול ההגבלה על היציאה מן הארץ כפי שנקבעו.

...

מכלל התמיהות הללו, אשר לא ניתן להן מענה בתצהיר מטעמה של המערערת לא עולה תשתית עובדתית המצדיקה התערבות בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל נשוא הערעור ואף לא שוכנעתי מן האמור בבקשה כי נפגעת זכות מזכויותיה של המערערת באופן שהוא בלתי סביר לנסיבות ובשים לב לגובה חובותיה וזכות הקניין של הזוכים.

לזאת יש להוסיף את העובדה כי התנאים אשר נקבעו למערערת לצורך ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, קלים באופן מיוחד וחריג ומכאן כי אין מקום לשנות מהחלטת רשמת ההוצאה לפועל ואני מורה על דחיית הערעור.

סוף דבר, הערעור נדחה.

בנסיבות אני מורה על ביטול ההגבלות, למעט צו עיכוב היציאה מהארץ שיישאר בתוקפו למשך 30 יום מהיום.

...

סבורני כי ראוי היה שהממונה ימליץ על הקטנת שכרו של הנאמן, בהתאם לתקנה מס' 13, אך משלא עשה כן אין ברירה מאשר קבלת החלטה יזומה על ידי שתביא לאיזון הנכון ולצדק המיוחל.

בהסתמך על כל האמור ובזיקה לנתוני התיק, קובעת אני כי יש להיעתר לבקשתה של היחידה למחיקת ההליך בכפוף לתשלום הוצאות הליך ושכר טרחת הנאמן על סך של 5,000 ₪.

בנסיבות אני מורה על ביטול ההגבלות, למעט צו עיכוב היציאה מהארץ שיישאר בתוקפו למשך 30 יום מהיום.

ביום 31.5.23 היתקיים דיון בעירעור ובמסגרתו טען היחיד כי הוא עומד בתנאי צו השקום ללא כל דופי וכי גם בהתאם להילכת טאהא, יש לבחון נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובמקרים המתאימים לאפשר ביטול עיכוב היציאה מהארץ גם בעיצומו של הליך חידלות הפרעון.

לאור כלל האמור, ומשהתמלאו מלוא התנאים הנדרשים בהתאם להילכת טאהא, אני מורה על ביטול ההגבלה על עיכוב יציאתו של היחיד מהארץ בין התאריכים 18-30/6/2023 וזאת בכפוף להמצאת ערבות בנקאית בגובה יתרת הסכום הנידרש לבצוע תוכנית השקום.

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי טענות הצדדים ולאחר עיון בכלל כתבי הטענות, אני רואה לנכון לקבל את הערעור, בהתאם לנימוקים ובכפוף לתנאים שיפורטו להלן.

לאור כלל האמור, ומשהתמלאו מלוא התנאים הנדרשים בהתאם להלכת טאהא, אני מורה על ביטול ההגבלה על עיכוב יציאתו של היחיד מהארץ בין התאריכים 18-30/6/2023 וזאת בכפוף להמצאת ערבות בנקאית בגובה יתרת הסכום הנדרש לביצוע תוכנית השיקום.