ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ לאחר הפטר מותנה

בית המשפט העליון נידרש לשאלה אימתי ראוי שבית משפט של חידלות פרעון ישנה את תוכן צו השקום הכלכלי וההפטר המותנה, במסגרת רע"א 8036/19 זגריזק נ' כונס הנכסים הרישמי ואח' (ניתן ביום 20.2.2020): " בית משפט של חידלות פרעון מוסמך לעיין מחדש בהחלטותיו, ובתוך כך בהחלטה למתן הפטר מותנה (סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. כן ראו סעיף 170(א) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018). ואולם, זוהי החלטה מכריעה בהליך פשיטת הרגל, שכן היא מהוה אבן דרך משמעותית במסגרתו. משכך, ונוכח עקרון סופיות הדיון, נידרשת סיבה כבדת משקל כדי להצדיק פתיחתה לעיון מחדש (ע"א 8488/18 משקל נ' עו"ד בצלאל, [פורסם בנבו] פסקה 5 לחוות דעתי (17.6.2019)). עילות לעיון מחדש בהפטר מותנה הן עובדה חדשה שנתגלתה או התפתחות עובדתית שקרתה לאחר מתן ההחלטה, וכן טעות טכנית ברורה שנפלה בה (רע"א 5878/19 שטרייחר נ' עו"ד קאופמן – הנאמן לנכסי החייב, [פורסם בנבו] פסקה 7 (10.11.2019); רע"א 4628/18 סגלשטיין נ' שמואל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (19.7.2018))." עוד נפסק בהקשר זה, במסגרת ע"א 2823/22 אבו דקה ויסאם נ' כונס הנכסים הרישמי (ניתן ביום 30.8.2022): " השמוש בסמכות זו ייעשה, בעקרו של דבר, במקרים בהם נוצר שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי של ההחלטה המקורית או במצבים בהם טעה בית המשפט טעות טכנית ברורה ... ברם, בשים לב לכך שהסמכות לעיין מחדש מהוה סטייה מעקרון סופיות הדיון, יש לעשות בה שימוש זהיר " דיון והכרעה בשים לב להנחיות בית המשפט העליון, הרי שלא רק שיש להצביע על שינוי נסיבות מהותי על מנת שניתן יהיה לשנות צו שקום כלכלי בהתאם להוראות ס' 170 (א) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, סבורני כי צודקת הנאמנת בדבריה, כי מלוא הנסיבות הנפרשות כעת על ידי היחידה, היו בסיס כחלק מהפעלת שיקול הדעת בעת מתן פסק הדין, לגביו לא הוגש ערעור, והפך לחלוט.

אוסיף, בשולי הדברים, כי בקשת היחידה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ לא מכללה בשיקולים של החלטה זאת, אולי חובה לומר, דברי הנאמנת בהקשר זה, על כך שהרצון בנופש מעקר את הבקשה, אינם תלושים מן המציאות.

...

שיקולים אשר נלקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין, פורטו בס' 7 לפסק הדין, אשר יובא כאן במלואו: "היחידה גוללה בפני בית המשפט סיפור חיים מורכב ולא פשוט, ובין היתר, טיפולה במצבו הרפואי של בנה הבגיר, בעיותיה הרפואיות, העובדה כי התמודדה שנים רבות עם גידול שלושה קטינים מבלי שקיבלה דמי מזונות, ואני סבור כי הגם ששיתוף הפעולה של היחידה היה חלקי מאוד, בנסיבותיה האישיות ראוי לתן צו שיקום אשר יאזן את מכלול הנתונים, לרבות ההתנהלות בהליך, שווי הנכס הנותר בידיה, והיקף החובות שאינו גדול מאוד לאחר הבדיקה; בכל הנוגע ליכולתה הכלכלית של היחידה, בהתאם להוראת בית המשפט היא צירפה דו"ח רווח והפסד אשר לא ניתן ללמוד ממנו הרבה, עד כמה שניתן לייחס לו אמינות, המתעד הכנסה ממוצעת בשנה החולפת של 6000-7000 ש"ח לחודש לאחר ניכוי הוצאות, ועל בסיסו נערך התחשיב." יש לציין כי פסק הדין החיל על היחידה חובת תשלום בהיקף של כמעט 100% ברוטו, הגם שעל פניו ניתן לומר כי 1/4 מהזכויות בדירת מגורים ברח' קרן היסוד בחיפה, עולות בהרבה על היקף החובות המלא.

הנאמנת השיבה לבקשת היחידה, ולגישתה דינה של הבקשה להידחות; הנאמנת מפנה לכך כי היחידה קיבלה היתר הממונה לנהל עסק פטור של קוסמטיקה, אולם בפועל היחידה, לפי הודאתה, מנהלת עסק של מכירת ביגוד בקונסיגנציה (קרי, ללא רכישת מלאי); עוד מפנה הנאמנת לכך שלא היה שינוי נסיבות, אלא שאותן נסיבות שהיחידה טוענת להן כעת, הינן נתונים ועובדות אשר נפרשו בפני בית המשפט טרם מתן פסק הדין (כפי שאף פורט במבוא להחלטה זאת), ולגישתה, לא נשתנו הנסיבות על בסיסן ניתן פסק הדין.

בית המשפט העליון נדרש לשאלה אימתי ראוי שבית משפט של חדלות פירעון ישנה את תוכן צו השיקום הכלכלי וההפטר המותנה, במסגרת רע"א 8036/19 זגריזק נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (ניתן ביום 20.2.2020): " בית משפט של חדלות פירעון מוסמך לעיין מחדש בהחלטותיו, ובתוך כך בהחלטה למתן הפטר מותנה (סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. כן ראו סעיף 170(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018). ואולם, זוהי החלטה מכריעה בהליך פשיטת הרגל, שכן היא מהווה אבן דרך משמעותית במסגרתו. משכך, ונוכח עיקרון סופיות הדיון, נדרשת סיבה כבדת משקל כדי להצדיק פתיחתה לעיון מחדש (ע"א 8488/18 משקל נ' עו"ד בצלאל, [פורסם בנבו] פסקה 5 לחוות דעתי (17.6.2019)). עילות לעיון מחדש בהפטר מותנה הן עובדה חדשה שנתגלתה או התפתחות עובדתית שקרתה לאחר מתן ההחלטה, וכן טעות טכנית ברורה שנפלה בה (רע"א 5878/19 שטרייחר נ' עו"ד קאופמן – הנאמן לנכסי החייב, [פורסם בנבו] פסקה 7 (10.11.2019); רע"א 4628/18 סגלשטיין נ' שמואל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (19.7.2018))." עוד נפסק בהקשר זה, במסגרת ע"א 2823/22 אבו דקה ויסאם נ' כונס הנכסים הרשמי (ניתן ביום 30.8.2022): " השימוש בסמכות זו ייעשה, בעיקרו של דבר, במקרים בהם נוצר שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי של ההחלטה המקורית או במצבים בהם טעה בית המשפט טעות טכנית ברורה ... ברם, בשים לב לכך שהסמכות לעיין מחדש מהווה סטייה מעיקרון סופיות הדיון, יש לעשות בה שימוש זהיר " דיון והכרעה בשים לב להנחיות בית המשפט העליון, הרי שלא רק שיש להצביע על שינוי נסיבות מהותי על מנת שניתן יהיה לשנות צו שיקום כלכלי בהתאם להוראות ס' 170 (א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, סבורני כי צודקת הנאמנת בדבריה, כי מלוא הנסיבות הנפרשות כעת על ידי היחידה, היו בסיס כחלק מהפעלת שיקול הדעת בעת מתן פסק הדין, לגביו לא הוגש ערעור, והפך לחלוט.

יומיים לאחר מכן, ביום 11.6.2015, הגישה המבקשת בקשה להתלות את צו עיכוב היציאה מהארץ למשך שנתיים עקב שליחות במילאנו, איטליה במסגרת פרויקט מנהיגות רוחנית לקהילות בגולה, וזאת כחלק מהסכם שערך בעלה של המבקשת עם בית המדרש של הגר"מ אליהו זצ"ל. על פי ההסכם, קיבלו המבקשת ובעלה מילגת לימודים כנגד התחייבות של השניים ובני משפחתם לצאת לשליחות בחו"ל. באם תבוטל השליחות, ולחילופין לא תתאפשר נסיעת המבקשת, יצטרכו השניים להחזיר את המילגה שקבלו בסך כולל של 100,000 ש"ח. עוד הציעה המבקשת, במסגרת בקשתה להתליית צו עיכוב היציאה מהארץ, כי בעת שהותה בחו"ל יוגדל צו התשלומים לסכום של 200 אירו, הוא הסכום שהזוג צפוי לקבל מדי חודש כ"דמי כיס".

כחודשיים לאחר מכן, ביום 24.9.2017 הגישה המבקשת בקשה למתן צו הפטר מותנה והכרזתה כפושטת רגל.

...

לפיכך, גם מטעם זה דין הבקשה להידחות (ראו והשוו: בג"ץ 1011/18 אזולאי נ' שרת המשפטים, פסקה 6 (28.6.2018); רע"א 7207/18 תכלת תקשורת בע"מ נ' צמרות סלע בע"מ, פסקה 2 (‏21.10.2018); רע"א 4992/18 גוטמן נ' בנק דיסקונט לישראל, פסקה 21 (7.1.2019)).

וכפי שהמבקשת מציינת בעצמה בבקשה "הבקשה המקורית שהוגשה לערכאה קמא [...] הכילה 3 שלבים [...]. הענות לראשונה שהיא בקשה לקבלת הפטר מידי היתה מיתרת את שתי האחרות שהן הקטנת התשלום החודשי, והחלפת המנהל המיוחד או לחילופין מתן החניות שיפעל על פיהן". נוכח האמור, לבקשה זו בוודאי שלא היה מקום להיעתר, ובצדק עשה כן בית המשפט קמא.

אשר על כן הבקשה נדחית.

][ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפש"ר 24507-12-18 (השופט מ' קרשן) מיום 12.5.2022, בה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, באופן זמני, לצורך יציאה לטיול בחו"ל. ביום 31.1.2019 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו כנוס לנכסי המבקש ועל מינויו של המשיב 1 כמנהל מיוחד לנכסיו.

לדבריו, בני משפחתו מימנו עבורו את הטיול ואת הוצאותיו; הוא העמיד ערבים ראויים לחזרתו ארצה במועד; הוא עובד בעבודה קבועה ומסודרת מזה 28 שנים; הליך פשיטת הרגל מצוי בישורת האחרונה בהיתחשב בכך שניתן לו צו הפטר מותנה בכפוף להשלמת תכנית הפרעון; הוא ממלא אחר תנאי תכנית הפרעון באדיקות; ונסיבותיו עומדות באמות המידה שנקבעו על-ידי בית משפט זה בעיניין טאהא.

בררת המחדל לגבי חייב אשר מצוי בעיצומו של הליך פשיטת הרגל היא כי לאחר שניתן בעיניינו צו כנוס, יוּצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ שיעמוד בתוקפו עד לסיום ההליכים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

ומן הכלל – לענייננו: בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הנאמן שלפיה אין להיעתר לבקשת המבקש בהינתן שאינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה, ולא ראיתי להתערב בכך.

התוצאה היא, אפוא, כי בקשת רשות הערעור נדחית.

יודגש כי ביום 17.11.20ניתנה החלטת בית המשפט אשר קבעה כך: "בהמשך להשתלשלות בתיק, במסגרתה בוטל ההפטר לאלתר שניתן לחייב ונקבע הפטר מותנה (העומד אף הוא לבחינה כיום) מובהר כי הוראות צו הכנוס מיום 3.12.14 עומדות בתוקפן לרבות צו עיכוב היציאה מהארץ." טענות ועתירות המנהלת המיוחדת המ"מ המיוחדת עתרה לחייב את הפניקס להשיב לקופת הכנוס את הסכומים אשר נפדו לבקשת החייב ברכיב הפיצויים, עת נטען כי הפניקס ידעה כי מיתנהל בעיניינו של החייב הליך פש"ר עם זאת פעלה לפדיון הכספים, תוך גרימת נזק בלתי הפיך לנושי החייב ולקופת הכנוס, בנגוד לאמור במכתב המ"מ מיום 5.10.16 וללא החלטה שיפוטית.

השאלה שיש לשאול בנסיבות אלו היא אינה האם צו הכנוס בוטל אלא האם למרות קיומו של הפטר שביטל הגבלות צו הכנוס היה על צד שלישי (הפניקס), לנקוט באמצעי זהירות ולוודא פוזיטיבית ביטול צו הכנוס גם לאחר שלחייב ניתן הפטר? סבורני כאמור, כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה.

...

השאלה שיש לשאול בנסיבות אלו היא אינה האם צו הכינוס בוטל אלא האם למרות קיומו של הפטר שביטל הגבלות צו הכינוס היה על צד שלישי (הפניקס), לנקוט באמצעי זהירות ולוודא פוזיטיבית ביטול צו הכינוס גם לאחר שלחייב ניתן הפטר? סבורני כאמור, כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה.

סבורני כי למימד הזמן מאז אותו מכתב בשנת 2016, חשיבות לא מובטלת ויש לומר כי דווקא אי הסתמכות על אותו מרשם מרוקן מתוכן את תכליתו.

אין בידי לקבל את עמדת המ"מ לפיה החלטה זו הופנתה למזכירות וכי אין ספק מכוחה כי צו הכינוס עמד בתוקפו בזמנים הרלוונטיים.

מכל האמור סבורני כי אין לחייב את הפניקס בהשבת הכספים שנמשכו על ידי החייב.

כפי שנפסק: "בבסיס הליכי פשיטת הרגל עומדות שתי תכליות, האחת עניינה בנושים, והיא כנוס נכסי החייב לצורך פרעון החובות, והאחרת עניינה בחייב ויסודה ברצון ליתן לו היזדמנות לפתוח דף חדש לאחר שיופטר מחובותיו" (רע"א 3127/14 טאהא נ' כונס הנכסים הרישמי (15.6.2014)).

ניתן לחייב הפטר, המותנה בהעברת כספי קרן ההשתלמות "רום קלסי כללי" לקופת הכנוס.

לאחר שתתקבל הודעת הנאמן, יבוטל צו עיכוב היציאה מהארץ.

...

החלת ההפטר על חוב המזונות החייב אינו חולק על כך שהכלל הוא כי החייב בפשיטת רגל אינו מופטר מחוב המזונות, אולם לטענתו לבית המשפט שיקול דעת להורות אחרת ובאיזון הנסיבות בתיק זה יש להיעתר לבקשתו ולהורות על החלת ההפטר אף על חוב המזונות.

עמדת המוסד לביטוח לאומי והכנ"ר בנוגע להחלת ההפטר על חוב המזונות מקובלת עליי.

אני דוחה, אפוא, את בקשת החייב להחיל את ההפטר גם על חוב המזונות.