ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ ביטול צו מניעה נגד יציאה מגבולות המדינה

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטתו מיום 6.9.2015 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ביתן) בת"פ 35009-01-15, בגדרה שונו תנאי השיחרור של המשיב, המצוי בחלופת מעצר, בדרך של ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, כך שיוכל לחזור למקום מושבו הקבוע ברצועת עזה.

העוררת מבקשת, כי ייוותרו על כנם תנאי השיחרור בהם היה המשיב נתון ובכללם צו עיכוב היציאה מן הארץ, זאת עד מועד מתן גזר הדין בתיק הפלילי המתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

נוכח האמור, מבקשת העוררת כי יתאפשר לה למצות את זכות העירעור הנתונה לה באופן שההליך לא יהפוך לתיאורטי, מה שעשוי להתרחש אם יתאפשר למשיב לצאת את גבולות המדינה ולשוב לעזה, ואז לא ניתן יהיה להבטיח את התייצבותו בפני ערכאת העירעור.

בית המשפט המחוזי סבר, כי נוכח הזיכוי האמור אין עוד צורך להכביד על המשיב ולמנוע יציאתו מהארץ, בהיתחשב בכך שמרכז חייו הוא ברצועת עזה.

...

ביום 1.1.2015 נעצר המשיב, בהמשך הוארך מעצרו עד לתום ההליכים, אך בסופו של דבר הוא שוחרר לחלופת מעצר בפיקוח, ולאחר שהופקדו ערבויות כספיות.

עם זאת, בית משפט קמא נעתר לבקשתה של העוררת להאריך את תוקף עיכוב היציאה עד ליום 7.9.2015 בשעה 11:00.

התובע עורך דין במקצועו, הגיש תביעה כנגד הנתבעת לפצוי כספי בגין נזק, שלטענתו, נגרם לו, לאחר שביום 21.04.2011 לא הותרה יציאתו מישראל, בשל אי ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ.

למדינה נימסרו סמכויות חקירה, מעצר וקביעת תנאי שיחרור, ויחד עמן אמצעי עזר, ביניהן עיכוב יציאתו של חשוד מגבולות המדינה.

סעיף 48 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 מסמיך את בית המשפט להגביל את שיחרורו של החשוד או הנאשם בתנאים ככל שימצא לנכון, לרבות איסור יציאה מן הארץ, וזאת על מנת להבטיח " שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בעירעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט". אם מתברר, כי העילה שהייתה ביסוד נתינתו של הצוו מתבטלת או מפסיקה להתקיים, כך שהצורך בצו מתייתר, הרי מתפקידה של המדינה לבטל את הצוו שבשעתו היא עמדה מאחורי הוצאתו.

אני סבור שהתובע ובמיוחד מתוקף היותו עורך דין, יכול היה למנוע את הנזק שניגרם, לו היה טורח לבדוק לפני צאתו לחו"ל את האפשרות שמא צו איסור היציאה מהארץ עודנו בתוקף.

...

אני סבור כי בנסיבות המקרה, אכן חלה על הנתבעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית.

לסיכום, הסכום הכולל שיש לפצות את התובע בגין נזקיו הינו 6,500 ₪.

אני סבור שהתובע ובמיוחד מתוקף היותו עורך דין, יכול היה למנוע את הנזק שנגרם, לו היה טורח לבדוק לפני צאתו לחו"ל את האפשרות שמא צו איסור היציאה מהארץ עודנו בתוקף.

התוצאה היא שהנתבעות ישלמו לתובע סך של 5,850 ₪.

הנאשם הגיש בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ וטען, בין היתר, שלא ניתן להוציא כנגדו צו עיכוב יציאה בשל "עיקרון הייחודיות" שבחוק ההסגרה.

מטרתו של אותו עיקרון היא אחת – למנוע שימוש לרעה בהליכי ההסגרה, כדי לבוא חשבון עם מי שנאלץ לשוב למדינה המבקשת על כורחו.

לפיכך, בתום ההליכים בגין עילת ההסגרה חופשי אותו אדם לצאת את גבולות המדינה.

הסכמתו של הנאשם, שהוא אזרח ישראל, לצאת ולחזור לארץ (גם אם בכפוף לערבויות), תוך וויתור על טענתו העקרונית, וחלוף הזמן מאז סיים לרצות את עונשו על העבירות בגינן הוסגר, תוך נתוק הזיקה למדינה המסגירה, מלמדים כי קבע כאן את מושבו וכי חזרתו לישראל ושהייתו בה היתה למעשה מכוח הסכמתו שלו.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל את עמדת הנאשם בעניין זה. תיקון מס' 87 לחסד"פ, שבגדרו תוקן סעיף 9 לחוק, ביקש, בין היתר, להגביל את הזמן שבו ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות בעקבות ביצוע פעולות חקירה.

נוכח האמור, אני מורה על מחיקת עבירת העושק בפרשיה השניה באישום הראשון מחמת התיישנות.

כמו כן, המבקש הגיש בקשה להסדר לפי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1981, בתיק פש"ר 23189-07-13 (להלן יכונה בקיצור "תיק הפש"ר") ושם נקבע ביום 28/7/14 ע"י כב' השופטת י. קראי-גירון כי צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד המבקש יבוטל לאחר שהמבקש הגיש כתבי ערבות של שתי ערבות ושילם את הסכומים, שחוייב בהם בבית המשפט של פש"ר (נספח י' לבקשה דחופה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ, להלן: "הבקשה").

כללי הסעד של עיכוב יציאה מן הארץ מאפשר לתובע להגביל את חופש התנועה של הנתבע, ולמנוע ממנו לצאת מגבולות הארץ.

אני קובעת כי הנתבע הטיל ספק בתביעה ודי בכך כדי למנוע מתן צו עיכוב היציאה מן הארץ.

אמנם רוב הנסיבות, כגון גובה החוב והמצב הכלכלי הקשה של המבקש, מהוות בדרך כלל הצדקה למתן צו עיכוב יציאה, כך למשל בבר"ע 715/86 פרייזר נ' פרידמן, פ"ד מ(4) 670, ראה בית המשפט העליון בהיעדרם הטוטאלי של נכסים לנתבע, משום ראיה עצמאית לקיומו של חשש ליציאה מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכב' השופט עדי אזר ז"ל פסק בת.א. (ת"א) 1781/03 חיים רבינוביץ נ' יוסף נאמן כי: "מטיבם של דברים, לא ימצא חייב או נתבע אשר ינפנף בכרטיס טיסה בחוצות העיר, ואף ילווה את תנועותיו באמירה "אני נימלט לצמיתות מהמדינה". מטיבם של דברים אלה נלמד לרוב מנסיבות עקיפות".

...

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיותיהם, אני דוחה את הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ.

בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בערעור על החלטתי נקבע כי יש להתייחס לעובדה שהמשיב לא הציג כרטיסי טיסה הלוך וחזור, ואכן הדיון עסק רבות בשאלה זו, והמשיב העיד כי לא רכש עדיין כרטיסי טיסה, אפילו לא הזמין עסקה ולא שילם כל סכום (פרוטוקול מיום 31/7/14, עמ' 4, שורה 31 עד עמ' 5, שורה 12).

איני מקבלת את ההסבר המתחמק, שנתן המשיב, לפיו אשתו היא שביצעה את ההזמנה במועד הגשת ההבהרה ושעה שעתיים לאחר מכן היא ביטלה אותה בגלל המצב הבטחוני וכעסה של אמה עליה (פרוטוקול מיום 31/7/14, עמ' 6, שורות 13-18).

מכל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה ליתן כנגד המשיב צו עיכוב יציאה מן הארץ.

ביום 25.2.2020 נתנה החלטה ע"י כב' השופטת ר' אטדגי פריאנטה הקובעת כי בית המשפט ישקול ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ ביחס לקטינות ככל שתופקדנה ערבויות מתאימות כפי שנקבע בהחלטה: הפקדת ערבות בנקאית ע"ס 50,000 ₪ ושני ערבים שכנגדם יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ העומדים בתנאים שפורטו בהחלטה.

מאז הגשת הבקשה ועד היום חלה החמרה בהבנה העולמית ביחס להתפשטות מגפת הקורונה, עד כדי כך שמדינות וממשלות רבות מכריזות על סגירת גבולות והכרזת עוצר לאזרחים, מלא או חלקי והכל בנסיון לשמור על בריאות הציבור ולמנוע אובדן חיים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת האב וכן בהבהרות האם, בחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול השיקולים הקשורים לתיק זה ולמציאות העכשווית, מצאתי לדחות את הבקשה ולא להתיר את יציאתן של הקטינות נכון לעת הזו, מן הארץ.

בנסיבות אלו, כאשר בעולמנו שורר חוסר וודאות מבחינה בריאותית, חברתית וכלכלית והתנאים משתנים במהרה, איני מוצאת להיעתר לבקשה להורות על ביטול צווי עכוב יציאה מן הארץ ביחס לקטינות על מנת לאפשר לאם לצאת עמן לארה"ב. לאור האמור הבקשה נדחית.