ביטול צו ירושה שניתן לאחר קיום תנאי סעיף 72 לחוק הירושה

ודוקו! על מנת שהמבקש יצליח בעירעור אותו הגיש לבית המשפט המחוזי היה עליו לשכנע שהתקיימו בעיניינו תנאי סעיף 72(א) לחוק הירושה שמאפשרים ביטול צו קיום צוואה לאחר שנודעו טענות ו/או עובדות שלא היו בפני הרשם בעת מתן הצוו.

...

בנסיבות בהן הרשם לענייני ירושה דיווח שלא הופקדה כל צוואה מטעם מי מהמנוחים; אחיו של המבקש דיווחו שלא ידוע להם אודות צוואה; אין בידי המבקש העתק של אותה צוואה נטענת, והוא גם לא פירט הכיצד בכוונתו להוכיח את קיומה של הצוואה, לא כל שכן את תוכנה – מצא בית המשפט לענייני משפחה שלא הוכחה כל עילה להתערב בהחלטת הרשם לענייני ירושה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

בנסיבות אלו סבורני שקביעת בית המשפט המחוזי לפיה טענותיו של המבקש נראות על פניהן "רחוקות מאוד מן המציאות וקשה לומר כי ישנם סיכויים טובים שהן תתקבלנה" היא קביעה נכונה, שעושה חסד עם המבקש, ואין כל מקום להתערב בה. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

השופט נפתלי שילה: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 1.5.22 (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין בת"ע 53265-03-19) שקבל את תביעת המשיב 1 לביטול צו הירושה שניתן לאחר פטירת אחיו המנוח ש' ז"ל, דחה את היתנגדות המערערת ויתר המשיבים לצוואתו והורה על קיומה.

תמצית פסק הדין היתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 72 (א) לחוק הירושה המצדיקים את ביטול צו הירושה.

...

כידוע: "אשר לקביעות שבעובדה – כלל הוא כי בית משפט של ערעור לא על נקלה יתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר התרשמה התרשמות ישירה מן העדים שהופיעו בפניה וממכלול הראיות האחרות שהוצגו לעיונה. בית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מן הראיות ומן החומר המקצועי שהונח בפניו, ואין להתערב בקביעות העובדה על סמך התרשמות זו, אלא אם כן מסקנות הערכאה הדיונית אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר.... בית המשפט בענייננו בחן את התשתית הראייתית בצורה מקיפה ומעמיקה, שקל והעריך את כל פרטי הראיות שראוי היה לייחס להם חשיבות ומשקל. קביעותיו העובדתיות מעוגנות היטב בראיות שהובאו, והן עומדות במבחן ההיגיון והסבירות." (ע"א 6768/01 אורי רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 625 (22.4.04)).

בית המשפט קמא צלל לעומק הראיות, ניתח את המסמכים ועדויות העדים והגיע למסקנה נכונה.

לפיכך, יש לאשר את תוצאת פסק דינו של ביהמ"ש קמא מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 וזאת מאחר שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית ואין בו טעות שבחוק.

בקשה זו הוגשה בגדריו של סעיף 72(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה) המורה כך: "נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צוים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצוו; ואולם ראה רשם לעניני ירושה שלא להזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצוו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט". ביום 3.11.2020 הורה הרשם למשיב להוסיף לבקשתו פירוט באשר לאופן ולמועד שבו איתר את הצוואה וכן הורה למבקש וליתר האחים להגיב על הבקשה לביטול צו הירושה בתוך 14 יום (להלן: החלטת הרשם על מתן תגובה).

לגופם של דברים טען המבקש כי המשיב השתהה בהגשת הבקשה לביטול צו הירושה והבקשה לקיום הצוואה, ועל כן לא מתקיימים התנאים לביטול צו הירושה בהתאם לסעיף 72(א) לחוק הירושה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה.

למרות ניסיונו של המבקש לשוות כסות עקרונית לבקשתו, אני סבורה כי הכרעותיהן של הערכאות הקודמות נטועות היטב בנסיבותיו של המקרה דנן.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

סעיף 72 לחוק הירושה קובע: " (א) נתן רשם לעינייני ירושה או ביהמ"ש, צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צוים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצוו, ואולם, ראה רשם לעינייני ירושה שלא להזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאם לפני מתן הצוו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן, ולא עשה כן בהזדמנות הסמוכה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט". הלכה היא כי צו קיום צוואה כמוהו כפסק דין מחייב כלפי כולי עלמא.

החריג הקבוע בסעיף 72 לחוק הירושה מאפשר את ביטול או תיקון הצוו בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: הוכחתן של עובדות או טענות חדשות שלא היו בידי המבקש בעת מתן הצוו והבאתן בפני בית המשפט בהזדמנות הראשונה.

...

לאחר בחינה של טענות הצדדים וראיותיהם – אין בידי לקבל טענה זו. המנוח ציווה בצוואתו כי בעת פטירתו יעברו כל נכסיו לאשתו, ורק לאחר פטירתה יחולקו נכסיו בין הילדים בצורה לא שוויונית.

אשר על כן טענת המבקש כי היה על הרשם לקבוע כי החלוקה לאחר ההסתלקות הינה על פי החלק השני בצוואת המנוח – נדחית.

סיכום אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כי הבקשה לביטול צו קיום (מתוקן) לצוואת המנוח מיום 2.9.2014 שהוגשה על ידי המבקש במסגרת ת"ע 69027-07-19 – נדחית.

אלא שלכלל זה יש חריג הקבוע בסעיף 72 לחוק הירושה, המאפשר "לפתוח" ולדון מחדש בצו הירושה או צו קיום הצוואה אשר ניתן על ידי הרשם לעינייני ירושה, וזאת בהתקיימם של תנאים מסויימים.

וכלשונו של סעיף 72(א) לחוק הירושה באשר לתיקונו וביטולו של צו ירושה או צו קיום צוואה: "נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צוים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצוו; ואולם ראה רשם לעניני ירושה שלא להזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצוו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט". מהוראת חוק זו ניתן ללמוד, כי גם מקום שהמבקש לתקן או לבטל את צו הירושה/צו קיום הצוואה, יכול היה להעלות הטענות בהזדמנות הסבירה הראשונה למתן הצוו ולא עשה כן, אין לרשם לעינייני הירושה סמכות לדחות הבקשה, אלא היא תועבר לטפול בית המשפט לעינייני מישפחה, בהתאם לסעיף 67א(א)(8) לחוק הירושה.

...

טענות המשיב יש לדחות את הבקשה לקיום הצוואה ולהותיר על כנו את צו הירושה אשר ניתן כדין ביום 28/2/2021.

סבור אני כי המבקש עמד בנטל השכנוע כי המסמך הוא בבחינת צוואת אמת הוא, ובהתאם לדרישת סעיף 25(א) לחוק הירושה, עלה בידיו להוכיח כי זו צוואת המנוחה והיא המשקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.

סוף דבר תביעת המבקש לביטול צו הירושה אחר המנוחה מתקבלת וצו זה מבוטל.

אני קובע כי המסמך מחודש ניסן תשע"ב הינו צוואת המנוחה לה הנני נותן תוקף.