ביטול צו ירושה עקב גילוי צוואה

מבחינה משפטית, טענו התובעות כי הנתבעת לא הגישה כתב טענות במענה לבקשה לביטול צו קיום הצוואה המוקדמת ומשכך, יש להעתר לבקשה זו. הטעון המשפטי לפיו יש לבטל את צו הקיום על פי עמדת התובעות הנו מכוח הוראת סעיף 72 (א) לחוק הירושה התשכ"ה - 1965 (להלן: " חוק הירושה").

הנתבעת הקדישה פרק נכבד בהתנגדות ובסכומיה לנכונות גרסת התובעות באשר לגילוי הצוואה המאוחרת ובאשר לידיעתן את דבר קיומה בעת הגשת הצוואה המוקדמת לקיום.

...

מבחינה משפטית, טענו התובעות כי הנתבעת לא הגישה כתב טענות במענה לבקשה לביטול צו קיום הצוואה המוקדמת ומשכך, יש להיעתר לבקשה זו. הטעון המשפטי לפיו יש לבטל את צו הקיום על פי עמדת התובעות הינו מכוח הוראת סעיף 72 (א) לחוק הירושה התשכ"ה - 1965 (להלן: " חוק הירושה").

לנוכח ההוראה המגבילה באשר לנכסי המקרקעין ניתן לומר שבסופו של דבר לא שינה המנוח לגמרי את ההוראות של הצוואה המוקדמת ולפיכך, ספק באם היה על המנוח לפעול כמי ששינה צוואה משותפת ולהשיב את מה שקיבל ביתר בגין הצוואה ההדדית.

אני סבור כי אישה זו זקוקה למינוי אפוטרופוס לדין ולרכוש".

₪ הנתבעת תשלם לכל אחת מהתובעות הוצאות משפט בסך של 10,000 ניתן היום, ה' באב תשפ"א, 14 יולי 2021 , בהעדר הצדדים.

מאחר שהתובע הנו אחיו של המנוח, הוא לא יכול היה לדעת על דבר הגשת הבקשה למתן צו ירושה ולכן לא יכול היה להגיש היתנגדות למתן צו הירושה.

בנסיבות אלו, בשים לב לכך שהבקשה לביטול צו הירושה הוגשה בסמוך למועד שבו נודע לתובע על מתן צו הירושה, ועובדה זו לא נסתרה, ומאחר שצו הירושה נועד לבסס עילת תביעה כנגד רכוש אשר אינו רשום על שם המנוח (הזכויות בבניין) ובהיעדר כל רכוש אשר רשום על שם המנוח – מצאתי לנכון להורות על ביטול צו הירושה ולקיים דיון עינייני לגופה של צוואה.

אמנם, בחקירתה של העדה לצוואה אל מול חקירתה של עורכת הצוואה נתגלו אי דיוקים בנוגע למספר הפעמים בהן המנוח הגיע למשרדה של עורכת הדין לערוך צוואה (לטענת עורכת הצוואה פעם אחת ולטענת העדה לצוואה פעמיים), אולם מצאתי כי מדובר באי דיוקים לא משמעותיים לנוכח חלוף הזמן הרב ממועד עריכת הצוואה ובפרט לאור העובדה כי המנוח הגיע למשרדה של עורכת הדין מספר פעמים קודם לכן לערוך את ההסכמים בין המנוח לתובע.

...

יצוין כי במסגרת בתביעה הרכושית נקבע כי הדיון בתביעה הרכושית יוקפא עד להכרעה בתובענה לביטול צו הירושה ובתובענה לקיום הצוואה כמפורט לעיל (ר' החלטתי מיום 29.11.18 בתביעה הרכושית לעיל).

יש בכל האמור כדי לחזק את המסקנה לפיה רצונו של המנוח להוריש לתובע את הזכויות בבניין על מנת שהוא בעצמו יוכל להמשיך וליהנות מזכויות אלו במשך ימי חייו, ללא כל קשר ו/או תלות לנתבעת 2 ו/או ילדיו אלא להיפך, דווקא בשל התנהלותם בתקופה שבה נקלע לתסבוכת הכלכלית והקשיים שהיו לו בשנת 2009 כמפורט בתצהיר שהוגש.

סוף-דבר: בנסיבות אלו, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל – אני מורה כדלקמן: התובענה לביטול צו הירושה - מתקבלת.

ההתנגדות שהוגשה לקיום צוואת המנוח – נדחית.

טענת ההתיישנות תביעה לתיקון או ביטול צו ירושה, כמו גם צו קיום צוואה, כפופה לדיני ההתיישנות; "ברור שמי שרוצה להסתמך על היתיישנות התביעה כפוף לאמור בחוק ההתיישנות, כגון משך תקופת ההתיישנות, תאריך תחילת מרוץ ההתיישנות והסיבות השונות להפסקת תקופת ההתיישנות. סעיף 72 איננו בא במקום האמור בחוק ההתיישנות אלא נוסף על האמור באותו חוק" [ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, נבו הוצאה לאור, תשס"ב – 2005, כרך ג' עמ' 87 (להלן – פירוש לחוק הירושה)].

אשר על כן, איני מוצאת לנכון לדחות את הבקשה לביטול צו הירושה מחמת היתיישנות.

אולם, כאמור, אין די בכך, אלא יש לבחון האם יכול היה המבקש להביא את העובדה בטרם ניתן צו הירושה והאם עשה כן "בהזדמנות הסבירה הראשונה". מידת האיחור בהגשת הבקשה – בפסיקה נקבע, כי השהוי נמדד מהמועד שבו נתגלתה למבקש "העובדה החדשה" המצדיקה את תיקון הצוו או ביטולו, ולא ממועד פטירת המצווה [פרשת אלוני; ע"א 2590/93 עאסי נ' עאסי (9.5.1995)]; עם זאת, בגדר אותה "עובדה חדשה" באה גם עובדה שהייתה אפשרות, כי המבקש ידע עליה, לו בדק כדבעי [פרשת לשינסקי].

...

עם זאת, אין בידי לקבוע, כקביעה משפטית, כי המדובר בע'.

מקובלת עליי עמדת האפוטרופוס הכללי, כי במועד פטירת המנוחה, התגבשה נפקדות ביחס ליורש פוטנציאלי נוסף ויש להחיל על חלקו בעיזבון המנוחה את חוק נכסי נפקדים [ע"א 5685/94 עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד נ' עזבון המנוחה אחמד חסין מוסא אלעבסי (2.9.1999)].

סוף דבר אשר על כן, אני קובעת כדלקמן: צו הירושה שניתן ביום 1.12.2011 יתוקן, כך שהמבקש ויורש פוטנציאלי נוסף של המנוחה יירשמו כיורשיה של המנוחה על פי דין, וחלקו של כל אחד מהם בעיזבון המנוחה יהא בשיעור של 1/10; חלקו של המשיב יהא בשיעור של 8/10.

השופט נפתלי שילה: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 1.5.22 (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין בת"ע 53265-03-19) שקבל את תביעת המשיב 1 לביטול צו הירושה שניתן לאחר פטירת אחיו המנוח ש' ז"ל, דחה את היתנגדות המערערת ויתר המשיבים לצוואתו והורה על קיומה.

למרות שבמהלך עדותו של ר' הוא הציג תצהיר בחתימת המנוח מיום 9.1.09 שלא נימסר למומחית (להלן: התצהיר החדש) והמערערת יכולה הייתה לעתור להשלמת חוות הדעת בעקבות גילויו של תצהיר חדש שעליו מתנוססת חתימת המנוח, המערערת בחרה שלא לעשות כן ולא לפנות שוב למומחית.

על פי הפסיקה, השהוי בהגשת הבקשה נמדד מהמועד שבו התגלתה למבקש העובדה החדשה המצדיקה את ביטול הצוו.

...

כידוע: "אשר לקביעות שבעובדה – כלל הוא כי בית משפט של ערעור לא על נקלה יתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר התרשמה התרשמות ישירה מן העדים שהופיעו בפניה וממכלול הראיות האחרות שהוצגו לעיונה. בית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מן הראיות ומן החומר המקצועי שהונח בפניו, ואין להתערב בקביעות העובדה על סמך התרשמות זו, אלא אם כן מסקנות הערכאה הדיונית אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר.... בית המשפט בענייננו בחן את התשתית הראייתית בצורה מקיפה ומעמיקה, שקל והעריך את כל פרטי הראיות שראוי היה לייחס להם חשיבות ומשקל. קביעותיו העובדתיות מעוגנות היטב בראיות שהובאו, והן עומדות במבחן ההיגיון והסבירות." (ע"א 6768/01 אורי רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 625 (22.4.04)).

בית המשפט קמא צלל לעומק הראיות, ניתח את המסמכים ועדויות העדים והגיע למסקנה נכונה.

לפיכך, יש לאשר את תוצאת פסק דינו של ביהמ"ש קמא מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 וזאת מאחר שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית ואין בו טעות שבחוק.

יתרה מכך, דוקא העתרות לעתירתו של יה' להמשיך בבירורו של ההליך שלפני, שעניינו אך בקשה לביטול הצוו, עת ברור כי על הפרק צוואה מאוחרת שלפי הנטען ערך המנוח והתגלתה רק בתחילת דיון שמיעת הראיות, אך תוסיף להקצאת תשומות שיפוט ומינהל מיותרות בהליך זה, אשר תבואנה אינהרנטית על חשבונם של מתדיינים אחרים (לעניין זה השוו: תקנות 2 – 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018).

בעוד שבמקרה שלפני מבוקש ביטול הצוו על מנת לאפשר למבקשי הביטול לבוא תחת סיפה של הערכאה המוסמכת ולנהל את הדיון לגופו, הרי שבאותם המקרים שהזכיר יה', נוהל הליך לגופו של עניין, והסוגיות נידונו אגב התנגדויות לבקשות לקיום צוואה ו/או צו ירושה.

...

כפועל יוצא, בהסכמת הצדדים הופסק הדיון, וניתנה החלטתי לפיה בנסיבות אלה, לכאורה קמה עילה נפרדת וחדשה לביטול הצו, ביחס לצוואה שכזכור נעשתה לפי הנטען בשנת 2010.

דיון והכרעה לאחר עיון בכלל המצוי בתיק ומששמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי לאור דבר גילוי הצוואה המאוחרת יש מקום לחדול כבר עתה מניהול ההליכים שלפני שלא לצורך, עת דין הבקשות להתקבל וכפועל יוצא, דין הצו להתבטל ; זאת הגם שלא מנימוקיהם המקוריים של המבקשים.

סיכום אופרטיבי פועל יוצא של מכלול האמור לעיל הוא שדין הבקשות להתקבל, ובהתאם דין הצו להתבטל, וכך אני מורה.