ביטול צו הפסקה מינהלי ללא הגבלת זמן

עסקינן בשתי בקשות, שהדיון בהן אוחד, מאחר ועניינן אחד, צו מינהלי להפסקת עבודות, עליו חתם מהנדס העיר חיפה, בתאריך, 22/4/2021, על פי הסמכות המוקנית לו כפי הוראות סעיף 116 לחוק התיכנון והבניה, תשכ''ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה), עבודות אשר תוארו בצו כ- " על גבי הרציף במסוף הקישון- מזר, בונים ללא היתר סילו בגובה של כ- 20 מ' " מדובר ב"סילו" , ממגורה לאיחסון והעברת מלט מבטן הספינות העוגנות בנמל, ופריקתו במשאיות המגיעות לנמל ומעבירות את אותו מלט ליעדו.

חובת ההתייעצות מקבלת משנה תוקף וחשיבות, כך המבקשות, לאור העובדה שלאחר כניסתו לתוקף של תיקון 116 לחוק התיכנון והבניה, ובנגוד למצב החוקי לפני אותו תיקון, הרי שתוקף הצוו המינהלי, הנו ללא הגבלת זמן, אלא אם בוטל ע''י בית המשפט.

...

עסקינן בהליך שאין חולק ולא יכול להיות חולק שניתן לדון בו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, אך הסמכות איננה ייחודית, ועת בחרו המבקשות להגיש את הבקשה לבית משפט זה, אין הן יכולות לטעון לחוסר סמכות של בית המשפט לדון בבקשה, כשאין מדובר בכתב אישום, או לטעון, כי מאחר וסמכות בית המשפט לעניינים מקומיים היא לדון בהליכים פליליים, כי אז, מכאן, נגזרת המסקנה על ידן, כי עסקינן בהליך פלילי, כפי שנדון כתב אישום, ומכאן, שנטל ההוכחה על המשיבה, לבסס את בקשתה, או לעניין מידת ההוכחה.

גם טיעון זה לגבי חובת המשיבה לערוך בירור מול גופים של המדינה והידברות , בטרם מתן צווים, ואותו השתק נטען, בשל ההליך שהתנהל בבג''צ בעתירה שהמשיבה הגישה, הליך אשר נמחק ללא הכרעה לגופו של עניין, גם טיעון זה אינני מקבלת.

ניסיון לאתר את ההנחיות במאגרים המשפטיים לא צלח, המבקשות לא צירפו את מלוא ההנחיות או תימוכין לכך כי עסקינן בהנחיה מחייבת, ועל כן, אין בידי לקבל את הטענה.

נתון זה, אשר לא נבחן כראוי ע''י המשיבה בטרם הוצאת הצו, הוא זה אשר מביא למסקנה, כי דין הצו להתבטל, וכך אני מורה.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו בניית תוספות בניה על גג המבנה וחלוקתו ליחידות דיור בשטח כולל של כ- 304 מ"ר, שימוש בבנייה האמורה, אי קיום צו הפסקה מנהלי וכן, אי קיום צו הפסקה שפוטי, עבירות על חוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965.

בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1202 בעיניין "משך טפול התביעה עד להגשת כתב אישום" (להלן "הנחיית היועץ המשפטי לממשלה" או "ההנחיה") הוגבל זמן הטיפול בכתב אישום בעבירה מסוג עוון ל- 12 חודשים.

בחודש מרץ 2020 עודכנה ההנחיה ופרק הזמן להגשת כתב אישום הוארך ל-18 חודשים מיום " קליטת התיק ביחידת התביעה ועד למועד קבלת ההחלטה הסופית בדבר העמדה לדין או סגירת התיק". בנסיבות תיק זה וכעולה מהתעוד שצורף ע"י הנאשם, התיק הועבר למחלקה המשפטית בחודש ספטמבר 2017 ופרט להגשת בקשה למתן צו הפסקה שפוטי שבוצעה באותו החודש, לכאורה לא בוצעו בתיק פעולות חקירה נוספות.

בחינת הפסיקה במקרים בהם הוגש כתב האישום תוך חריגה מפרקי הזמן שנקבעו בהנחיית היועמ"ש העלתה שבתי המשפט בחנו בכל מקרה ומקרה האם יש הצדקה לביטול כתב האישום או שמא, ניתן להסתפק בסעד אחר כביטול ההרשעה או הקלה בעונש.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל ויש להורות על ביטול כתב האישום.

באותו המקרה, מעבר לקביעה שהתקיים הליך שימוע אשר עצר את מרוץ הזמנים למשך 6 חודשים, נפסק כי "בכל מקרה אין המדובר בסיטואציה המצדיקה את ביטול כתב האישום. אין ספק כי פרק הזמן שחלף ממועד קליטת התיק בפרקליטות ועד למועד הגשת כתב האישום הוא בלתי מבוטל, בשים לב שכתב אישום נגד בכירים באותה פרשה הוגש בדצמבר 2018. לצד האמור, אין המדובר בפגם שיש בו פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, אשר תיקונו לא יבוא אלא בדרך של ביטול כתב האישום או הסרת אפשרות הטלת מאסר בפועל על הנאשם מן הפרק. התנהלות המאשימה אינה מהווה התנהלות שערורייתית שיש בה משום רדיפת הנאשם. זאת ועוד, מדובר בעבירה חמורה המגבירה את האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין ומיצוי הדין עם הנאשם ומחזקת את המסקנה שגם הסעד החלופי המבוקש – הסרת אפשרות הטלת המאסר בפעול – אינו מוצדק או מתאים. השיהוי בהגשת כתב האישום יכול לקבל את ביטויו במועד גזירת דינו של הנאשם, במידה ויורשע, יחד עם יתר הנסיבות המצריכות לעניין". 7.5.

באותו המקרה, "משך הטיפול בתיק על ידי הפרקליטות היה שלושים חודשים ויומיים. פרק זמן זה ארוך בשנים-עשר חודשים ויומיים ממשך הטיפול שנקבע בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה". לאחר בחינת טענות הצדדים נפסק כי "אמנם, בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית, הפגם האמור בכתב האישום אינו מחייב את המסקנה כי כתב האישום בטל מעיקרו. עם זאת, בשים לב למשך הטיפול של הפרקליטות בתיק ומורכבותו (שיש בהן כדי ללמד על מורכבות ומשך הטיפול הצפוי בבקשה לאישור היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום) והעובדה כי המשפט טרם החל, ומנגד- העובדה כי העבירות אינן עומדות על סף התיישנות, מצאתי להורות על ביטול כתב האישום בשל הפגם שנפל בו."  8.2.

בית המשפט קבע כי "למאשימה עמד פרק זמן ניכר ומהותי לקבל אישור בדיעבד של היועץ המשפטי לממשלה לכתב האישום המתוקן שהוגש באיחור.  עוד יש לציין כי העבירות המדוברות הן עבירות חמורות פחות מאלה המצוינות באישום בראשון, ועל אף הפגיעה בקופה הציבורית בגינן, מדובר בפגיעה חמורה פחות באופן משמעותי. זאת ועוד, ביטול האישומים אינו פוטר את הנאשם מהחוב האזרחי לפקיד השומה. בנסיבות אלה, אני סבורה שהאיזון הנכון מוביל לביטול האישומים הנוספים על פי כתב האישום המתוקן". 8.3.

העובדה כי הועדה המקומית הוציאה, בטרם ניתן צו ההריסה המינהלי, צו הפסקת עבודות, לא מבטל את סמכותה של המשיבה ליתן צו הריסה מינהלי, ולא מגבילה את שיקול דעתו של זה להוציא צו כאמור.

שנית, צו הריסה מינהלי מכוח הוראת סעיף 221 לחוק יינתן במידה ותצהיר מפקח הבנייה ניתן טרם הסתיימה העבודה או במידה וטרם חלפו 30 ימים מיום שהמבנה אוכלס, בעוד שלפי סעיף 217 הנ"ל, ניתן להוציא צו הריסה מינהלי במידה והופר צו ההפסקה המינהלי, ללא הגבלת זמן בהתייחס למצב הבנייה במועד מתן צו ההריסה, ובתנאי כי צו ההריסה ניתן בטרם חלפה שנה מיום מתן צו ההפסקה המינהלי.

...

מסקנה כזו עלולה להביא לכך שלאותם מבצעי בנייה אסורה יהא העניין למשוך ההליכים בדיון בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי, כך שאלה יושלמו רק בחלוף 6 חודשים, ואז, לכאורה, לא ניתן יהיה להוציא צו הריסה חדש.

טוען המבקש כי התצהיר של מפקח הבניה מר רז אשכנזי, מיום 22.8.21, שהונח בפני נותן הצו, לא מקיים אחר דרישת החוק בדבר הגשת תצהיר מפקח בניה, מכיוון ולפי תצהיר זה המפקח ערך ביקור במקרקעין ביום 29.6.21, בעוד שצו ההריסה המנהלי ניתן ביום 1.9.21, ומכאן המסקנה כי אותו תצהיר אין בו כדי ללמד כי העבודה האסורה טרם הסתיימה במהלך 30 הימים עובר למתן הצו, והתצהיר הנ"ל לא מכסה את תקופת 30 הימים עובר למתן הצו כנדרש בחוק.

סוף דבר: אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.

צו הפסקת העיסוק, הנו צו מינהלי ואינו עונש, אלא מהוה כלי להתערבות אכפתית מנהלית דחופה לשם מניעת פגיעה באנטרס הצבורי ובשלומו וביטחונו של הציבור, ומשניתן על ידי הרשות המוסמכת, הרי הבקורת על מעשה הרשות על ידי בית המשפט, הנה בהתאם להוראות הדין המינהלי.

במקביל, ביטל התיקון את מיגבלת הזמן בכל הנוגע לצוו מנהלי, כאשר ההוראה בסעיף 21 לנוסח הקודם של החוק בדבר הארכת הצוו למשך 30 יום לכל היותר, הושמטה ממנו.

אשר למשך הארכת הצוו, נקבע על ידי בית המשפט, כדלקמן: "אשר לסמכות בית המשפט בכל הנוגע למשך הארכת הצוו – בנגוד לנוסח החוק לפני תיקון 34, אין בסעיף 21 לחוק לאחר התיקון מיגבלת זמן. הקביעה כי ניתן להאריך את הצוו לתקופה קצרה ולא לתקופה ארוכה איננה מעוגנת בהוראות החוק, אשר נקבע בו מסלול מיוחד להפסקת עיסוק במקרה של סכנה לציבור. על פני הדברים, סעיף 21 נועד לאפשר סגירת העסק עד להסרת הסכנה העולה מפעילותו.

...

בהחלטתו מיום 10.5.2021 האריך בית-משפט קמא את תוקף צו ההפסקה המנהלי למשך חודש נוסף, לאחר שנימק הגבלה זו בכך ש"במכלול השיקולים הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהאריך את תוקפו של צו הסגירה למשך חודש נוסף".

לאור כל השיקולים שמניתי לעיל, ובאיזון הראוי בין ההגנה על שלום הציבור, בטחונו ורכושו, כאשר קיימת תשתית ראייתית מבוססת הנשענת על חומרי חקירה ומידע מודיעיני לכך שהמשך ניהול העסק מהווה סכנה מיידית לציבור, ומאידך חופש העיסוק והפגיעה בפרנסת המשיב, כאשר חלק מהחקירות החדשות עוד בחיתוליהן, והחקירה נשוא תיק הירי (פל"א 461052/22) טרם הסתיימה, אני נעתרת לבקשה ואולם לא לתקופה בלתי מוגבלת.

משכך, אני מורה כי הצו יעמוד בתוקפו עד ליום 02.04.23, אלא אם יבוטל הצו או יתקבל רישיון עסק או היתר זמני כדין, ככל ועד למועד שנקבע לא תוסר הסכנה, תוכל המבקשת להגיש בקשה חדשה במידת הצורך וזו תיבחן על ידי בית המשפט.

סוף דבר אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת הצו שיעמוד בתוקפו עד ליום 02.04.23.

בהמשך לכך, סעיף 21 לחוק רשוי עסקים קובע כי "צו הפסקה מנהלי יעמוד בתקפו שלושים יום מיום נתינתו, אם לא בוטל לפני כן על ידי מי שהוציא אותו או על ידי בית המשפט; בתום התקופה של שלושים יום רשאי מי שנתן את צו ההפסקה המנהלי לבקש את הארכת תוקפו בבית משפט השלום או בבית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק שלגביו ניתן הצוו; הוגשה לבית המשפט בקשה להארכת תוקפו של צו הפסקה מנהלי, יעמוד הצוו בתוקפו למשך שבעה ימים נוספים, כל עוד לא החליט בית המשפט החלטה אחרת; הוראות סעיף זה לא יגרעו מסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 17". מהאמור לעיל, עולה, כי לבית המשפט סמכות להפעיל את שיקול הדעת ולהאריך צו הפסקה מינהלי, אף ללא הגבלת זמן, זאת בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה.

...

עוד ניתן לראות לעניין זה בספרו של ד"ר אליהו וינוגרד, "דיני רשויות מקומיות", כרך א', עמ' 471: "הסמכות הנתונה להפסקת עיסוק כאמור, היא סמכות דרסטית למדי ויש בה כדי לשבור מטה לחמו של בעל עסק בזמן שעודנו עומד בחזקת חף מפשע. על כן חזקה על הרשויות שלא ישתמשו בסמכות מרחיקת לכת זו, אלא במקרים יוצאים מן הכלל אשר בהם שוכנעו שלמען הגנה על בציבור יש, אמנם, צורך בכך." לטעמי, מסקנה זו של שפירא מתיישבת היטב עם המקרה בענייננו.

אילו היה מוגשת בפני בית המשפט, קביעה חד משמעית לאחר חקירה שהמשיב אכן עוסק בפעילות הקשורה לסמים בעסקו, אולי היה ניתן לשקול להיעתר להארכת תוקף הצו.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע הצו לחצי שני, מיום החלטה זו, על מנת שהמשיב יוכל למצות את זכותו, ולהגיש בקשת לקבלת רישיון לעסק כדין.