בהתאם להנחיות הסניגוריה הציבורית, ביקש ב"כ המחזיק לשחררו מייצוג המחזיק בשל אי התייצבות המחזיק, ובית המשפט קבע כי בקשה זו תתברר בדיון הבא שנקבע ליום 1.2.10.
בדיון שהתקיים ביום 1.2.10 עתר ב"כ המחזיק לביטול ההרשעה בנימוק שהתובעת היא בעלת המקרקעין תוך הצגת נסח רישום, כי מדובר במקרה ישן וכי השמוש של השכרת המבנה אינו השמוש עליו מדבר החוק ואינו טעון היתר.
כריתת חוזה השכירות בין התובעת לבין המחזיק, סותרת טענת התובעת בדבר לקותו הנפשית של המחזיק;
אין קשר בין אי מינוי סנגור צבורי למחזיק צו ההריסה שניתן;
מוכחשת חוות דעתו של האדריכל נחלה שצורפה לכתב התביעה, וניתנה הודעה על רצון הנתבעות לחקור את האדריכל נחלה;
ככל שתחוייבנה הנתבעות, אין להביא במסגרת חישוב הנזק בנייה או שימוש שלא כדין;
מאחר והמבנה היה ניצב על קרקע שאין לא תבנית מתאר, אין להביא בחישוב הנזק את הוצאות הכנת תב"ע ואישורה;
אין לפסוק פיצוי בגין עלויות תיכנון המקרקעין, לרבות בקשה להיתר בניה, משלט הוכחה התכנות תכנונית לאישור תכנית למגורים על הקרקע;
משהוקם המבנה מחדש לאחר הריסתו, די בכך כדי לדחות את תביעת התובעת;
התובעת לא נקטה בכל האמצעים העומדים לרשותה להקטנת הנזק;
יש לנכות מכל פיצוי, אם ייפסק, כל טובת הנאה שצמחה לתובעת או תשלום ששולם לה בעקבות הנזק, לרבות שווי המבנה שהוקם על המקרקעין, ככל שהוקם על ידי צד שלישי.
"
לעניין רישום הערות אזהרה התייחסה כב' השופטת ארבל בסעיף 14 לפס"ד ספטון, וכתבה כדלקמן:
"כפי שקבע בית משפט זה בעבר התכלית העיקרית ביסוד רישום הערות כאלה בפנקס המקרקעין היא הגנה על צדדים שלישיים, כגום קונים פוטנציאליים (ע"א 7210/01 עריית נתניה נ. עיזבון המנוחה רחל גלמבוצקי , פ"ד נח(5) 34, 45 (2004)) פסק דין אמנם מתייחס לסעיף 221(ה) שעניינו נפקותן של הערות בדבר צוים שנתן בית המשפט ולא הערה בדבר כתב אישום, אולם איני מוצאת שוני מבחינת תכלית הסעיף בין ההערות. הינה כי כן, גם בהוראה זו נתן המחוקק דעתו לפגיעה אפשרית בצד שלישי שערוך עסקה בנכס מבלי שידע על אי חוקיותו. הזהרתו במירשם התושבים נועדה להזהירו למנוע פגיעה זו."
בעיניין שבפנינו לא ניתן היה לרשום הערת אזהרה על צו ההריסה מכיוון שבלשכת רישום המקרקעין לא היה ידוע היכן מצויים המקרקעין, בהתאם להערה הכתובה בנסח הרישום.
אפשרות התובעת לערער על צו ההריסה:
סעיף 250 לחוק, שכותרתו "ערעור על צוים", קובע כדלקמן:
"בעל דין בבית משפט, בעל מקרקעין שהם נושא ההליכים בבית המשפט או - בהליכים לפי סעיף 212 - גם שוכרם של המקרקעין לתקופה כל שהיא, הרואים את עצמם נפגעים על ידי צו בית המשפט לפי פרק זה או על ידי אי מתן צו כאמור, רשאים בדרך ובמועד שמערערים על פסק דין של בית המשפט בפלילים, לערער על הצוו או על דחיית הבקשה למתן הצוו , הכל לפי העניין, לפני בית המשפט המחוזי, והוא רשאי לקבל את העירעור או לדחותו או להחזיר את הדיון לבית המשפט שעל החלטתו מערערים, או לתת כל צו שבית המשפט כאמור היה רשאי לתתו."
לעיל קבעתי כי התובעת ידעה על ההליך הפלילי נגד המחזיק או היה עליה לדעת עליו.
...
לסיכום שאלת האחריות:
לאור כל האמור לעיל סבור אני שאין לנתבעות כל אחריות לנזקי התובעת, וכל נזקי התובעת נבעו ממעשיה וממחדליה כפי שפורטו לעיל.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעות.
התובעת תשלם לנתבעות, ביחד ולחוד, כדלקמן:
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
