ביטול פסק דין עקב הפחתת סכום התביעה

התובע אישר, כי לאחר הגשת התביעה הגיע להסכם פשרה עם אחד הערבים (בנה של אשת החייב) בסכום של 5,000 ₪, ולכן יש להפחית סכום זה מסכום התביעה, כך שהתביעה תעמוד על 52,000 ₪, במקום 57,000 ₪ (ר' הודעה מטעם התובע בפתח דיון ההוכחות מיום 17.11.21 הסכם הפשרה עם הערב האחר הוגשו וסומנה ת/1, הסכום שם עומד על 6,500 ₪, אך נטען כי יש לזקוף סכום של 5,000 ₪ על חשבון החוב).

בנוסף, התובע לא הוכיח כי הנתבע ערב להסכם נוסף שנערך בספטמבר 2018 שבמסגרתו מסרה אשת החייב שיקים נוספים /אחרים כאמור אמנם הוכח שהנתבע ערב להסכם מיום 14.02.18, אך לא הוכח כי הנתבע ערב גם להסכם נוסף מיום 13.09.2018 ומיום 24.09.18 במסגרתו מסרה גב' טטיאנה לתובע 9 שיקים על סכום כולל של 80,000 ₪, שמתוכם לא ניפרעו לטענת התובע 6 שיקים על סך 9,500 ₪ כל אחד ובסה"כ 57,000 ₪ (שהוא מהוה את סכום התביעה) וזאת מהטעמים הבאים: בתביעה שהגיש התובע בסדר דין מקוצר (ואפילו בתגובה שהגיש לבקשה לביטול פסק דין) אין כל היתייחסות, להסכמות מאוחרות יותר אליהן הגיע התובע עם טטיאנה בספטמבר 2018, במסגרתן מסרה שיקים נוספים או אחרים, ואשר לא ניפרעו.

...

הנתבע טען שיש לדחות את התביעה, בין היתר, מאחר שלא הוכח כי הוא ערב לסכום החוב, או כי ננקטו פעולות גביה או מוצו הליכים נגד החייב העיקרי, לא הוכח סכום החוב שנותר, וכי ככל שהוא ערב לסכום שנותר, הרי שיש לזקוף את התשלומים הראשונים ששולמו על חשבון הסכום שהוא ערב לו, שכן ערבותו ניתנה רק עבור חלק מהסכום.

בכל מקרה היה זה על התובע להוכיח את סכום החוב שנותר, כי חוב זה אכן נובע מההסכם השני (או הראשון), ומשלא הוכח יש לדחות את התביעה נגד הנתבע.

התוצאה: התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

מועד הבקשה והשלב הדיוני: חרף ותק ההליך הרי שמדובר בתיק המצוי בשלב הליכים מקדמיים נוכח ביטולו של פסק הדין ביום 25.7.21 והגשת כתב הגנה רק ביום 12.9.21.

בנוסף כתב התביעה המתוקן אף מפחית את סכום התביעה תוך שנמחקו והופחתו רכיבים בהתאם לתלושים ובכך חזוק נוסף למסקנה שיש בכך להעמיד את המחלוקת האמתית לדיון.

...

נוכח מדיניות בנושא תיקון כתבי טענות סבורני שיש להיעתר לבקשה לתקן את התביעה על דרך הוספת רכיב שעות נוספות בכפוף לתנאים שאפרט.

אופן הגשת הבקשה: נדחית טענת הנתבעת, כי הבקשה אינה מנומקת שכן בס' 1 לבקשה נרשם כי רק במועד הדיון המקדמי נחשף התובע לראשונה לדוחות נוכחות על יסודם הוכנו תחשיבים בנושא שעות נוספות.

על כן הבקשה מתקבלת בתנאים היינו יש להתיר לתובע ככל שירצה בכך להגיש כתב תביעה מתוקן המתייחס להפרש הנתבע בגין כל חודש בנפרד ובמדויק.

בנוסף כתב התביעה המתוקן אף מפחית את סכום התביעה תוך שנמחקו והופחתו רכיבים בהתאם לתלושים ובכך חיזוק נוסף למסקנה שיש בכך להעמיד את המחלוקת האמתית לדיון.

לבסוף, לנוכח העובדה שנזקיה אינם ניתנים להערכה וכי גבול אחריותה של חברת הביטוח של המבקשת הנו 1,000,000 ₪, המשיבה העמידה תביעתה על סכום זה, בנוסף ל200,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. כאמור לעיל, לצרכי אגרה, סכום התביעה הופחת ל-600,000 ₪.

בהנתן האמור לעיל, ולנוכח החשש כי הסכום שנפסק לזכות המשיבה עולה בהרבה על סכום הנזק הממשי, ובהנתן שהמשיבה לא הגישה תצהיר הוכחת נזק ואף גרמה במחדליה למחיקת התביעה כנגד חברת הביטוח של המערערת, העירעור מתקבל במובן זה שהבקשות שהגישה המערערת מתקבלות (הארכת מועד, ביטול פסק הדין, הגשת כתב הגנה והודעת צד ג' למבטחת) והתיק יוחזר לדיון בבית משפט השלום.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה (ומשכך תכונה להלן המבקשת: המערערת).

בהינתן האמור לעיל, ולנוכח החשש כי הסכום שנפסק לזכות המשיבה עולה בהרבה על סכום הנזק הממשי, ובהינתן שהמשיבה לא הגישה תצהיר הוכחת נזק ואף גרמה במחדליה למחיקת התביעה כנגד חברת הביטוח של המערערת, הערעור מתקבל במובן זה שהבקשות שהגישה המערערת מתקבלות (הארכת מועד, ביטול פסק הדין, הגשת כתב הגנה והודעת צד ג' למבטחת) והתיק יוחזר לדיון בבית משפט השלום.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' הרשם הבכיר אבנר יפרח) מיום 18.12.22 בת"ק 14366-07-22 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת – הנתבעת לביטול פסק דין שניתן נגדה בהיעדר התייצבות ביום 5.12.22.

התובעת הסכימה להפחית סכום התביעה לסך 7,500 ₪ ובשעה 15:05 נתן פסק דין נגד הנתבעת בהתאם.

כשהגיעה לדיון נוכחה לדעת כי ניתן כבר פסק דין ולכן הגישה בקשה לביטולו.

...

על כן, אני סבורה כי מן הראוי היה לבטל פסק הדין.

היה מקום לחייב המבקשת בהוצאות בגין ביטול פסק הדין אך בשל כך שהערעור מתקבל והיה מקום לחייב את המשיבה לשלם הוצאות למבקשת בערעור, אינני מחייבת מי מהצדדים בהוצאות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו.

לאחר הגשת התביעה ומסירתה לידי הנתבעת בחרה האחרונה לא להגיש כתב הגנה ולא רק, אלא גם לא הופיעה לדיון הראשון, דבר שגרם למתן פסק דין בהעדר הגנה ולאחר מכן לקיום דיון נוסף במסגרתו הוא בוטל תוך השארת סוגיית ההוצאות לסיום ההליך.

אין ממש בטענת הנתבעת לגבי סכום התביעה אשר פחת בהרבה, וזאת מאחר וסכום התביעה פחת מהסיבה שסכומים רבים קוזזו לאחר קבלת מיסמכי העזיבה שמהם עלה כי עובדים רבים כבר עזבו את עבודתם בנתבעת, ומשם כך הפחיתה התובעת את כל מה שתבעה בגין עובדים אלה לאחר תאריך עזיבתם.

דיון והכרעה לאחר שעברנו על כל החומר שבתיק ולאחר שקראנו גם את סיכומי הצדדים וכן נתנו דעתנו לכל ההליכים שהתקיימו בתיק (ובענין זה ראו המתואר בסעיף "מהלך הדיון") ולאשר נרשם בכל פרוטוקולי הדיון שהתקיימו אצל כבוד הרשם וכן להחלטותיו, לרבות החלק האחרון של ההחלטה שניתנה ביום 30/9/21 בסיום הדיון שהתקיים בקשר לבקשת הנתבעת לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרה ולמעשה בשל מחדליה ו/או מחדלי עובדת מטעמה ("בנסיבות העניין, ולאור הדברים שעלו, סוגית ההוצאות תישקל כמכלול בסוף ההליך), הגענו לכלל מסקנה כי היתנהלותה של הנתבעת (שאולי קשורה גם לחוסר ההבנה של מייצגה, אשר ציין בעצמו, במסגרת סיכומיו, כי מדובר "בתחום שאינו מוכר לו") מצדיקה את חיובה בהוצאות משפט ובשכר טירחת עו"ד, כאשר בהקשר זה נבהיר כי התרשמנו כי התובעת ולאורך כל ההליך פעלה בהתאם למוטל עליה ואף למעלה מכך, כאשר גם עיון בפרוטוקול הדיון מיום 25/12/22 מלמד על כך שהתובעת הבהירה את גובה חוב ריבית הפיגורים וטענה כי על הנתבעת החובה לשלמו ועדיין, ובשל פער לא משמעותי בסכום שחשבה הנתבעת שעליה לשלם, היא היתעקשה שלא לשלם את סכום חוב ריבית הפיגורים הנכון ובהתנהלותה זו גרמה לבזבוז זמן רב וכן לבזבוז משאבים.

...

לסיכום - על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 14,171 ₪ בגין חוב ריבית הפיגורים הנכון המתייחס אך ורק לתקופה הרלוונטית לתביעה.

דיון והכרעה לאחר שעברנו על כל החומר שבתיק ולאחר שקראנו גם את סיכומי הצדדים וכן נתנו דעתנו לכל ההליכים שהתקיימו בתיק (ובענין זה ראו המתואר בסעיף "מהלך הדיון") ולאשר נרשם בכל פרוטוקולי הדיון שהתקיימו אצל כבוד הרשם וכן להחלטותיו, לרבות החלק האחרון של ההחלטה שניתנה ביום 30/9/21 בסיום הדיון שהתקיים בקשר לבקשת הנתבעת לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרה ולמעשה בשל מחדליה ו/או מחדלי עובדת מטעמה ("בנסיבות העניין, ולאור הדברים שעלו, סוגית ההוצאות תישקל כמכלול בסוף ההליך), הגענו לכלל מסקנה כי התנהלותה של הנתבעת (שאולי קשורה גם לחוסר ההבנה של מייצגה, אשר ציין בעצמו, במסגרת סיכומיו, כי מדובר "בתחום שאינו מוכר לו") מצדיקה את חיובה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד, כאשר בהקשר זה נבהיר כי התרשמנו כי התובעת ולאורך כל ההליך פעלה בהתאם למוטל עליה ואף למעלה מכך, כאשר גם עיון בפרוטוקול הדיון מיום 25/12/22 מלמד על כך שהתובעת הבהירה את גובה חוב ריבית הפיגורים וטענה כי על הנתבעת החובה לשלמו ועדיין, ובשל פער לא משמעותי בסכום שחשבה הנתבעת שעליה לשלם, היא התעקשה שלא לשלם את סכום חוב ריבית הפיגורים הנכון ובהתנהלותה זו גרמה לבזבוז זמן רב וכן לבזבוז משאבים.

לנוכח כל האמור לעיל החלטנו ולא בלי התלבטות להתחשב בנתבעת ולכן לנהוג עימה במידת הרחמים ולחייבה לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד על הצד הנמוך זאת למרות שמצאנו כי בשל התנהלותה, נגררו ההליכים בתיק זה הרבה מעבר לסביר וכן נגרמו לתובעת הוצאות לא מבוטלות.