ביטול פסק דין בעניין זכויות אלמנה מנישואים שניים

ובפתחי תשובה ציין לדברי החוות יאיר (סימן נ) שלימד זכות על שטרי סילוקים דידן וסיים כיון שכל השיטרי סילוק שנכתבים בלשון הודאה, שמודה הוא שסילק עצמו ולכן אין לפקפק בהם, דאמרינן שדודאי סילק באופן המועיל, ואפילו אם לא עשה כן מהני הודאתו בזה ע"ש. אמור מעתה, כי וויתור המבקשת על כתובתה כמוהו כסילוק ולכן אינה יכולה עוד לתבוע את תוספת הכתובה שהרי מעולם לא זכתה בה. מחילה הדדית בדבר שלא בא לעולם וכיוצא בזה דנו בפסקי דין רבניים (חלק א עמוד 298) אודות זכויות אלמנה כאשר בהסכם ממון שקדם לנישואין וויתרה האלמנה על זכויותיה, וכתבו שם דמהני המחילה אף בדבר שלא בא לעולם, וראיה לדבר מדברי הרמ"א (סימן רט סעיף ח) שכתב, יש אומרים דאף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מכל מקום אם הוא גם כן רוצה לקנות מקני גם כן, ולכן שנים שהקנו זה מזה [.

והינה אותו הנתבע בפסק הדין הנזכר נשא אחרת, ואף עמה ערך הסכם ממון שאין לצדדים תביעות הדדיות ולא הזכיר את הכתובה, והגר"צ לוז גופיה שפטר אותו מכתובת אישתו השניה מחמת הסכם הממון, העלה לחייבו בכתובת אישתו השלישית, כיון שעד כאן לא נפטר מהכתובה שלא פורשה בהסכם אלא מחמת הספק, ולפיכך בהסכם הממון שערך עם האישה השלישית היה לו לפרש שאף הכתובה בכלל ומשלא עשה כן הרי שאין הכתובה בכלל המחילה (תיק 944846/6).

מסירת מודעה ובטול מודעה ובר מן כל דין, מקום יש בראש להניח כי הסכם הממון בו צוין כי המבקשת מוותרת על הכתובה, כמוהו כמסירת מודעה על הכתובה שנכתבה אחר כך. וכן פסק בשער המשפט (סימן נד סק"ג) דמי שהתחייב נדוניא לבנו ובטרם הנישואין כתב לו בנו שטר מחילה על הנדוניא, דאף שאין השטר מועיל שהרי אין מחילה על דבר שלא בא לעולם, מכל מקום שטר המחילה הוה כמודעה המבטלת את התחייבות האב.

...

יחסי הצדדים ידעו עליות וירידות לרבות צווי הגנה ותלונות הדדיות, וביום ה' באדר תשע"ו (15.3.16) הגישה המבקשת תביעת גירושין, אך בסופו של דבר התיק נסגר.

עוד ציינה כי סך הכתובה גבוה מדירת המשיב והדבר מלמד כי כוונתו הייתה להותיר למבקשת קורת גג. מנגד טוענים המשיבים כי מאחר והמבקשת מחלה על כתובתה בהסכם הממון שנחתם כדין, יש לדחות את תביעת הכתובה.

ומה שחפץ ב"כ המבקשת ללמוד מבית הדין בתל אביב (תיק 1133121/5) שחייבו את המשיב בכתובה למרות הסכם הממון, יש לדחות במדוכ'ה שהרי המבקשת עדיין לא מחלה על כתובתה בשעת ההסכם, וכפי שמפורש בפסק הדין שם שדנו בנוסח ההסכם לפיו 'ככל שתימסר הודעת פירוד האישה תמחל על כתובתה' הרי שרק בעתיד תמחל המבקשת על הכתובה, ומאחר ובסופו של דבר לא הסכימה האישה למחול על כתובתה לפיכך דן בית הדין לגופו של ענין, מה שאין כן בנדון זה שפורש בהסכם 'האישה מוותרת במסגרת הסכם זה על כתובתה' (סעיף 7 ד) אספרם מחו'ל ירבון, ופשוט.

ההגדרה של המושג "אישתו", שאליה מפנה ההגדרה של המושג "אלמנה" כאמור, מופיעה בסעיף 1 לחוק לאמור: "לרבות הידועה בציבור והיא גרה עמו". משמע - על מנת לעמוד בתנאי הזכאות לגימלת שאירים עקב פטירתו של בן הזוג צריך שיתקיימו באשה שאינה נשואה שני תנאים מצטברים השלובים זה בזה: האחד - יחסים של "ידועים בציבור"; והשני - מגורים משותפים.

עוד הזכיר בית הדין בעיניין סלח כי ההצדקה להשוואת הידועה בציבור לאישה הנשואה קיבלה אולי משנה תוקף במקרים מסוימים, שבהם ההמנעות ממיסוד יחסי הזוגיות נבע ממגבלות או אילוצים הנגזרים מדיני הנישואין והגרושים בישראל.

יחד עם זאת, בין התובעת למנוח אמנם היתקיימה מערכת יחסים זוגית לאורך תקופה לא מבוטלת, אך זו לא הגיעה – חרף התקופה הארוכה שבה נמשך הקשר ביניהם - לכדי מערכת של שתוף משמעותי, או מחויבות כלכלית הדדית, המצדיקה הכרה במערערת כ"ידועה בציבור" לצורך קבלת גמלת שאירים מהמשיב.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

...

אנו סבורים כי הדיווח תואם את ההפרדה הרכושית בין בני הזוג, שכל אחד מהם ניהל משק בית נפרד ולכן היה זכאי לקצבת זקנה כבודד.

לנוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא היה בין המנוח והתובעת שיתוף כלכלי ממשי או רעיוני ברמה הנדרשת לצורך הכרה בה כ"ידועה בציבור" הזכאית לגמלת שאירים.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

(פרוטוקול עמ' 5 ש' 9-25) בחקירתו החוזרת הוסיף: "כשנישאתי לאישתי השנייה היא ניגשה למחוז ת"א על מנת לשנות קודם את הסטאטוס שלה מרווקה לנשואה, וכמובן את שלי מאלמן, שהיא אישתי למעשה, מאלמן לנשוי". (פרוטוקול עמ' 6 ש' 13-14) בחקירתה הנגדית הבהירה גב' לוין כיצד נוצרה הטעות בהמשך תשלום קצבת שארים לתובע: "במשטרת ישראל יש 2 מערכות: מערכת משאבי אנוש ומערכת שכר. אני עובדת על מערכת שכר שמשלמת גמלאות לגמלאים ושאירי משטרת ישראל. יש ממשק שקיים לגבי נושאים אישיים, של מישפחה, תאריך לידה, יום הולדת, נישואים. יש ממשק שקיים בין משאבי אנוש למערכת שכר. הממשק הזה נעשה מאחורי הקלעים, הוא לא מציף לי דוח.

אכן חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום) (תיקון מס' 30) התש"ע-2009 ביטל את הפסקת הזכאות לקיצבת שארים של אלמנה או אלמן שחזרו ונישאו לאחרים, וקבע כי הזכאות תימשך אף אם נישאו לאחר, אלא שחוק זה הוא יוצא דופן ודן במי שנספה עקב חבלה או מחלה שאירעו בתקופת השרות בצבא הגנה לישראל ועקב השרות.

בפסק דין קדם קבע בית הדין הארצי כי יש לפטור את העובדת מחובת ההשבה בין היתר משרשלנות המעסיק היתה גדולה, משהעובדת היתה סבורה בתום לב כי השכר המשולם לה מדי חודש הוא המגיע לה ו"בהדגש מיוחד על כך שמדובר בתשלום שכר חודשי קבוע, אותו קיבלה העובדת לידיה במשך למעלה משנתיים ימים כשכר עבודה, ששמש למחייתה, בידיעה כי בדין היא זכאית לו".

...

ממסקנה זו עולה ספק גם באשר למידת הסתמכותו של התובע על התשלום ומידת ההגנה הראויה על אינטרס זה. בנוסף באשר למידת ההסתמכות יש לציין כי מצד אחד מדובר אכן בתשלום שוטף ובתקופה ארוכה, אך מאידך מדובר בסכום נמוך ביחס לפנסיה (כ- 1,000 ₪ לחודש).

כמו כן לטעמנו יש לתת משקל גם לאינטרס הציבורי בשמירה על כספי הציבור אשר ניתנו בטעות ושלא כדין.

בשקלנו את כל השיקולים ובהתאם להנחיות שבפסיקה אנו סבורים כי על התובע להשיב 90% מסכום הקצבאות כעולה מתחשיב המדינה (בכפוף לתקופת ההתיישנות ובניכוי המענק כעולה מתצהיר גב' לוין) וזאת ב- 50 תשלומים שווים ורצופים אשר ינוכו מהפנסיה החודשית אותה הוא מקבל.

הנתבעת שילמה לתובע מענק בשיעור 36 קיצבאות בשני תשלומים (בחודשים 3/14 ו-3/16), בהתאם להוראות סעיף 31 להסכם הפנסיה.

ההסדר המחייב הפסקת תשלום פנסיה בשל נישואים מחדש מפלה את התובע ביחס למגזרים אחרים כמו אלמנות צה"ל. הכרעה תביעת התובע חסרת עילה, שכן על פי הסכם הפנסיה, שמכוחה הוא היה זכאי לפנסיית שאירי פנסיונרית, קבוע תנאי לפיו זכאותו לפנסיית שאירי פנסיונרית קמה "כל עוד לא נישא". בכל טיעוני התובע אין כדי לשכנע כי יש להיתעלם מתנאי זה ולהטיל על הנתבעת חבות לשלם פנסיית שאירים מעבר לקבוע בהסכם הפנסיה.

התובע לא יכול לבקש "פסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני" בכל הנוגע לזכויות שנרכשו מכוח עבודתה של המנוחה אצל הנתבעת, שכן נסיבות הפסקת הקשר הזוגי שלו עם המנוחה לא היו "בשל פירוד". הגדרת "פירוד" בחוק הנה "(1) התרת נישואין כהגדרתה בסעיף 2(ד) לחוק יחסי ממון; (2) קביעת הסדר איזון משאבים בידי בית המשפט או בית הדין על פי בקשה לפי סעיף 5א לחוק יחסי ממון, או קביעת הסדר אחר בידי בית המשפט או בית דין לחלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדו ובכלל זה לחלוקת חסכון פנסיוני ביניהם". הגדרת "התרת נישואין" בסעיף 2(ד) לחוק יחסי ממון היא "לרבות גירושין, ביטול נישואין, הכרזה שהנישואין בטלים מעיקרם או פירוד לפי דין דתי שאינו מאפשר גירושין". הינה כי כן, פטירה של בן זוג אינו מהוה "פירוד" לפי חוק לחלוקת חסכון פנסיוני.

...

אשר על כל אלה, אנו מחליטים לדחות את התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

על כן, הגם שעד יום מותה נותרו מרינה ומרדכי נשואים זה לזו, מבלי שמרדכי נשא אשה אחרת, בעשורים האחרונים לחייה של מרינה התגוררו השניים בנפרד.

לאחר הליכים שנמשכו לאורך 3 שנים, קיבל בית הדין האיזורי את טענותיו של מרדכי גם במסגרת סיכסוך זה, קבע כי הוא מוכר כאלמן, וכי על כן הוא זכאי לקיצבת שארים מהמל"ל. לבד מקביעה זו, בית הדין האיזורי מצא לנכון לחייב את המל"ל גם בתשלום הוצאותיו של מרדכי, בסך של 10,000 ₪, נוכח "היתנהלותו הדיונית של [המל"ל] עובר לדיון ההוכחות [...] קרי אי העברת חומרי החקירה ל[מרדכי] חרף החלטות חוזרות של בית הדין" (ב"ל (איזורי ת"א) 49534-07-16 בוטראשוילי – המוסד לביטוח לאומי (26.12.2019) (להלן: פסק הדין בעיניין מרדכי)).

טענות הצדדים כאמור בכתב העתירה ובתגובתן לתגובה המקדמית מטעם המל"ל, סבורות העותרות כי יש להורות על ביטול פסק הדין של בית הדין הארצי, ובהתאם גם להורות למל"ל לפעול על-פי פסק הדין בעיניין מרדכי; קרי, כי המל"ל יחויב לשלם לעותרות את גמלת השארים שנפסקה למרדכי, בגין התקופה שבין פטירתה של מרינה לבין פטירתו-שלו.

...

סכסוך זה הסתיים, בסופו של דבר, בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מיום 1.9.2016, שבו נקבע כי יש לראות את מרדכי כ'אלמן מבוטחת' לעניין תקנון קרן הפנסיה, כאשר בגין מעמדו זה הוא זכאי לקצבת שארים (ק"ג (אזורי ת"א) 37720-06-15 בוטראשוילי – מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (1.9.2016) (להלן: פסק הדין בעניין קרן הפנסיה)).

על כן, לבד מהטעמים העקרוניים הנזכרים לעיל, טוענות העותרות כי בנסיבותיו הייחודיות של המקרה הקונקרטי שלפנינו, יש ליתן להן סעד מן הצדק; בהקשר זה האחרון הוטעם, כי כך או כך, מדובר במקרה קצה, נעדר השלכות רוחב ממשיות, שעשויה להיות להן משמעות לגבי התנהלותו העתידית של המל"ל. מנגד, טוען המל"ל כי דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שאינה באה בקהל המקרים המצדיקים התערבות בפסק דין של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה: לא נפלה בפסקי הדין בענייננו טעות שבדין; ואין מדובר במקרה חריג, המצדיק התערבות משיקולי צדק.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה, בתגובה המקדמית שניתנה לה ובתגובת העותרות לתגובה המקדמית, על נספחיהן, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

יחד עם זאת, משעה שבית הדין האזורי דחה במפורש את הטענות להתנהלות בעייתית של המל"ל, ובשים לב למסגרת הנורמטיבית שבה אנו מצויים, כאמור לעיל, איננו רואים עילה להתערבותנו בעניין זה. כמו כן, אפילו נניח כי לפנינו מקרה יחודי, כטענת העותרות, לא שוכנענו כי נסיבותיו כה קיצוניות וחריגות, עד כי בכוחן להצדיק מתן סעד מן הצדק.

דין העתירה אפוא להידחות על הסף – והיא נדחית בזאת.