ביטול פסק דין בית משפט לתביעות קטנות בשל חוסר סמכות

המבקשת ציינה כי בתביעה שהגישה היא כנגד המשיבה בבית המשפט לתביעות קטנות, כפרה המשיבה בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה וטענתה בעיניין נדחתה.

לאור זאת, הבקשה לדחייה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית, נדחית.

היות והמבקשת גרה בעיר נשר, רשאית הייתה המשיבה להגיש את התביעה בבית משפט זה. טענות המבקשת לעניין הדחייה על הסף: המבקשת פרטה בבקשתה את ההליכים שהתנהלו בבית המשפט לתביעות קטנות , לרבות העובדה כי המשיבה לא התייצבה לדיון וניתן כנגדה פסק דין בהיעדר הגנה, בקשתה לביטול פסק דין התקבלה בתנאים ,שלא מולאו על ידה וגם בקשת רשות ערעור מטעמה, לבית המשפט המחוזי, נדחתה.

...

דין טענות המבקשת לעניין הסמכות המקומית להידחות.

בנוסף לכל האמור לעיל, יש גם למחוק את התביעה משום שהתובעת לא צרפה תצהיר תומך לכתב התביעה, למרות ההזדמנויות שניתנו לה לעשות כן ולמרות הקביעות לכך בתקנות סדר הדין האזרחי.

לאור האמור לעיל , אני מקבלת את בקשת המבקשת לדחייה על הסף לגבי החלקים בכתב התביעה שפורטו דלעיל.

לגבי שאר חלקי התביעה, יש למחקה על הסף, מהנימוקים שפורטו גם הם. המשיבה תשלם למבקשת את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רת"ק 47271-09-20 גרוסמן נ' מדינת ישראל - משרד האוצר ואח' בפני כבוד השופט אלון אינפלד מבקש / מערער גיל גרוסמן בעצמו משיבים 1. מדינת ישראל – משרד התחבורה 2. מדינת ישראל – משרד האוצר ע"י ב"כ עו"ד יעקב חמו, פמ"ד (אזרחי) פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון (כבוד הרשמת הבכירה ציפי כהן אביטל) (ת"ק 17994-11-19), מיום 30.08.2020, בו נדחתה תביעתו של המבקש נגד המשיבה, בעילה הנובעת מטענה לנזק עקיף שניגרם עקב תקלות במערכת ההזמנות למשרד הרשוי, וכן בטענה להיתנהגות בריונית של מאבטח כלפי המבקש בפתח מיתחם משרדי הממשלה.

במסגרת התביעה, דרש המבקש לפטר את המאבטח, וכן דרש פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין "לשון הרע וכל מה שנאלצתי לחוות". העתירה לפטר המאבטח נדחתה מחוסר סמכות.

פסק דינו של בית משפט קמא בהיעדר סמכות לידון בדרישה לפיטורי המאבטח, נידרש בית משפט קמא לסעד הכספי שנידרש.

לענין השגיאה באי משלוח הודעות ביטול (או הודעת ביטול), לגבי תורים שנקבעו למשרד הרשוי, בית משפט קמא הסתמך, כאמור, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בפרשת כשדי.

...

נוכח כל האמור, על דרך האומדנה, יש להעמיד את נזקו של המבקש, כנזק שאינו ממוני, על סך 4000 ₪.

התוצאה היא שעל המשיבה לפצות את המבקש בסך של 4000 ₪.

בשים לב למכלול נסיבות העניין, המשיבה תשלם את הוצאות המבקש בסך 1700 ₪.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע (כבוד הרשם הבכיר אורי הדר), מיום 12.12.18, בו נדחתה תביעתו של המבקש נגד המשיבים במעמד צד אחד.

המבקש ביקש לבטל את פסק הדין תוך שהוא טוען טענות רבות כלפי הצד שכנגד וכלפי בית המשפט שלא היתחשב במצבו הרפואי.

מבחינת הרובד הפרוצידוראלי, טוען המבקש, כי היתנהל "הליך פנימי" ללא ידיעתו בדבר הבקשה להעברת הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, עקב חוסר סמכות מקומית.

...

יאמר מיד כי יש לדחות הבקשה, מטעמים שיפורטו.

בית המשפט נעתר לבקשה, ודחה את שעת הדיון.

סיכומו של דבר, הבקשה למתן רשות הערעור נדחית.

בבקשת רשות העירעור, טען המבקש, לראשונה, שפסק הדין של בית משפט קמא ניתן בחוסר סמכות עניינית, נוכח העובדה שעילת התביעה נובעת ממערכת היחסים בין המבקש ובת המשיבים עת היו נשואים.

יתרה מזאת, אף אם אין לפנינו נסיבות המצדיקות יישום סעיף 76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד- 1984 שעניינה סמכות נגררת, או אפילו מקום שמדובר בהחלטה שניתנה בחוסר סמכות, ולא שכך, אין הכרח שתוצאת הפגם תהיה, בנסיבות ענייננו, בטלות מדעקרא.

מאותו טעם קבע המחוקק, כי ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות טעון רשות.

...

לאחר שבחנתי ושקלתי את נימוקי הבקשה למתן רשות ערעור על נספחיה ולאחר שעיינתי במסמכי ההליך שהתנהל בבית משפט קמא, הגעתי למסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו. בהקשר זה נפסק ש, "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר (הדגשה במקור – ד"כ), וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.3.2015). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 551 (מהדורה ג, 2012))" (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח (20.05.2015)‏‏, וראו לעניין זה; רע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26.12.16)).

כלומר, בית משפט קמא היה רשאי להסתמך גם על מכתבה של הגננת בפסיקתו הגם שנראה מפסק הדין שגם ללא מכתב זה בית משפט קמא היה מגיע לאותה המסקנה לאחר ששמע את הצדדים להליך.

על כן הנני דוחה את הבקשה ומציינת שאף לו הייתה ניתנת הרשות לערער, מאותם הנימוקים היה מקום לדחות את הערעור.

ביום 4.6.2023, משלא הוגשה תשובה לבקשת רשות העירעור ניתן פסק דין במסגרתו התקבלה בקשת רשות העירעור, בוטל פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות והמשיב חויב בתשלום הסך של 25,147 ₪ למשיבים (להלן: "פסק הדין בבר"ע").

לחילופין, הוסיף המבקש וטען, כי גם אם בוצעה מסירה כדין, לבית המשפט סמכות להורות על ביטול פסק הדין.

התשובה לבקשה לטענת המשיבים יש לדחות את הבקשה בין היתר, עקב הגשת תצהיר כוזב, העדר הגנה וחוסר ניקיון כפיים.

...

עם זאת, ככל ויימצא כי לא נפל פגם בהליך ההמצאה, יוקנה לבית המשפט שיקול דעת אם להיעתר לבקשה אם לאו.

אני ערה לעובדה כי צפייה זו אינה מהווה, כשלעצמה, מסירה כדין של בקשת רשות הערעור, ואולם עת היא מצטרפת למכלול הראיות אשר נמנו לעיל, יש בה כדי לחזק את המסקנה בדבר ידיעתו , הברורה, של המבקש את דבר ניהולו של ההליך דנא.

סוף דבר: הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.