בתחילה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד כל הנתבעים.
בהחלטה מיום 29.1.17 בוטל פסק הדין כנגד אבי בדלוב ובהחלטה מיום 4.4.17 בוטל פסק הדין כנגד דדון מרים, בהחלטה מיום 1.5.17 הועבר הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע, וזאת בהתאם להוראות סעיף 22 לכתב הערבות עליו חתמו הנתבעים.
בעיניין זה מפנה הבנק לרע"א 2443/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פד"י נג (4) 804 (1999) שמאמץ את הוראות סעיף 26 (א) סיפא לחוק הערבות ולפיהן הערב יהיה פטור רק בכדי הנזק שניגרם לו. לטענת הבנק כשלו הנתבעים מלהוכיח כי כלל נגרם להם נזק או מה שיעורו ועל כן אין הם יכולים לטעון לפטור.
בכל הקשור לטענות הנתבע 7 בדבר ניצול מצוקה, גילו הצעיר ואי מתן הסבר נאות, ביקש הבנק לדחות טענות אלו מניה וביה.
לפיכך אני קובע כי בעצם חתימה על הסדר החוב, מבלי לידע את הערבים, יש בכדי לבטל את הערבות ודין התביעה כנגד הנתבעים 6 ו-7 להדחות
עילה נוספת שמביאה לקביעה ולפיה הערבות בטלה, הנה אי גילוי המצב הכלכלי של קוקי קפה לערבים.
בנסיבות אלו, מצאתי לנכון לקבוע כי גם אם סעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות לא חל, הואיל והבנק הפר את חובות האמון והגילוי כלפי הערבים, החל מהעובדה שההלוואה אושרה לנתבעים באופן פרטני ולא לחברה (ע"י קרן נס) וכלה בכך שהוא לא יידע אותם בדבר ההתנהלות לאורך כל השנים, החתימה על החזר החוב, הפיגורים בתשלום ההלוואות והגבלת החשבון, יש מקום לפטור את הערבים מהערבות במלואה.
...
לפיכך אני קובע כי בעצם חתימה על הסדר החוב, מבלי לידע את הערבים, יש בכדי לבטל את הערבות ודין התביעה כנגד הנתבעים 6 ו-7 להידחות
עילה נוספת שמביאה לקביעה ולפיה הערבות בטלה, הינה אי גילוי המצב הכלכלי של קוקי קפה לערבים.
צודק הבנק כי עדותו של בנאים סעדיה הינה בעייתית, ובייחוד כאשר גם הוא סייע, ככל הנראה לנתבעים 2-4 להבריח נכסים, אולם אני מקבל את עדותו כי אם היה יודע שהנתבעים 2-4 עלולים לסבך קרובת משפחה היה מוודא כי ההלוואה הזו נפרעת.
בכל הקשור לשאלת ההוצאות, בשים לב לכך שהנתבע 7 בחר לחרוג באופן משמעותי מהיקף הסיכומים שהוקצב לו (בשיעור של 66%), מצאתי לנכון לפסוק לזכותו הוצאות נמוכות באופן יחסי לחריגה זו.
לפיכך הנני דוחה את התביעה, התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעורים הבאים:-
לנתבעת 6 – 20,000 ₪.