האם פוליסה לחידוש ביטוח רכב שהונפקה עבור רכב התובע רטרואקטיבית על ידי הנתבעת 1, באמצעות הנתבעת 2, תקפה, והתובע זכאי לתגמולי ביטוח על פי פוליסה זו בגין התאונה שאירעה לרכבו, שעה שבטרם חידוש הפוליסה, ובפער של ארבעה ימים בין סיום הפוליסה הקודמת לפוליסה החדשה, היתקיימה תאונת דרכים שבה הוגדר רכב התובעת כאובדן כללי.
ביום 4.2.18 היתקשרה נציגת הנתבעת 2 לאב התובע, לצורך חידוש הפוליסה, זה סיפר לה על התאונה על פי שיחה שהוקלטה, ולאחר שיחה זו חידשה נציגת הנתבעת 2 את הפוליסה הן בגין ביטוח החובה והן בגין הביטוח המקיף.
משעה שבחרה הנתבעת שלא להשיב את תשלומי הביטוח לתובע, ולא ביטלה בפועל את הפוליסה, למעט מכתב מטעמה שלא יושם בפועל על ידה, הרי שהנתבעת בעצמה בחרה שלא לבטל את הפוליסה דה-פאקטו, אלא להמשיך ולגבות דמי ביטוח בגין רכב שלא קיים יותר ולמשך שנה שלמה לאחר הורדתו של הרכב מהכביש.
גם אם נקבל את טענת נציגת הנתבעת, לפיה ניסתה ליצור קשר עם התובע בטלפון לחידוש הפוליסה (שכאמור, תעוד בעיניין זה לא מצוי בפני בית המשפט על אף קיומו אצל הנתבעת 2, על כל המשמעות הראייתית לאי הבאת מיסמך רלוואנטי), הרי שנציגת הנתבעת 2 כלל לא ייחסה לכך חשיבות, על פי עדותה שלה, שכן מדובר בחידוש אוטומאטי שנערך לפוליסה קיימת, כאשר אב המבוטח הנו לקוח ותיק של כ- 20 שנה אצל הנתבעת ועורך את בטוחי הרכבים שלו דרכה.
...
לטענתה, לו היה נודע לה בזמן עריכת הפוליסה כי בעת הגשת הבקשה לבטח את הנכס כבר קרה מקרה הביטוח, היתה נדחית בקשתו על הסף, וזאת ללא כל קשר לדמי הביטוח אשר היה מוכן לשלם.
לסיכום:
לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת 1 לתובע סך של 36,967 ₪, בצירוף ריבית והצמדה על פי דין מיום קרות האירוע ביום 2.1.18 ועד לתשלום בפועל.
לאור התנהלות הנתבעת 2 כפי שפירטתי לעיל, אשר הובילה את התובע, בלית ברירה, להגשת התביעה, מצאתי לחייב את הנתבעת 2, ולא את הנתבעת 1, בתשלום הוצאות התובע בגין הגשת תביעה זו. משכך, תשלם הנתבעת 2 לתובע אגרת בית משפט ראשונה ושניה, כפי ששולמה, שכר אב התובע, כעד מטעם התובע, בסך 800 ₪, הוצאות התובע בגין התייצבותו ל- 3 דיונים, לרבות יום הוכחות שלם, בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין.
