ביטול פוליסת ביטוח בשל מצג שווא והעלמת מידע

בכתב ההגנה שהגישה הצד השלישי נטען כי "בעת התאונה הביטוח לנתבעת 3 והמודעה לצד שלישי לא היה תקף". עוד נטען כי הנתבעת "פנתה להראל רק לאחר התאונה, בבקשה לחדש את פוליסת הביטוח למפרע מיום 01.05.2012, תוך שהיא מעלימה מהראל את קרות התאונה". עוד טענה הצד השלישי כי הנתבעת הציגה בפניה מצג שוא ביחס למועד תשלום ביטוח החובה באופן שהנתבעת הציגה כאילו ביטוח החובה שולם ביום 02.05.2012 בעוד שבפועל בוצע התשלום לאחר התאונה.

עוד נטען כי הנתבעת השהתה את הדיווח על התאונה עד ליום 28.05.2012 "בכוונה תחילה, שכן אילו המידע היה בידי הראל לא היתה מופקת הפוליסה במתכונתה". באשר להוראת הקבע אליה התייחסה הנתבעת בהודעה טענה הצד השלישי כי "המדובר בהוראת קבע מיום 19.05.2011, לתקופת הביטוח הקודמת, אשר לא כובדה על ידי הבנק". הצד השלישי לא חלקה על תנאי הפוליסה אולם טענה כי "הפוליסה והבקשה להקמה נערכו לאחר מקרה הביטוח". לנוכח כל האמור כפרה הצד השלישי בחובתה לשאת בתגמולי הביטוח.

הגב' כדורי אישרה בחקירתה כי בהתאם לטופס ההודעה הרי שביום 28.05.2012 כבר נימסרה הודעה על התאונה והיא נישאלה מדוע לא ביטלה מיידית את הפוליסה בנסיבות אלו והשיבה כי "רק כאשר פנתה אליי חברת הביטוח ושאלה מדוע הפוליסה הזו חודשה רטרואקטיבית בסמוך לתאונה, אז נכנסתי לעומק העניין ובדקתי". הגב' כדורי לא ידעה לומר מדוע הצד השלישי לא ביטלה את הפוליסה בנסיבות אלו מיידית ותשובתה זו סבירה בעיניי שהרי ממילא החלטה על ביטול הפוליסה אינה החלטה של הגב' כדורי.

תשלום פרמיית הביטוח דומני כי חמור מכל המחלוקות המשניות שבין הצדדים נוגע לעניין תשלום פרמיית הביטוח בגין הפוליסה נושא התובענה.

...

סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל אני מחליט לדחות את ההודעה לצד השלישי.

לנוכח ההסכמה הדיוניות מיום 02.11.2014 אשר קיבלה תוקף של החלטה אני מחייב את הנתבעת בתשלום עליו הסכימו הצדדים בהסכמה הדיונית מיום 02.11.2014 אשר קיבלה תוקף של החלטה.

לאחר שהבאתי בחשבון את סכום התובענה, את תוצאת פסק הדין, את העובדה כי התקיימו שלושה דיונים וכן את העובדה כי באי כוחם של הצדדים ניהלו את ההליך ביעילות ולאחר שהבאתי בחשבון את החובה לפסוק באופן מידתי בעניין ההוצאות אני מחייב את הנתבעת בשכר טרחת ב"כ הצד השלישי בסך כולל מע"מ של 3,000 ₪ ובהוצאותיו של החוקר מטעם הצד השלישי כפי שנפסקו בדיון מיום 27.04.02015 בסך כולל של 800 ש"ח. הסכום הכולל ישולם לידי ב"כ הצד השלישי עד ליום 01.07.2016.

זאת ועוד, בתנאים הכלליים של הפוליסה אשר הגיש הטכניון, נספח 12 לתיק מוצגיו, כבר בעמוד הראשון נקבע כדלקמן: "This policy is subject to English law and practice and claims will be adjusted and interpreted according to the same in Israel". כמו כן, בסעיף 19 לאותם תנאים, המכונים סעיפי המכון מטענים (A) (להלן: ''תנאי המכון''), נקבע כי:"This insurance is subject to English law and practice". חוק הביטוח הימי האנגלי משנת 1906 נקלט במשפט הישראלי דרך סימן 46 לדבר המלך במועצתו והוא נותר חלק משיטת המשפט הישראלי, אף לאחר חקיקת חוק יסודות המשפט, תש"מ-1980, אשר ביטל סימן 46 לדבר המלך במועצתו, אך מאידך הותיר על כנו משפט שנקלט בארץ לפני תחילתו.

כמו כן, בס"ק 20(5) לחוק נקבע כי מצג שעניינו "ציפייה או אמונה" של המבוטח ייחשב כנכון באם המבוטח האמין באותו מצג בתום לב. ב-ע"א 446/71 מ' דיזנגוף ושות' בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוחי סכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד כז(1) 515, נפסק בנידון כדלקמן: "דין הוא בהילכות הביטוח האנגליות, שהצדדים לחוזה ביטוח חייבים לנהוג איש כלפי רעהו יחס מרבי של כנות וגילוי-לב. חוזה הביטוח הוא מסוג החוזים 'uberrimae fidei' והוא יכול להיפגם לא רק עקב מצג שוא, ככל חוזה אחר, אלא גם עקב העלמת עובדות מהותיות. עובדה היא מהותית, אם יש בה כדי להשפיע על שיקול דעתו של מבטח זהיר, אם לקבל עליו את הסיכון אם לא, ובאילו פרמיות ותנאים..." (שם, עמ' 519 א').

תיקון המערכת על ידי הטכניון אינו מידע מהותי כלל ועיקר באשר הוא לא רלוואנטי להחלטת המבטח באם לקבל עליו את הסיכון הבטוחי, אם לאו, או בקביעת גובה הפרמיה.

...

סיכום: לאור מכלול הנימוקים לעיל, אני מורה כדלקמן: נתבעת מס' 1 תשלם לתובע סך של 1,447,559 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד נתבעת מס' 2 נדחית.

ההודעה נגד צד ג' נדחית.

קניבי הוא הוא המבוטח על פי הפוליסה, למרות שעקב מצג שוא נרשם שמו של אחר, פוליסת הביטוח מכסה את שימושו ברכב המבוטח והמבטחת חייבת לפצות את מי שניפגע בתאונה בגין הסיכון שבוטח על פי הפוליסה, והתממש עם קרות התאונה.

ב"כ קרנית היפנה לסעיף 25 לפקודה , אשר בוטל ביום 26.7.73 וטען כי מדברי ההסבר להצעת החוק ומתיקון החוק עולה כי חברת הביטוח אינה רשאית לבטל פוליסת ביטוח חובה, לאחר ארוע תאונה, אף אם הפוליסה הושגה תוך העלמת עובדה חשובה או תוך הצגת עובדה כוזבת.

מקביעת העובדות על ידי לעיל, עולה בפירוש גם המסקנה לפיה בשנת 2002 המידע בדבר "תכונותיו" של המבוטח לא היה רלבאנטי לכלל , ואפילו יאמר כי היה רלבאנטי , לבטח אל היה מהותי, ולפיכך "המצג" של קניבי לא ירד לשורשו של ענין , כלל היתה מתקשרת איתו גם אם היתה יודעת את שמו וכתובתו ולכל היותר יש לאמר כי החוזה שנקשר בין הצדדים היה "ניתן לביטול" ולא "בטל מעקרו" ובפועל הוא לא בוטל.

...

מקביעת העובדות על ידי לעיל, עולה בפירוש גם המסקנה לפיה בשנת 2002 המידע בדבר "תכונותיו" של המבוטח לא היה רלבנטי לכלל , ואפילו יאמר כי היה רלבנטי , לבטח אל היה מהותי, ולפיכך "המצג" של קניבי לא ירד לשורשו של ענין , כלל היתה מתקשרת איתו גם אם היתה יודעת את שמו וכתובתו ולכל היותר יש לאמר כי החוזה שנקשר בין הצדדים היה "ניתן לביטול" ולא "בטל מעיקרו" ובפועל הוא לא בוטל.

בנסיבות שבפני אני סבורה כי אין זה המקרה בו המבטחת התכוונה להתקשר עם "לורד ראובן" דוקא, או אפילו עם אותו "הטשינסון" באותו פסק דין שהובא שם, שהרי לא הוכח כי מי שערך את הביטוח לקניבי ערך בירור אם אכן קיים אדם בשם מוהנד ואפילו לא נבדקה כתובתו האמיתי של אותו מוהנד, פרט לציון הכתובת "ירושלים". מר איילון גם אישר בחקירתו כי בשנת 2002 לא הייתה בפוליסה החרגה / אפשרות לביטול הפוליסה עקב אי גילוי עובדה מהותית.

התוצאה אני דוחה את התביעה נגד נתבעת 4 (קרנית).

בכתב הגנתה פרטה הנתבעת את השתלשלות העניינים לשיטתה וטענה שזמן קצר לפני רכישת הפוליסה, נפגע התובע בתאונת דרכים ובעת מילוי טופס הצהרת הבריאות הסתיר את מצבו הרפואי לאשורו, ומשכך דחתה הנתבעת את תביעתו לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה בטענה של הסתרת מידע רפואי מהותי במעמד ההצטרפות לביטוח.

אי מתן תשובה מלאה וכנה מהוה מצג שוא ומעניק למבטח את הזכות לבטל את חוזה הביטוח בהתקיימות יתר התנאים, גם כאשר העלמת העובדה או מצג השוא לא נעשו בכוונת מרמה, באשר המטרה הבסיסית של סעיף 6 היא לצמצם את פערי המידע בין המבטח למבוטח, כדי לייעל את המנגנון הבטוחי (ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית (21/7/04), סעיף 11 לפסק הדין של השופט ברק).

...

לאחר שבחנתי את מלוא הראיות שהובאו, באתי לידי מסקנה, שאין מנוס מלהורות על דחיית התביעה, שכן בנסיבות שהתבררו התובע לא מסר תשובות מלאות וכנות וחברת הביטוח רשאית הייתה להחריג בדיעבד את עמוד השדרה מן הפוליסה.

לא שוכנעתי שהדבר נעשה בזדון, שכן סביר להניח שהעובדות היו נחשפות בשלב זה או אחר והנתבעת ממילא לא הייתה אמורה לצאת נשכרת מכך, נהפוך הוא.

אחר כל האמור לעיל התביעה נדחית.

בנוסף ולחלופין טוענת הנתבעת כי לתובע לא עומדת עילת תביעה בקשר לסכום ששילם ל – SECבמסגרת הפשרה, שכן בפוליסה נקבע במפורש שאין כסוי בטוחי לקנס אזרחי או פלילי, ראו גם סעיף 263 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 השולל כסוי בטוחי בגין "קנס, קנס אזרחי, עיצום כספי או כופר". כן טוענת הנתבעת שהתובע התחייב כלפי ה – SEC לא לתבוע שיפוי בגין סכום זה, ראו נספח 9 לתצהיר התובע.

באופן כללי טוענת הנתבעת כי תביעת התובע גובלת במירמה בתביעת תגמולים והכשלת בירור החבות – לשיטתה התובע מבקש להסתמך על מצגי שוא; מסמכים לא רלוואנטים; העלים מידע בעיניין התיקון הראשון לתביעת לוי; שיקר לגבי זהות הגורם שקבל שירותים מעורכי הדין השונים, וזהות המשלם; מחק והסתיר את פרטי העבודה בגינה נידרש תשלום; הגניב לתיק חשבוניות שאינן קשורות לתביעות דנן, לרבות בענייניו הפרטיים; לא גילה את ההסכם עם ביזלי.

בסעיף 16(א) לחוק נקבע כי "חוזה ביטוח... למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה – בטל", אך הוראה זו ניתנת להתניה (ראו סעיף 39 לחוק).

...

מסקנה זו למעשה מייתרת את הצורך לבחון כל סכום וסכום שהוציא התובע ולהכריע בשאלה האם ההוצאה הנטענת הוכחה כדבעי.

בכל מקרה, וגם אם הניסוח היה חסר, אין בכך כדי להקים חבות מקום שזו לא נכללת בפוליסה, ראו בשינויים המחויבים בסעיף 57 לפס"ד פלונית : "כך בענייננו, עת משמעות חסימת דרכה של המבטחת מהעלאת טענות המרמה בתביעה לתגמולים, משמעה הרחבת הסיכון הביטוחי על סיכון שמלכתחילה לא היה מבוטח על פי פוליסת הביטוח (מרפאתו הפרטית של הנתבע)". התוצאה בהינתן כל האמור לעיל, סבורה אני כי חלקן הארי של העילות הנכללות בתביעות שהוגשו כנגד התובע אינן זוכות לכיסוי ביטוחי.

סכום זה שולם עבור ה"מעשים הרעים" המיוחסים לתובע בתפקידיו הקודמים, והגעתי כאמור לכלל מסקנה שמעשים אלו מהווים את הרוב המוחלט של הטענות.