ביטול פוליסה בשל אי תשלום פרמיה

"אריה" טענה כי בין הצדדים אמנם נכרת חוזה ביטוח אך ביום 29.4.03, בוטלה הפוליסה עקב אי תשלום הפרמיה.

ניתן היום, י"ד אדר ב' תשע"ו, 24 מרץ 2016, בהיעדר הצדדים.

...

מכתב המפרט הסדר תשלומים זה נחתם על-ידי ראש העירייה ועל-ידי מר גנטוס והופנה אל "אריה", "בהתאם לסיכום אתכם באמצעות הסוכן" (לצורך המשך דיוננו נזכור שסוכן הביטוח שימש שלוח של "אריה" לענין מו"מ זה).

התוצאה היא שבזמן אמת סבר השלוח של "אריה" – שהיה בקי בפרטים – שהפוליסה נותרה בתוקפה.

מסמך זה תומך בטענה שהפוליסה היתה בתוקף עד יום 31.7.2003 הן לאור מה שיש בו והן לאור מה שאין בו: אם דרשה "אריה" (ובסופו של דבר גם קיבלה) פרמיה לתקופת ביטוח המסתיימת ביום 31.7.2003, חזקה עליה שנתנה כנגדה תמורה, כיסוי ביטוחי בפוליסה תקפה.

עדוי טוען כי רק לאחר התאונה גילה שהפוליסה בוטלה, לטענת מגדל, בשל אי תשלום פרמיה, הוא לא קיבל כל התראה ו/או מכתב ביטול לפי הוראות חוק חוזה ביטוח ולא ידע כלל על ביטול הפוליסה הקודמת.

...

סעיף 15(א) קובע הוראות מיוחדות באשר לביטול פוליסה מחמת פיגור בתשלום דמי הביטוח וזו לשונו: "לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן." תכלית סעיף זה סוכמה בספרו של המלומד ירון אליאס דיני ביטוח (מהדורה שנייה, 2009) בעמ' 714-715 (להלן: "אליאס") וכך נאמר שם: "המטרה החקיקתית שביסוד סעיף 15 לחוק הינה להגן על אינטרס המבוטח. המנגנון הקבוע בסעיף זה, על הארכות הכלולות בו, נועד למנוע את ביטול הכיסוי הביטוחי במקרים שבהם הפיגור בתשלום דמי הביטוח נובע מגורמים זמניים ובני תיקון. תכליתו של הסעיף היא ליתן בידי המבוטח שהות מספקת לתקן את ההפרה.... ודוק, תנאי הכרחי לתיקון ההפרה ולסילוק החוב היא ידיעת המבוטח על אודות קיומו של החוב כאמור." ראו גם ע"א (מחוזי, ת"א) 2612/01 אזולאי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (נבו) 2004 (להלן: "פרשת אזולאי"): "לא בכדי טרח המחוקק להתוות דרך ברורה וחד משמעית לגבי אופן וצורת הביטול. מטרתו הייתה למנוע ביטול הכיסוי הביטוחי, במקרים בהם הפיגור בתשלום דמי הביטוח נבע מקשיים חולפים וברי תיקון. בת.א. (ת"א) 47419/95 פרץ נ' מנולייף - מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] דינים שלום כרך י' 935, עמד בית משפט על הרציונל שמאחורי הודעת הביטול: 'הודעת הביטול נועדה בעיקר למנוע מקרה של ביטול פוליסה מרישול או מחמת שיכחה של בעל הפוליסה שאין לו כוונה לבטלה. מדובר בהודעה מסוג תזכורת, לאותם מקרים של אי פרעון שלא מדעת'. במסגרת ההסדרים המצויים בחוקי החוזים, הכללי והתרופות, עלול היה המבוטח למצוא עצמו ללא הגנה ביטוחית כשהוא חשוף לסיכונים. זאת ללא קבלת התראה נאותה קודם לביטול הפוליסה. מטעם זה, מצא המחוקק לראוי לחוקק חוק מיוחד בנושא הביטוח". וראו ת.א. 2782/03 קאסם יוסף נ' אבו נאג'י נאסר ואח', (לא פורסם [פורסם בנבו] ניתן ביום 17/10/06): "הפסיקה הדגישה רבות את הצורך בקיום דווקני של סעיף 15(א) לחוק חוזה ביטוח ואין להקל בהוראותיו. טוענת הנתבעת, טענה שאיני מקבלת, כי אדם סביר היה נוקט באמצעים על מנת לוודא את תוקפה של הפוליסה. סעיף 15(א) לחוק מעביר נטל זה על המבטחת ועליה לוודא, כי המבוטח מודע לכך כי הפוליסה שהוא סבור שמכסה את הסיכונים אותם ביטח, מבוטלת בגין פיגור בתשלום. סעיף זה מבטא את המדיניות הרצויה להטיל על המבטחת ולא על המבוטח, לנוכח הפער שבין יחסי הכוחות ומשמעות הביטול עבור מבוטח, את הנטל להסיר את הספק בכל הקשור לאי תקיפות הפוליסה ולנקוט לצורך כך באמצעים". הסעיף מחייב קיומם של שלושה שלבים לפיהם יוכל המבטח להביא לידי ביטול החוזה: פיגור בתשלום, דרישה בכתב לתשלום החוב שבפיגור ומשלוח הודעת ביטול.

ככל וקיימות טענות מטעם מגדל בגין התנהלות הסוכן יהא עליה לממשם בתביעה נפרדת ולא אקבע מסמרות בשאלת התנהלות הסוכן בפרשיה זו. סוף דבר: תא"מ 16403-08-16: אני מקבל את התביעה העיקרית בחלקה ומורה לנתבע לשלם לתובעים סכום של 16,227.36 ₪ בתוספת שכ"ט שמאי (מחצית) בסכום של 225 ₪ והוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום של 5,000 ₪.

אני מקבל את הודעת צד ג' ומורה לצד ג' לשפות את הנתבע פסק הדין בנוסף לתשלום סכום 5,000 ₪ ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההודעה לצד ג'.

תא"מ 49621-12-16: אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובע סכום של 28,350 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

המצב המשפטי בעיניין ביטול הפוליסה בשל אי תשלום פרמיה, או חלק ממנה, יוצר חוק חוזה הביטוח הסדר קוגניטי, המגביל את זכותה של המבטחת לבטל את החוזה בשל אי תשלום הפרמיה.

...

סוף דבר אני קובעת כי התובעת מעולם לא ביקשה לבטל את הפוליסה, להיפך היא דאגה במשך שנים ארוכות כי התשלום לנתבעת יבוצע בהוראת קבע כסדרו כי הפוליסה היתה חשובה מאד בשים לב למצבה.

אני קובעת כי אי התשלום של מספר חודשים נבע מטעות טכנית בתום לב בעת החלפת כרטיס אשראי כשהנתבעת עטה עליה כמוצאת שלל רב, ובנסיון להתנער מחובתה, ברם לא היתה כל הצדקה עניינית לביטול הפוליסה משגילתה התובעת את הטעות וביקשה לשלם את הפרמיה שבאיחור.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה, ומורה לנתבעת לחדש את הפוליסה של התובעת על פי תנאיה טרם פעולת הביטול ללא החרגה נוספת או מילוי הצהרת בריאות חדשה.

בבקשת הרשות להגן טענה הנתבעת כדלקמן: 1) התובע חתם על הצהרת בריאות; 2) הפוליסה בוטלה עקב אי תשלום פרמיות, לאחר שנשלחו למעבידה ולתובע הודעות על הפיגורים; 3) ביום 24.6.10 התקבלה אצל הנתבעת בקשה לביטול וסלוק פוליסות של עובדי המעבידה, לרכות הפוליסה של התובע, ושם נכתב שמבוקש לבטל הפוליסה מתחילתה.

הסיכומים: התובע טען בסיכומיו כדלקמן: 1) התובעת מנועה מלהעלות כל טענת דחייה שלא העלתה בהזדמנות הראשונה; 2) לאור הוראות סעיף 19א' לחוק הגנת השכר, הנתבעת לא הייתה יכולה ולא הייתה רשאית לבטל את הפוליסה; 3) יש לדחות את טענת התובעת שהפוליסה לא נכנסה לתוקף; 4) התובע לא הסתיר כל מידע בעת הכניסה לביטוח, התובע לא חתום על הצהרת הביטוח והתשובות הרשומות בהצהרת הבריאות הן תשובות נכונות; 5) העדר קשר סיבתי בין הבעיות הרפואיות שלפני כריתת חוזה הביטוח לבין אובדן כושר העבודה; 6) התובעת לא הביאה ראיות שצרפה את הצהרת הבריאות לתובע, אך לפתע על דוכן העדים אמר סוכן הביטוח שהוא אכן שלח לתובע את הצהרת הבריאות; 7) לתובע נגרם אובדן כושר עבודה, ועל הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח עד הגיעו לגיל 67.

...

סבור אני שיש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן: 1) התובע העיד שהחתימה על מכתב ההסכמה לביטול הפוליסה אינה חתימתו.

לכן יש לדחות את תביעתו בגין השבת הפרמיות ששולמו.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: 1) את הסך 107,920 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (14.2.12) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

דהיינו חלות בעיניין ביטול הפוליסה, הוראות סעיף 10 לחוק חוזה ביטוח, ולא הוראות סעיף 15 לחוק, לעניין ביטול פוליסה בשל אי תשלום פרמייה, עניין שעובדתית גם קרה בעניינינו, ואף יצאה התראה בעיניין, ואולם, אינו דורש השלמה ו/או קביעה למחדל בעיניין מצד הנתבעת 2, כאשר בהמשך לאי תשלום הפרמיה הנדרשת, מצד המנוח והתובעת, באה בסמוך, ובתיזמון המלמד על האותנטיות שלה, הודעת הביטול מטעם המבוטחים, מה שהביא, וכנדרש, להודעה בעיניין מהנתבעת 2 לנתבע 1, כמוטב.

...

משכך אין בסיס לתביעתם , הטענה שיידוע מפורש היה מאפשר בירור ותיקון העניין בזמן אמת, אינה יכולה להתקבל, שכן כפי שנקבע, הפוליסה בוטלה מכוח הודעה בעניין של המנוח, שמחייבת גם את התובעת, ומשכך, ונוכח כל האמור, בהקשר זה לעיל, אין קשר בין הטענה להעדר יידוע בעניין, ולאפשרות תיקון העניין, על ידי המנוח והתובעת, שנקבע שהם שחדלו בעניין.

סוף דבר התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות דיון ושכ"ט ב"כ בסך 8,000 ₪, צמוד ונשוא ריבית כחוק , החל מהיום ועד לתשלום בפועל.