ביטול עסקת רכישת ריהוט

יוער, כי הביטול מושא התביעה הנו ביטול בשל פגם במוצר, בנגוד לביטול מכח תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010, הקובעת את זכות הצרכן להודיע על ביטול רכישת הטובין, לרבות טובין מסוג ריהוט, תוך 14 יום ממועד אספקתם "ובילבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש". בעניינינו, אף לשיטת התובע, הוא חזר בו, כאמור, מהודעת הביטול אשר נימסרה לנתבעת במועד הקבוע בתקנות, קרי ביום 16/1/20 ואף אין מחלוקת כי הרהיטים מצויים עדין בחזקת התובע והוא עושה בהם שימוש (עמ' 6 ש' 33) -גם אם נקט באמצעים על מנת לשמור על מצבם.

...

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,800 ₪.

לפניי תביעתו של התובע לביטול עסקה לרכישת רהיטים ולהשבת התמורה ששולמה על ידו לנתבעת.

...

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובה טענה כי דין התביעה להידחות וכי ההזמנה הינה לפי מידות מיוחדות שביקש התובע ובכלל זה צבעים ובדים שונים וכי אין אפשרות לבטל את העסקה.

ניסיונו של התובע לגמד את העניין בטענה כי אינו מתמצא בהבדלים בין הגוונים השונים (ס' 3 לתגובתו של התובע מיום 31.05.2021) הוא ניסיון עקר שאין להיעתר לו. התובע ביקש שינוי.

סיכומו של דבר, סבורני כי במחלוקת זו שבין הצדדים יש להעדיף את גרסתה של הנתבעת על פני גרסתו של התובע.

בהתחשב בכך כי הנתבעת לא פירטה באיזה שלב עמד ייצור הרהיטים ביום 13.12.2020, מועד בו היה על הנתבעת להבין כי העסקה לא תצא לפועל באופן רצוני, סבורני כי אין הצדקה לכך כי הנתבעת תמשיך להחזיק בידיה את כל הסכום שולם לה ויש לחייבה בהשבה חלקית כפי שיפורט עתה.

דיון והכרעה תחולת הזכות לביטול עסקה סעיף 2(1) יחד עם פרט מס' 1 לתוספת לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן: "התקנות") מעניק לצרכנים זכות לבטל עסקה לרכישת ריהוט בתוך 14 ימים ממועד קבלת המוצר.

...

לפיכך, אין בידי לקבל את הטענה כי הבד עבור הספה נחתך כבר ביום שבו בוצעה ההזמנה.

על אחת כמה וכמה שאין בידי לקבל את הטענה כי יוצר עבור הספה שלד, שכן טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה, אלא רק במסגרת הטיעון בע"פ, והיא איננה מתיישבת אף עם סיפור הדברים של הנתבעת.

מסקנה לאור כל האמור אני פוסק לטובת התובע את הסכומים הבאים: החזר סכום קניית הספה בסך 5,400 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה – 8.10.2021 ועד למועד מתן פסק הדין.

משלא עלה בידי הצדדים לגשר על המחלוקות ביניהם שלחה המשיבה ביום 10.10.2019 באמצעות בא כוחה, מכתב התראה לפני תביעה בו דרשה: "קיום עסקה (לשביעות רצון הלקוח) ותשלום פיצויים או לחלופין ביטול העסקה, השבה כספית מלאה ותשלום פיצויים" עוד נכתב כי, בטרם ינקטו הליכים משפטיים על-ידי המשיבה באמצעות ב"כ ניתנת היזדמנות למערערת לתקן את הליקויים בריהוט שנרכש או לחלופין לבטל העסקה.

...

לפי חוות הדעת סך כל עלויות התיקון נעמדות; "לפי עלות הנ"ל (בכפוף לאי החלפת ארון ח. הורים) סה"כ 31,600 ₪ (לפני מע"מ)." לאחר שנשמעו טענות הצדדים בכתב ובעל פה קבע בית המשפט (כב' השופטת ד' ורד) כי, דין התביעה להתקבל.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה, החלטתי לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה בהתאם להוראת תקנה 138 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

וכן, יפים דבריה של כב' השופטת בן פורת בעניין דומה; "הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה (ע"פ 99/82 [2]; 28/49[3]; ע"פ 112/52 [4], בעמ' 254; ע"פ 531/80 [5])". (ע"פ 437-82 ס' אבו נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 085, 97-98) אשר על כן, הערעור נידחה, המערערת תשלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪, סכום זה ישולם מתוך העירבון והיתרה תוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

בפניי תביעה בסך 31,149 ₪ שעניינה ביטול עסקה לרכישת ריהוט בשל פגמים וכן חוסר התאמה בין מה שסופק למה שהוזמן.

...

מכל מקום, שעה שהתובעת לא שילמה כלל את דמי ההובלה וההתקנה, הרי שיש לראות בכך סעד עצמי של גביית הפיצוי המגיע לה, ועל כן היא איננה זכאית לפיצוי נוסף בעניין זה. לגבי הטענה בדבר הזמנת המשטרה, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה הגשת תלונה למשטרה שלא הובילה להליך פלילי, איננה מקיימת את רכיבי עוולת הנגישה, ועל כן התובעת איננה זכאית לפיצוי בשל עוולה זו. זאת ועוד, גם ברמה העובדתית אף אחד מהצדדים לא הוכיח את גרסתו לעניין האירועים שקרו בעת ביקור התובעת בחנות, ויש לדחות רכיב זה של התביעה אף בשל כך. לבסוף, לעניין אובדן ימי עבודה, התובעת לא הוכיחה אובדן בפועל של ימי עבודה, אך ללא ספק נדרשה להשקיע זמן בפניות אל הנתבעת, פניות שכאמור הוכחו כמוצדקות.

מכל מקום, אני סבור כי התובעת זכאית לפיצוי כללי בגין הפרת החוזה עמה, הפרה שבאה לידי ביטוי הן באספקת מיטה מדגם לא תואם, והם באי מתן השירות, בסך 750 ₪.

התוצאה היא כי אני מחייב את הנתבעת ישלם לתובעת סכומים כדלקמן: השבת סכום רכישת המיטה בסך של 4,895 ₪ (כולל ריבית והצמדה).