במסגרת הודעה שעניינה בהעברת הרכב הנוסף של התובע, בעסקת טרייד-אין לשם רכישת רכב הויאנו, ובהנתן שהתובעים מצויים בחופשה בחו"ל, מבקש אבישי מהתובע את פרטי אחותו של התובע ופרטי הנהג מטעמו, ומבטיח - "ואני אטפל בהכול מחר אני כבר אחייג אליהם ויטפל מולם" (השגיאות - במקור.
הזמנת רכב ביבוא אישי איננה ניתנת לביטול.
לדברי השופט שוורץ, אין מקום לקבל את טענת הנתבעים כי הם מהוים יועצים בלבד ליבוא הרכב, אלא כאשר – "לפי ההסכם הם בעצם מעין יבואן/מוכר, כאשר כל התמורה משולמת לידם, וכאשר הם אחראיים לכל הסידורים כנגד תשלום מלוא התמורה, ואף טיפלו גם בעסקת טרייד אין קשורה,..." הרי שאין לראותם כיועצים/מתווכים גרידא.
...
בגין העסקאות חוייבו התובעים ע"י רשויות המכס לשאת במיסוי בהיקף של מאות אלפי ₪, מעבר לשיעור המס שבו חוייבו מלכתחילה בגין העסקאות, וזאת, לטענת התובעים בעטיה של התנהלות הנתבעים, חרף הבטחת הנתבעים לכך שהתובעים ישלמו אך ורק את התמורה שסוכמה מולם, כשזו כוללת מסים "מלאים", והתחייבות הנתבעים לטפל בכל ענייני יבוא הרכבים, ובכלל זה, בסוגיית המיסוי.
משכך, אני קובע כי לנתבע אחריות במישור הנזיקי לנזקי התובעים ולתשלומים ששילמו לרשויות המכס, לאחר שהובטח להם כי לא יידרשו לשלם תשלומים נוספים ומסים נוספים.
אשר על כן אני מורה לנתבע 1 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד עם הנתבעים 2-3, שכנגדם כבר ניתן פסק דין כדלעיל, את הסכומים הבאים: הנתבע יישא בעלויות המכס ששילמה התובעת בגין רכב המרצדס קופה בסך של 185,577 ₪.
בנסיבות העניין ובשים לב לסכומי החיוב במכס, אני מורה לנתבע לשלם לשני התובעים סך כולל של 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם במסגרת ההליכים שהתנהלו נגדם ע"י רשויות המכס, כאשר בהקשר זה נתתי דעתי הן להליכי החקירה שאליהם הוזמנו והן להודעות הגרעון ולחיובים השונים שבהם חוייבו בחלוף 4 שנים ממועד העסקאות.
