ביטול עסקה עם בזק בינלאומי לאחר יום אחד

סעיף קטן (ה) לסעיף 31 לחוק, מונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת פסיקת פיצויים לדוגמה, וגובה הנזק אינו אחד מהם.

דוקא העובדה שבפניה הטלפונית הראשונה של התובעת מיום 14/6/15 פנתה בשני עניינים: החיוב בחבילה וניתוק חבילת הגלישה, ונענתה בתחילה רק בעיניין התכנית, ורק לאחר פניה נוספת בעיניין הנתוק נענתה כי המשתמש בוטל, ובצרוף העובדה כי ההוראה לא בוצעה, מעיד על רשלנות או אי אכפתיות, ולא על תקלה חד פעמית, בלתי תלויה בנתבעת.

במקרה אחר בו העסק לא ביצע את בקשת הביטול של עסקה מתמשכת, ואף היתנה את הביטול בתשלום הוצאות שלא כדין, חוייב העסק ב-3,000 ₪ (ת.ק. (חדרה) 8068-10-12 זהבה הררי נ' בית ג'נרל עלית מהנדסים בע"מ, 11.3.2013, מופיע בנבו).

בהשוואה למקרים אחרים, שנידונו בפסיקה ובכולם גינה בית המשפט את אי לקיחת האחריות ע"י בתי העסק (ראו למשל תא"מ (חיפה) 47378-10-13 גדי משה נ' בזק בנלאומי בע"מ, 8.12.2014, מופיע בנבו), כאן אני מוצאת מקום לחייב את הנתבעת בסכום נמוך יחסית לטווח הסכומים, שנפסק.

...

הנתבעת תשלם לתובעת גם את אגרת המשפט היחסית בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪, סה"כ סכום פסק הדין, לתשלום תוך 30 יום ממסירתו, 1,750 ₪.

עוד טענה התובעת כי מאותו רגע התעטפה הנתבעת "בשתיקה רועמת" ולא השיבה לפנייה זו עד שביום 13.03.2017 שלחה התובעת לנתבעת הודעת ביטול בכתב ביחס לעסקה "לאחר שזו כבר בוטלה בעל פה ובהסכמת הצדדים עוד ביום 08.03.2017". הודעת דוא"ל נוספת נשלחה ביום 23.03.2017 ולאחריה השיבה הנתבעת להודעות ודחתה את הודעת הביטול.

באשר למה שארע במועד ההתקנה טענה הנתבעת כי טעות אנוש של המתקין הביאה לכך כי הוסבר לנציג התובעת כי המרכזייה החדשה לא תוכל לבצע את הקלטת השיחות עבור כל השלוחות אלא עבור חלקן בלבד וכי נוכח איבחנה שגויה זו נשלח לתובעת הדוא"ל מיום 08.03.2017 שמטרתו "לבצע החלפת אחד הרכיבים של מרכזייה חדשה ולא בכדי לבטל את רכישת המרכזייה החדשה" אלא שבהמשך הסתבר כי כלל לא היה צורך באותו רכיב והמרכזייה החדשה אכן מתאימה לייעודה "ולראיה התובעת אף לא חתמה על טופס המורה על החלפת רכיב המרכזייה". עוד טענה הנתבעת כי מר חסידיאן שוחח באותו מעמד עם הטכנאי שהגיע לבצע את ההתקנה ולאחר שהתברר כי הטכנאי שגה שוחח מר חסידיאן עם נציג התובעת ומסר לו כי חלה טעות אנוש וכי המרכזייה החדשה מתאימה לייעודה ועל כן יש לאפשר לטכנאי לסיים את התקנת המרכזייה החדשה אלא שנציג התובעת סרב לכך.

הודעת הביטול מטעמה של הנתבעת לשיטתה של התובעת בכתב התביעה התייחסה התובעת לדוא"ל שקבלה מהנתבעת ביום 08.03.2017 בשעות הצהריים ואליו צורף מיסמך שכותרתו "כתב ויתור על דרישות ו/או טענות כלפי חברת בזק בנלאומי בקשר עם ציוד ישן שנימסר". לאחר ששמעתי את העדויות בעיניין זה שוכנעתי די הצורך כי הדוא"ל היתקבל אצל נציג התובעת בעת שמר חיוט שהה עדיין במשרדי התובעת.

...

מכוח סמכותי ע"פ דין אני מורה על תיקון טעויות סופר שנפלו בפרוטוקול הדיון: בעמ' 2, שורה 27 במקום "שהתייחסו" יש לרשום "שהתייחסות". בעמ' 16, שורה 1 במקום "רוצתה" יש לרשום "רוצה". העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה האם התקיימה בנסיבות המקרה שלפנינו עילה לביטול ו/או בטלות מעיקרא של העסקה שנכרתה בין הצדדים? האם אובדן האמון בנתבעת, כפי שחש נציג התובעת, הוא עילה מספיקה לביטול עסקה שנכרתה כדין? אלו השאלות המרכזיות העומדות להכרעה בענייננו.

תחולתו של חוק עשיית עושר ולא במשפט לנוכח המסקנה אליה הגענו ולפיה לא הוכחה אי התאמה של המרכזייה החדשה למפרט המופיע בהצעת המחיר ולפיה לא הוכחה כל הפרה מצדה של הנתבעת אין שום צורך לדון בטענותיה של התובעת להשבת הסכומים ששילמה מכוח דיני עשיית עושר לא במשפט.

פיצוי בגין ההפרות, הנטענות ע"י התובעת, בהתאם לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") ותחולת החוק והתקנות שהותקנו מכוחו בענייננו לנוכח המסקנה אליה הגענו לעיל ולפיה התובעת לא הוכיחה אי התאמה ולא הוכיחה כל הפרה מצדה של הנתבעת אין צורך להכריע בטענותיה של התובעת לפיצוי בגין הפרותיו של חוק הגנת הצרכן לשיטתה.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור אני מורה על דחיית התובענה.

על הראציונאל שעמד בבסיס הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מספר 26)(ביטול עסקה מתמשכת), התשס"ח-2008 ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק: "צרכנים המתקשרים בעיסקאות להספקת טובין או למתן שירותים באופן מתמשך נתקלים לעתים בקשיים בבואם לבטל עיסקאות אלה, ועל כן מחויבים בתשלומים מכוחן, אף שאינם מעוניינים עוד בקבלת הטובין או השירותים לפי העיסקאות האמורות... על כן, האנטרס של הצרכן הוא כי מנגנון סיום ההיתקשרות יהיה מהיר ופשוט ככל הניתן מבחינת הפעולות הנדרשות ממנו ומבחינת העלות הכלכלית הכרוכה בכך... הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להקל על הצרכנים לבטל עיסקאות מתמשכות ולחזק את מעמדם מול העוסקים, תוך צימצום פערי הכוחות וחוסר השויון בעמדות המיקוח של הצדדים, באופן העולה בקנה אחד עם עיקר תכליתו של חוק הגנת הצרכן. (ה"ח פ/3179/17, מיום 26.2.2008, הדגשה הוספה).

מוסיפה המשיבה וטוענת, ש"כל פנייה שמתקבלת אצל בזק בנלאומי באחד מהאמצעים האמורים, מטופלת על אתר: ככל שהלקוח ביקש להתנתק בשיחה טלפונית, לאחר בירור רצונו ואם לא עלה בידי בזק בנלאומי לשכנעו להשאר מנוי לשירותיה, מנותק הלקוח בתום השיחה" (סעיף 4 לתשובה, הדגשה הוספה).

פסק הדין בתא"מ 36068-05-13 גנאים נ' בזק בנלאומי בע"מ, בו קבע בית המשפט, שהתובע שם הודיע טלפונית על ביטול ההיתקשרות עם המשיבה ולאחר מכן שלח הודעה בכתב.

...

נוכח זאת, אין לאשר את בקשת האישור בטענה זו. סוף דבר המבקשות הניחו תשתית עובדתית ומשפטית להוכחת טענתן, שיש לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: לקוחות המשיבה אשר בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור ביקשו להתנתק משירותיה באמצעות הפקסימיליה ולא נותקו בפרק הזמן הקבוע בהסכם או ברישיון או בחוק הגנת הצרכן, במועד הגשת בקשת ההתנתקות.

בהתאם לסעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, המשיבה תשלם לב"כ המבקשות שכר טרחה בגין טיפולם בתובענה עד לשלב זה, בסך כולל של 50,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין, תוך 30 ימים מהיום.

רק לאחר ביצוע התשלום קיבל לידיו שובר שממנו למד כי העסקה כללה הסדר של 3 תשלומים בעיסקה עם לאומי קארד, וכי חויב בריבית בסך של 7.4 ₪ (לפי חישוב של ריבית מתואמת שנתית של 7.336%) (שובר התשלום סומן כנספח ג' לבקשת חוה).

וכלשונו של בית המשפט בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385 (2003): "התובענה הייצוגית אינה אלא מכשיר דיוני לצרוף תביעות אישיות עוד ועוד להליך אחד ויחיד" (שם, פסקה 22, וראו גם רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ ואח' נ' אלסינט בע"מ, פסקה 16 (14/12/2006); בג"צ 2171/06 כהן נ' יו"ר הכנסת, פסקה 24 (29/08/2011); רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ, פסקה כא' (06/09/2017)).

יתכן שלא פורטו הצעדים שעשויות חברות המימון לנקוט אם יופרו תנאי העסקה, אולם אפילו אם כך הדבר, הרי שאין בפגם זה להביא לביטול עיסקאות האשראי, ולכל היותר תעמוד ללקוחות טענת הגנה כנגד חיובי ריבית פיגורים וכדומה.

עם זאת, לא כל טעות נקודתית מקימה עילת תביעה לכל חברי הקבוצה, הן משום שהיא מחייבת בחינה פרטנית לגבי כל חבר קבוצה, בחינה שאינה מתאימה למרבית ההליכים הייצוגיים, והן משום שתקלות שכאלה אינן מצדיקות ניהול תובענה ייצוגית, שכן אין בתובענה שכזו כדי להביא ל"אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו" (סעיף 1(2) לחוק (ראו ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (2/9/2018); רע"א 6594/19 בזק בנלאומי בע"מ נ' המועצה הישראלית לצרכנות, פסקה 3 (25/8/2020); ת"צ (מרכז) 10949-02-17 שטרית נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (4/10/2020)).

...

טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, הגעתי למסקנה כי המבקשים לא השכילו להצביע על עילות ראויות לבירור, לא כל שכן לא הצביעו על כך כי קיימות שאלות מהותיות המשותפות לכל חברי הקבוצה.

כמובן שאין בכך לשלול את האפשרות של כל מי שהוטעה לחשוב כי עסקת המימון היא שונה מזו שבוצעה בפועל, לנקוט בהליך מתאים לקבלת פיצוי על נזקיו, ככל שנגרמו לו. אשר על כן, אני דוחה את בקשת האישור.

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 19157-05-22 טאוב נ' בזק בנלאומי בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת ענת גרינבאום-שמעון התובעת שוש טאוב הנתבעת בזק בנלאומי בע"מ פסק דין

הפסקת היתקשרות עם הנתבעת סעיף 13ד(ג) לחוק קובע כי: (ג) "חוזה בעיסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיף 14ט, ואם נימסרה הודעת הביטול באמצעות דואר רשום – בתוך שישה ימי עסקים מיום מסירתה למשלוח, והכל אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול (בפיסקה זו – מועד הביטול); במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול." הנתבעת העידה כי מיד עם קבלת בקשתה הראשונה של התובעת, ביום 29.9.21, לביטול השרות, היא נענתה לכך והשירות הופסק לאלתר.

החוק קובע "רשימה סגורה" של מקרים בגינם יהא זכאי צרכן לעתור לקבלת פיצויים לדוגמה, אחד מהם הוא סעיף (2ב) ולפיו במקום בו מבקש הצרכן מהעוסק לבטל עסקה מתמשכת והעוסק ממשיך לחייבו בתשלומים בשל העסקה.

...

בשל כל האמור לעיל, עותרת הנתבעת לקבלת פיצוי.

לאור זאת, אתייחס בקצרה לסוגיה ואבהיר כי לא מצאתי, בנסיבות העניין, להיעתר לדרישתה לקבלת פיצוי לדוגמה.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה.