ביטול עסקה טלפונית בכרטיס אשראי על ידי בעל הכרטיס

לפניי תביעה קטנה בסכום של 10,786 ₪ בגין אישור עסקת כרטיס אשראי עבור הזמנת מזגן שבוטלה לאחר " הכחשת עסקה " על ידי בעלת הכרטיס אשה בת 86 .

בעיסקאות אלו מחויב הספק לידרוש מידע מזהה מהגורם המזמין, דבר הגוזל זמן רב. במקרה שהספק מאשר עסקה טלפונית, ולאחר מעשה מסתבר שהסחורה הוזמנה לא על-ידי הלקוח, על-ידי נוכל שפרטי כרטיס החיוב התגלגלו לידיו, יחויב הספק מכוח החוזה האחיד שבינו לבין החברה המנפיקה לשאת בסכום העסקה.

...

הנתבעת טענה כי הביטול נעשה על ידי בעלת הכרטיס, לאחר שגילתה על העסקה ובהסתברות גבוהה אני קובע כי אכן לא הייתה הרשאה ולא הייתה העסקה על דעתה .

לא היה יעד ברור וכתובת לאספקה של המזגן, ותיאור עסקאות נוספות פרי אותו מעשה נכלים הסמוך להונאתה , כמו גם התובע שאינו מזכיר במאום אותה כקשורה לעסקה מעשית , אלו מחייבים המסקנה כי מדובר בשימוש לרעה בכרטיס על ידי אחר ללא הרשאה וללא ידיעה של בעלת הכרטיס .

לאור כל האמור הריני מורה כדלקמן : התביעה נדחית ללא צו להוצאות .

בפני תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבעת לאומי קארד בע"מ, החברה המנפיקה את כרטיס האשראי שעמד לרשות התובע במועדים הרלוואנטיים, לקבלת פיצוי כספי בגין חיוב על עסקה בסך של 5,941.58 ₪ המוכחשת על ידי התובע, וכן סכום של 7,160 ש"ח פיצויים בגין הוצאות התובע.

חוק כרטיסי חיוב, מסדיר את היחסים החוזיים בין המנפיק כרטיס האשראי לבין בעל הכרטיס ותכליתו היא מתן הגנה לבעל כרטיס אשראי מפני שימוש לרעה בכרטיסו.

לעניין זה יש לציין את דבריו של כבוד השופט פוגלמן בע"א (ת"א) 2021/04 ברותים שיווק 1984 בע"מ נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 05.02.2006): "קיים הגיון כלכלי במבנה סיכונים זה, שכן בית העסק עורך העסקה, הוא 'מונע הנזק הזול' ובאפשרותו לצמצם את הסיכון הכרוך בבצוע עסקות במסמך חסר במידה טובה בהרבה מן המנפיק. הוא אף מרויח מבצוע עסקות טלפוניות וההיגיון הכלכלי מחייב להטיל עליו את הסיכון והאחריות לוודא את אמינות העסקה". הטענה לפיה מנפיקה אינה יכולה לבטל עסקה לבקשת לקוח באופן חד צדדי קרי, ללא אישור מבית העסק, למעט במצב של כשל תמורה הנמנה בסעיף 10(א) לחוק נתקבלה בפסק הדין ת"ק 27293-04-15 נגלר נ. לאומי קארד בע"מ (פורסם בנבו, 07.09.2015): "סעיף 10 לחוק אינו חל במצבים שבהם בית העסק סיפק או נכון לספק את הנכס, אך הלקוח בחר, מטעמים השמורים עימו, לבטל את העסקה ולא ליטול את הנכס". עוד אציין, כי לא הוכח על ידי התובע במסגרת מאזן ההסתברויות כי הספק לא היה נכון לספק את הנכס ולהעניק את התמורה לתשלום בשל סיבות הקשורות בבית העסק ומשכך, היתערבות הנתבעת באמצעות הוראת הסעיף לעיל אינה חלה בעיניינו.

...

בהתאם, איני מקבלת את גרסת התובע לפיה לא ביצע את העסקה מול הספק (עמ' 4 שורה 19 לפרוטוקול הדיון מיום 5.2.2019).

אני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה מדובר במחלוקת שנתגלעה בין הספק לבין הלקוח וכי התערבות בעסקאות יסוד טומנת בחובה פגיעה בעיקרון עצמאות העסקאות.

סוף דבר התביעה נדחית.

העיסקאות נעשו באישור טלפוני, לאחר שהתובעת אימתה את פרטי מוסר כרטיס האשראי אל מול צלום דרכון שהוצג לה על ידי שליח.

במסגרת פסק הדין אקיים דיון בשאלה האם מועד הודעת ההכחשה מביא מיידית לביטול זכותה של התובעת בגין כל עיסקאות האשראי, או שמא הביטול יחול רק ביחס לעיסקאות שנערכו בתקופת שלושים הימים טרם ההודעה.

לעניין זה הובהר כבר בהצעת החוק כך (ע"מ 1156, ההדגשות לא במקור): "כיוון שכל לקוח (משלם או מוטב) מכיר רק את נותן שירותי התשלום שעמו הוא היתקשר, מוצע לקבוע הסדר שיפוי ופצוי, אשר לפיו כל נותן שירותי תשלום ישפה או יפצה את לקוחו, אם הכשל לא ארע אצלו. כמו כן, יכולים להיות מצבים שבהם לקוח מתקשר עם כמה נותני שירותי תשלום ביחס לאותה פעולת תשלום. כך למשל, כאשר משלם נותן הוראת תשלום באמצעות כרטיס אשראי. במקרה זה, המשלם מתקשר עם שני אלה: חברת כרטיסי האשראי והבנק שבחשבונו ניתנה ההרשאה לחיוב לפי דרישת חברת כרטיס האשראי. היה ונגרם נזק למשלם, מוצע לקבוע כי כל נותן שירותי תשלום אחראי כלפי לקוחו לחוד. זאת כדי להמנע ממצב של העברת האחריות מנותן שירותי תשלום אחד למישנהו המעורב אף הוא בפעולת התשלום. הסדר זה מבטיח כי הלקוח יוכל להיות מפוצה על ניזקו באופן פשוט ויעיל ובלי שיטורטר בין נותן שירותי תשלום אחד לאחר. ברור כי אין הדבר גורע מזכותו של נותן שירותי התשלום לתבוע פיצוי או שיפוי מהגורם האחראי באופן מהותי לנזק..." מהות הוראות חוק שירותי תשלום היא, איפוא, למנוע העברת הלקוח מנותן שירות אחד לאחר, או כפי שנוסחה הצעת החוק – "בלי שיטורטר בין נותן שירותי תשלום אחד לאחר". הנתבעת לא בהכרח פעלה כך. דיון במועד הודעות ההכחשה ובתקופת 30 הימים בהם יכולה הנתבעת להתייחס להכחשת עסקה החוק קובע תקופה של 30 ימים, בהם בעל עסק חשוף לכך שלקוח יתכחש לעסקה שבוצעה.

...

השבת הסך של 221,869.75 ₪ אותו גבתה הנתבעת מהתובעת, בגין הכחשת עסקאות האשראי נשוא התובענה, עד למועד הגשת כתב התביעה (יש להיעתר לבקשה) התובעת טוענת שנגבה ממנה הסך של 221,869.75 ₪ בגין הכחשת עסקאות האשראי שפורטו בתובענה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, לאחר שקבעתי שהנתבעת לא רשאית למנוע תמורה, על בסיס הודעת ההכחשה בכל הקשור לשלוש העסקאות הראשונות, קרי העסקאות מיום 20/10/2020; מיום 1/11/2020; ומיום 8/12/2020 וכן לאור הקביעה בסעיף 9.2 (ג) לעיל, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 213,764.34 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26/1/2021 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 27,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

ארבעת העיסקאות נעשו באישור טלפוני ומבלי שכרטיס האשראי הוצג והועבר במכשיר הסליקה, לא לפני שהמשיבה אימתה את פרטי מוסר כרטיס האשראי אל מול צלום דרכון שהוצג לה על ידי מי שהזדהה כעוזרו של אותו "סולטן מאבו דאבי" ושפרטי הלבוש נימסרו לידיו בחנות המשיבה.

עוד ראו : "לפי סעיף 9 (ב) לחוק מקום בו חויב לקוח בעיסקה כזו והודיע על ביטול, הרף הראייתי הנידרש הוא מופחת לעומת עסקה שבה הכרטיס היה נוכח (או אז הנטל הוא הלקוח)– ולו הוא מודיע כי לא ביצע את העסקה או שפרטי המסמך של העסקה הושלמו שלא בסכום שבו התחייב הלקוח, יושב לו סכום החיוב או ההפרש שבין סכום החיוב המוסכם על הלקוח לפי הודעתו לסכום הרשום במסמך, ובמצב דברים זה הוא אינו צריך להוכיח כיצד הגיע מספר כרטיס האשראי לבית העסק, ויש לזכותו, כאמור. התובע הכחיש את ביצוע העסקה וטען שלא מסר את פרטי כרטיס האשראי במסגרת עסקה עם אותו בית עסק. על כן, במצב דברים זה, מקום שמדובר בעיסקה במסמך חסר – יש לזכותו. זו ההגנה המיוחדת לה הוא זוכה עת מדובר בעיסקה במסמך חסר." (ת"ק (תביעות קטנות נת') 26113-01-20 טויטו נ' ישרכרט בע"מ, בעמ' 16 (נבו 27.1.2021)).

סיכומם של דברים – המסקנה המתבקשת בנסיבות העניין היא כי לא היה מקום לחייב את המערערת בהשבת הסכומים אותם גבתה כדין מן המשיבה בגין הכחשת העיסקאות על ידי בעליו החוקי של כרטיס האשראי, לא מכוח סעיף 29 לחוק ולא מכוח סעיף 32 לחוק.

...

סיכום: מן המקובץ לעיל, הערעור מתקבל בזה.

כפועל יוצא אני מורה כי קביעותיו של בית המשפט קמא מתבטלות בזאת.

המשיבה תשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בערעור בסך של 20,000 ₪.

תוך כדי התכתבות עם הבעלים של הדירה ושיחה עם חברת כרטיס האשראי התובע, כך לפי התביעה, הודיע לבעלים שהוא חויב בסכום הגבוה מסכום העסקה ובקש ממנו לקבל זכוי.

לאחר בירור נימסר לתובע שהנתבעת מנועה מבטל את הוראות התשלום מכיוון שכל העיסקאות נעשו כ"עיסקאות בטוחות" לאחר שנימסר הרכיב החיוני הנידרש לשם השלמתן שנימצא רק בידיו של התובע כמחזיק הכרטיס (הקוד שנשלח למכשיר הטלפון הנייד שלו).

בטענתה נסמכת הנתבעת על ההגדרה של "שימוש לרעה" שבחוק המתייחסת, כאמור, ל"שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך לפי חוזה שירותי התשלום" והטענה היא שהשימוש נעשה על-ידי התובע עצמו שזכאי היה לעשות שימוש בכרטיס האשראי.

זוהי לשון ההסדר שבסעיף 17 לחוק: הפסקת ביצוע של פעולת תשלום מובטחת בשל אי-אספקת נכס או שירות בעסקת יסוד א) נעשתה עסקת יסוד בין משלם למוטב ובשלה נתן המשלם הוראת תשלום לבצוע פעולת תשלום מובטחת, והודיע המשלם לנותן שירותי התשלום למשלם שהוא צד לפעולת התשלום המובטחת כי מתקיימים התנאים שלהלן, יפסיק נותן שירותי התשלום למשלם את ביצוע הוראת התשלום ואת חיוב המשלם מכוחה החל ממועד מסירת ההודעה על ידי המשלם:היטל סלילת רחובות לנכס מגורים (1) הנכס או השרות שנרכש בעסקת היסוד לא סופק אף שחלף מועד האספקה שעליו הוסכם בין המשלם ובין המוטב, ואם מועד האספקה כאמור טרם חלף-המוטב המוטב הפסיק, דרך קבע, לספק נכסים או שירותים מסוגו של הנכס או השרות שנרכש בעיסקה; (2) המשלם הודיע למוטב על ביטול עסקת היסוד, ככל שהיה ניתן להודיע לו על כך. ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מזכותו של נותן שירותי התשלום למשלם לחזור ולחייב את המשלם על פי הוראת התשלום, אם נוכח שלא היתקיימו התנאים שבסעיף קטן (א); נותן שירותי התשלום למשלם ימסור למשלם הודעה בכתב המפרטת את הנימוקים לחיוב, 15 ימים לפחות לפני החיוב בפועל, וימסור למשלם, לפי דרישתו, עותקי מסמכים שבידו לעניין זה. ג) סופק הנכס או השרות במסגרת עסקת היסוד באופן חלקי, יחולו הוראות סעיף זה, בשינויים המחויבים, ביחס לחלק שלא סופק, ובילבד שהחיוב בעד הנכס או השרות שלא סופק ניתן להפרדה.

...

לכן, תיתכן מסקנה משפטית שבמקביל להסדר החקיקתי שבסעיף 17 לחוק שירותי תשלום יש להחיל גם את הוראות הדין הכללי (ראו בן-אוליאל וחיים, בעמ' 280) באופן שעשוי להפחית או לאיין את אחריותו של נותן שירותי התשלום בנסיבות שמצדיקות זאת.

בהנחה שיש מקום לבחון אשם של הלקוח בנסיבות של כישלון תמורה (וכאמור מדובר בסוגיה שמצריכה ליבון), אני סבור שעל מנת לגרוע מאחריותו של נותן שירותי התשלום אין די בכך שנותן שירותי התשלום יצביע על חוסר זהירות או מחדלים בהתנהלותו של הלקוח.

בהתאם, נדחית טענת הנתבעת שיש להפחית מאחריותה בגין אשמו של התובע.