ביטול עסקה חבילת התקשרות טלפון נייד עקב הפרת חוזה

זהו חלק מן השרות עבורו משלם הצרכן עבור קו טלפון נייד- ללא תלות בשימוש בחבילת הנתונים כלל- המאפשר לו לקבל שיחות "ניכנסות" והודעות טקסט וזאת למשך כל מחזור החיוב.

להלן הוראת סעיף 13 ד (ג) לחוק להגנת הצרכן: "חוזה בעיסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו – (ב), ואם נימסרה הודעת הביטול באמצעות דואר רשום – בתוך שישה ימי עסקים מיום מסירתה למשלוח, והכל אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול (בפיסקה זו – מועד הביטול); במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול". סעיף 22ג'(ב) לחוק להגנת הצרכן קובע כלהלן: "הפר עוסק הוראה מההוראות לפי חוק זה, כמפורט להלן, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום של 45,000 שקלים חדשים, ואם הוא אינו תאגיד – בסכום של 25,000 שקלים חדשים:

מכיוון שהמבחן הוא מהותי, דהיינו, האם החיוב הוא מלא או יחסי, יש קושי בטענה כי עתוי החיוב המלא, מראש, או בסוף, מעלה או מוריד, ככל שממילא שני החיובים מעוגנים בתוכן ההיתקשרות ולכן הבסיס לטענה בדבר חיוב פסול הוא לא בכך שהמערערת הפרה ההסכם עם הלקוח, אלא בכך שתוכן ההסכם עומד בנגוד לדין.

ככל שאכן בוצעו הפרות, האם יש מקום לבטל העיצומים עקב טעות כנה ושיהוי בהטלת העיצומים? גם קבלת טענת המשיבה כי כבר נקבע שבוצעה הפרה ודחיית הטענה להבחנה מהותית בין חיוב מלא בסוף התקופה לבין חיוב מלא בתחילת התקופה, אינה פוטרת מדיון בשאלות האם יש מקום לבטל העיצומים עקב טעות כנה ? או בשל שהוי בהטלת העיצומים ? בעירעור סלקום בימ"ש מיתמקד בתיבה "רשאי" שבהוראת סעיף 22ג(ב) לחוק הגנת הצרכן וקובע כי "ביטוי זה מלמד על קיומו של שיקול דעת. במילים אחרות, גם אם הפר עוסק כלשהוא איזו שהיא הוראה מהוראות המשנה של סעיף 22ג(ב) אין הדבר גורר אחריו, בהכרח, חיוב בעיצום כספי עקב ההפרה. הדברים נלמדים באופן מפורש גם מהוראת סעיף 22ז' לחוק אשר קובעת כי לאחר שליחת הודעת הכוונה והמענה –

...

בימ"ש קבע כי המערערת שם לא הוכיחה תשתית בסיסית לקיומו של שיקול זר שדבק בהחלטה ולכן "נותרנו עם לוח הזמנים כמות שהוא, שהוא – יש להודות – בלתי מוסבר לחלוטין. גם אם אין בשיהוי זה בקבלת ההחלטה כדי לבסס ממצא של שיקול זר, המהווה עילה עצמאית לביטולה, הרי שקיומו מצטרף כרובד נוסף, אך בהחלט לא מכריע, לנימוקים המפורטים בפרק הקודם בדבר הימצאות החלטת המשיבה מחוץ למתחם הסבירות שעניינם במסקנה שהמערערת לא זכתה, בנסיבות העניין, להליך מינהלי הוגן." בעניין חשיבות השיהוי, בימ"ש חולק על בימ"ש בערעור סלקום.

בהעדר הסבר למקריות הרבה בין מועד מתן ההחלטה ביעבץ לבין מתן החלטה, מיד לאחר מתן ההחלטה ביעבץ, המסקנה היא שהרשות המתינה בכוונת מכוון עד שיהיה בידה להפנות להחלטה שתומכת, לשיטתה, בעמדתה.

סוף דבר בימ"ש מקבל הערעור ומחייב המשיבה לשלם למערערת החזר אגרת ערעור שולמה ושכ"ט ב"כ המערערת בסך של 20,000 ₪.

לטענתו, ההטבות בוטלו מבלי לעדכן אותו או להחתים אותו על הוראת ביטול ומשכך סבר כי אלו ממשיכות לחול ולא צפה כי יידרש עתה לשלם בגינן עם החלפת תכניות שהקנו לו הטבות נוספות, ומשכך חשבונות הנייד החלו להיות גבוהים מאוד.

טענה זו דורשת בירור וברי כי על מנת לבחון תקפותה יש לפנות לאמור בהסכם שבין הצדדים – אם מדובר בעיסקה טלפונית כי אז יש להדרש להקלטה המצויה ברשות חברת התיקשורת, לסיכומי עסקה הנשלחים בדואר האלקטרוני לצרכן או לחוזה ולסיכום עסקה המוגשים באופן קשיח לצרכן מקום בו מתבצעת עסקה פרונטאלית (ראו סעיף 13ג (ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

משהנתבעת נימנעה מלהציג את הסכמי ההיתקשרות המלאים, ובהתאם לכלל שהוצג לעיל לפיו צד להליך שנימנע מהצגת ראיה יש בכך לשמש חזקה נגדו, כמו גם להוות בעיניין זה "נזק ראייתי" ההופך את נטל הראיה לכתפי הנתבעת להוכיח כי היא הבהירה היטב לתובעים שתכנית או שינוי מסלול של חבילת היתקשרות מבטלת הטבות קודמות ומתחילה לחייב עבור אותן הטבות שהיו בבחינת "מתנות חינם" ללא יכולת להחזירן.

לכך יש להוסיף פיצוי בסכום של 150 ₪ לכל חודש במשך 17 חודשים שחלפו בין 27.9.15 עד ליום הגשת התביעה המסתכם בסך של 2550 ₪ ללא מע"מ. יצוין, כי בכתב התביעה, התובע מציין כי העלות של המכשירים שקבל "בשוק" היא 3800 ₪ והוא תבע סך הכל 13,000 ₪ פיצוי הן בגין עלותה משכירים והן בגין הפרת חוזה, בעוד בפרטי התיק שניפתח סכום התביעה עמד על סך של 10,000 ₪ ובהתאם שולמה האגרה.

...

שוכנעתי, כי יש לזקוף את אי הצגת ההסכמים לחובתה של הנתבעת משהיה ביכולתה להציג מסמכים אלה בנקל.

אשר על כן, ולנוכח האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 4949 ₪ וכן הוצאות משפט על סך של 500 ₪.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעים סך של 5449 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

התובעת היתקשרה עם הנתבעת בהסכם לשני קוי טלפון ושני מכשירים ביום 18/9/14.

אין חולק כי התובעת חתמה על ההסכמים בשתי ההזדמנויות, כי בסמוך ליום 17/5/15 הגיעה עם בן זוגה לתחנת השרות והלינו על תנאי העסקה, הנתבעת הסכימה לבטל את העסקה ולהחזיר את המצב לקדמותו, אך התובעת לא ניצלה את האפשרות, בטענה כי מסרה את אחד המכשירים לחברה בחו"ל. ביום 3/9/15 ניידה התובעת את קוי הטלפון לחברה אחרת, ללא החזרת הציוד.

בכתב התביעה טענה התובעת כי הסכום החודשי כימעט הוכפל, כי הופעל עליה לחץ לחתום בעוד בתה הקטנה על זרועותיה, וכי תקבל נכשיר טלפון נייד במתנה.

גם נקבע כי החותם על מיסמך ללא יכולת להבין אותו נוטל על עצמו את ההתחייבויות הגלומות במסמך, ולא יישמע בטענה אחרת: "אך אפילו עוור או אנלפבית שחתם על המסמך, והמסמך נוגע לעיסקה מאותו סוג שהוא חפץ בה, אלא שהחותם הוטעה לגבי פרטי העיסקה, והפרטים אינם תואמים את העיסקה שהוא דימה לעשותה, הטענה "לא נעשה דבר" אינה עומדת לחותם.

התובעת אישרה כי הבינה כי תמשיך לשלם הן על המכשירים הקודמים והן על החדשים, אך בגלל החבילה, יישאר אותו הסכום ששילמה קודם, וכי יש סכום, שהוא כמו מתנות (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 2-6).

"משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך" (סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971).

...

טענה זו נדחית על ידי, שכן כעולה מהחשבוניות, שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה, כל החיובים תואמים את ההסכמים, לפי כל מכשיר, ויש שימושים בקווים כמו גם זיכויים והטבות התואמים את ההסכמים.

אני קובעת כי התובעת היא שהפרה את ההסכמים עם הנתבעת.

מכל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת על שני מרכיביה, ומחייבת אותה בתשלום הוצאות לנתבעת בסך 250 ₪.

לטענת התובעת, לאחר מספר חודשים הנתבעת הפרה את ההסכם ונותרה חייבת לה סך של 20,906.10 ₪.

להסכם הנטען צורפו מסמכים נלווים כגון פירוט "חבילת השנה 2015", כתב הסכמה להעברת מידע ולקבלת דברי פירסומת, פירוט השירותים הכלולים בעיסקה, שעל כולם מופיעה חתימתה הנטענת של הנתבעת וכן פרטי נציג השרות, מר דיאב וחתימתו.

על פי פירוט התשלומים שהוצג על ידי התובעת שולמו על חשבון העסקה חמישה תשלומים בין החודשים מאי לספטמבר 2016, כאשר שלושה מהם בוטלו מאוחר יותר בשל הכחשת העסקה.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי כאשר פנתה לסניף התובעת נודע לה מפי נציג התובעת כי בוצעו מעילות על ידי מי מעובדי התובעת וכי קיים סיכוי שנוכלים קיבלו מהתובעת במירמה מכשירי טלפון סלולארי או ציוד, מכח ההסכם המוכחש.

הנתבעת התייחסה לסוגיית צירוף צלום תעודת הזהות שלה למסמכי העסקה המצויים אצל התובעת, וכך הסבירה: "בעיון בהעתק צלום תעודת הזהות אשר צורף להסכמים של אותן עיסקאות מוכחשות, ניתן לראות בבירור כי העתק התמונה צולם באמצעות מכשיר נייד ואינו העתק צלומי של מכונת צלום, דבר אשר מוכיח כי אותו צלום נשלח אל הנציג של התובעת ו/או מי מטעמה דרך מולטי מדיה ולא צולם בפועל באותו הרגע, כפי שמצופה לנהוג בעיסקאות מסוג זה, כך שאין להסתמך על צירוף העתק סרוק ... כהוכחה לבצוע העיסקאות הנטענות. בכל מקרה, ... היו מקרים שכן העברתי צלום של ת.ז. שלי לצורך כזה או אחר ו/או לצורך בדיקה כזו או אחרת ... אולם לא היה שום מקרה שבו העברתי ת.ז. לצורך ביצוע עסקת היתקשרות כזו או אחרת, ולבטח לא בעיסקאות נשוא כתב התביעה" (ס' 11-12 לתצהיר הנתבעת).

התובעת היתה חייבת לציין הן בכתב התביעה והן על גבי טופס העסקה כי מדובר בעיסקה טלפונית, אולם על גבי ההסכם, הערוך על ידי התובעת, נכתב במפורש "הנני מאשר את הסכמתי לתנאי ההסכם. במידה ומסמך זה נחתם באמצעות פד חתימה דיגיטאלית, הריני מאשר כי עותק זה הנו נאמן למקור אשר נחתם בכתב ידי" כאשר על הצהרה לא נכונה זו חתום נציג התובעת בשם עצמו ובשם הלקוח.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת העדויות, כתבי הטענות והראיות בתיק ולאחר עיון בסיכומי הצדדים מצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל הוכחת תביעה וכי דין התביעה להידחות, כמפורט להלן.

סיכומו של דבר, התובעת לא עמדה בנטל הוכחת התביעה ביחס לכל העסקאות שבמוקד כתב התביעה.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

הטענה שהמערערת לא הפרה החובה לבטל עיסקה המערערת טענה כי שגה הממונה עת הטיל עליה קנס בסך של 225,000 ₪ בשל הפרת הוראות סעיף 13 ד ג לחוק בנימוק שלא ניתקה את הצרכנים מהשרות לאחר שאלו ביקשו ממנה להתנתק.

החוקר בדק התשתית הראייתית ומצא ראיות כלהלן: "19. בעיניינו של רושדי אלמן – נימצאו ראיות לכאורה אלה: תועד ניסיונו לבטל את ההיתקשרות בתמליל שיחת טלפון [286] עם המערערת. תעוד תלונתו ברשות[293] . בקשתו הכתובה לניתוק מיידי שבכותרתה התאריך 13.11.18[292]. אציין שהקבלה המאוחרת ביותר שנמצאה היא מתאריך 16.1.2019.

להסכמי היתקשרות אלה תבנית אחידה וחוזרת אשר כוללת את הלוגו של החברה וחלק מפרטי ההיתקשרות עימה אך אינה כוללת את" השם, מספר הזהות והכתובת של העוסק בארץ ובחוץ לארץ" וגם לא את "האופן שבו יכול הצרכן לממש את זכותו לבטל את העסקה". המערערת טענה ביחס לדו"ח החוקר כי ניתן לראות בהסכם ההיתקשרות שצורף בסעיף 31 לדו"ח שישנה בו הפניה לאתר שלה בו רשום כי "ביטול עסקה בהתאם לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010 וחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981." כמו כן, טענה כי בהסכם ההיתקשרות מופיע זהות העסק, התכונות העיקריות של השרות (סוג החבילה, מהירות הגלישה והמחיר).

" החוקר היתייחס לטענה של המערערת כי שיגרה לטלפון הנייד של הלקוחות מיסמך גילוי אודות טיב העסקה.

...

דיון והכרעה המערערת טענה בהודעת הערעור כי הינה חברה קטנה העוסקת באספקת אינטרנט במגזר הערבי וכי יש לקבל את הערעור ממספר סיבות הן כלליות והן פרטניות.

למעלה מהדרוש יאמר, שביהמ"ש הגיע למסקנה שאין מדובר בהפרות ספורות, אלא בהפרות שחזרו על עצמן כלפי לקוחות שונים.

עוד טענה, כי ניתן לראות בנקל כי מיום קבלת תלונות הצרכנים על ידי המשיבה, ועד ליום השלמת ההליך והטלת העיצום הכספי עליה (העיצום הכספי הוטל ביום 15.7.21), המשיבה הפרה את הנחיית היועמ"ש, שכן בהתאם לסעיף 8.1 להנחיית היועמ"ש היה עליה לסיים את ההליך לכל המאוחר תוך שנה וחצי ממועד גילוי ההפרה, כך שלמעשה, המשיבה השתהתה במילוי תפקידה ומיצוי ההליך נגדה ובשל כך יש לקבל את ערעור המערערת.

סוף דבר ביהמ"ש מאשר חיוב בסך של 1,084,800 ₪, נכון למועד הטלת העיצומים, ומבטל עיכוב הליכי הגביה.