ביטול עסקה ופיצוי בגין פגמים במוצר

לפני תביעה לביטול עסקה, השבה ופצוי בגין פגם במוצר.

...

לאחר ששמעתי את גרסת התובעים ונדרשתי לטענות נציג נתבעת 2, הוריתי על דחיית התביעה נגדה ועל קבלתה כנגד נתבעת 1 שלא התייצבה לדיון, על אף שזומנה כדין.

דא עקא, שבהמשך – בעקבות בקשת נתבעת 1 לביטול פסק הדין שניתן בהעדרה והסבריה לפיהם אי התייצבותה לדיון נבעה מתקלה ברישום מועדו ביומניה, החלטתי לקיים דיון מחודש בתביעת התובעים כנגד נתבעת 1 בלבד.

לשאלתי השיב הלה כי שבר במסך הוא דבר שנראה מיד: "... ברגע שנכנס טכנאי מטעמנו לאבחן תקלה, תקלת שבר, זו תקלה שרואים במידית ולא צריך לבצע בדיקה נוספת". בהתייחסותו לטענת התובעת לפיה אחד משני המתקינים הנחה אותה ואת בעלה לרכוש כבל ארוך יותר לשם השלמת התקנתו של המסך, השיב לה מר דוד: "אנחנו לא נותנים הנחיות. אנחנו מציעים ללקוח שאם צריך כבל שהוא לא חלק אינטגרלי מהטלוויזיה ואם את רוצה את יכולה לרכוש וכל מתקין ממליץ במידה ואת צריכה כבל, לרכוש כבל. באותה סיטואציה אני לא יודע מה היה. אני סמוך ובטוח שהמתקין הציע לך לרכוש כבל". דא עקא, שהתובעת שללה מכל וכל את האפשרות שמי מהמתקינים הציע לה לרכוש כבל ארוך יותר במעמד ההתקנה ואמרה: "הוא לא הציע לי. הייתי רוכשת באותו רגע... הורדנו אותה (את הטלוויזיה – ר.ס.מ.) בהנחיה שלכם, המתקין אמר לי לקנות כבל ואמר תבקשי מבעלך להאריך אותו. למה לשקר?". לשאלתי אישרה התובעת כי התקלה שהתגלתה במסך אכן לא נראתה בשלב שבו הוא חובר על ידי המתקין וגם לא נראתה כשהוא הדליק אותו, ויחד עם זה עמדה על כך שהנזק למסך לא נגרם על ידה או על ידי בעלה ובהשיבה לשאלות מר דוד, חזרה ואמרה: "...אנחנו לא עשינו שום נזק לטלוויזיה, היא לא נפלה, היא לא קבלה מכה ואני גם לא יודעת אם זה שבר. הטכנאי שלכם בא, הדליק אותה, שאל איך שברתם אותה ויצא". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והעדים מטעם נתבעת 1, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל.

במצב הדברים המתואר לעיל, מסקנתי היא כי נתבעת 1 כשלה בכך שלא השלימה את התקנת מסך הטלוויזיה בביתה של התובעת , ומחדלה זה הוא שככל הנראה הוביל לתוצאה הסופית שבעקבותיה הוגשה התביעה, לא כל שכן אם היה זה פגם בייצור במסך הנדון, מלכתחילה.

סוף דבר, החלטתי לקבל את התביעה כנגד נתבעת 1, דהיינו להורות על ביטול העיסקה של רכישת המסך הפגום או שנפגם, השבת התמורה ששולמה על ידי התובע, לידיו ופיצוי התובעת בגין אופן התנהלות נציגי נתבעת 1 כלפיה.

לפני תביעה קטנה על סך של 18,180 ש"ח אשר הוגשה מכח הוראות סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 ("חוק המכר") בשל אי התאמה של מוצר שרכש התובע, בקשה לביטול עסקה ודרישת פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות.

דיון והכרעה: לטענת התובע, שלוש תקלות בשעון בתקופה של שנה וחצי מצביעות על כך שמדובר במוצר פגום וכי מדובר באי התאמה המצדיקה ביטול העסקה והשבה.

...

משכך אני קובעת, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, כי חדירת מים לשעון נגרמה כתוצאה מפגם בשעון המהווה אי התאמה.

כך, לסיכומו של ענין זה אני קובעת, לגבי שלוש התקלות בשעון, כי לא מדובר בתקלות המהוות פגם בשעון הנכנס בגדרה של הגדרת "אי התאמה" וסמיכות התקלות השניה והשלישית, בשים לב לטיב התקלות והשריטות שנמצאו, מבסס חשש שלא מדובר בתקלה בשעון, אלא שנגרמה חבלה כלשהי (בין בזדון ובין בהתרשלות).

סוף דבר: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בתמונות, הוצג בפניי השעון והתרשמתי מהעדויות אני קובעת, כי לא הוכח שהשעון פגום, וכי לא מתקיימת טענת "אי התאמה". משכך, אין הצדקה להורות על ביטול העסקה והשבה ועל כן, אני מורה על דחיית התביעה.

בפניי תביעה לביטול עסקה לרכישת מערכת ישיבה ופצוי בגין עוגמת נפש בסך 11,900 ₪.

התובעת מצידה לא חלקה על כך שמדובר בהזמנה מיוחדת ועמדה על כך שבשל הפגם במוצר אין מקום לחייבה בדמי ביטול בשיעור של 35% כפי שנירשם בטופס ההזמנה.

...

נוכח כל האמור לעיל, ומשלא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, אני מורה על דחיית התביעה.

יחד עם זאת, וחרף התנהלותה של התובעת, והגם שסעד זה לא נתבקש על ידה, אני סבורה שיש לחייב את הנתבעת בבדיקת המוצר ותיקונו, ככל שימצאו ליקויים כטענת התובעת.

אי לכך אני מורה, כי התובעת תאפשר לנתבעת לבדוק את המוצר בתוך 20 ימים והנתבעת תתקן את הליקויים בתוך 20 ימים שלאחר מכן.

בפני תביעה לפצוי והחזר כספי בסך 10,000 ₪ שהגישו התובעות כנגד הנתבעת בגין ביטול עסקה ופצוי בשל תכשיט פגום.

התובעת בכתב תביעתה דורשת פיצוי כספי הן בגין הרכישה משלטענתה מדובר במוצר שאינו איכותי ויש להורות לנתבעת להשיב לה את כספה, והן בגין עוגמת נפש שנגרמה לה עת נאלצה להגיע לחנות הנתבעת פעם אחר פעם, בשים לב להיותה מוגבלת בתנועה בשל נכות באופן שכל הגעה לחנות הוותה עבורה קושי מיוחד ודרשה פנייה לסיוע מאחד מבני משפחתה.

...

בהתאם לאשר נפסק למשל בת"א 175482-09 הבה אלבז נ' יחיעם בן יהודה (3.10.2011) [פורסם במאגרים משפטיים] "הגשת תביעות מופרזות הינה תופעה פסולה, אשר על בית המשפט להילחם בה". סוף דבר העגילים לאחר תיקונם נותרו בחזקת הנתבעת, והתשלום במלואו שולם.

לאחר איזון טענות הצדדים האמורות אני קובעת כי הנתבעת תשיב לתובעות סך של 3,920 ₪ המהווים 70% מעלות העגילים, כאשר העגילים יוותרו בחזקתה של הנתבעת שתעשה בהם כראות עיניה חרף התאמתם לצרכיה האישיים של התובעת 1.

התביעה מתקבלת אפוא חלקית, אך בשים לב לנכונות הנתבעת לבוא לקראת התובעות פעם אחר פעם תוך איזון העובדה שהעגילים נותרו בסופו של יום בידי הנתבעת – לא מצאתי לעשות צו נוסף להוצאות ואני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 19,000 ₪ המהוים בקשה לביטול עסקה או פיצוי בגין רהיטים שרכש התובע מהנתבעת ואשר לטענתו היו פגומים.

הרקע לדרישה היה הכחשת התובע (או מי מטעמו) את העסקה מול חברת האשראי בטענה לכשלון תמורה, אך לטענתו "הבין כי מבחינת החוק אסור לעשות כן, חייב שוב את כרטיס האשראי, כלומר שילם באופן מלא על המוצרים הפגומים" (סעיף 14 לכתב התביעה).

...

אני קובעת כממצא שבעובדה כי התובע פנה מספר פעמים לנתבעת, גם לאחר המועד בו הגיעו נציגיה לתיקון הליקויים בביתו של התובע, וזאת בהסתמך על טענות הנתבעת עצמה.

סוף דבר התובע הצליח להרים את הנטל להוכיח כי הרהיטים שסיפקה לו הנתבעת היו לקויים ממש למן אספקתם לו חרף העובדה כי סופקו רהיטים חדשים – אך למצער – פגומים.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 17,000 ₪ בתוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי ריבית הוצמדה כדין מיום הגשת התביעה 19.9.23 ועד לתשלום המלא בפועל.