ביטול עסקה בשל טעות בכדאיות העסקה

נטען כי מהראיות עולה כי המשיבה ביקשה סמוך לאחר הרכבת תוספת השיער כי הכספים יושבו לה וזאת בשל טענות לאי כדאיות העסקה – התוספת יקרה ממחיר השוק וכי אין להצדיק ביטול עסקה רק בשל טעות בכדאיותה (סעיף 14 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל,ג – 1973),.נטען כי אין זכאות לפי חוק הגנת הצרכן לביטול העסקה וכי זהו המקרה שבו תתערב ערכאת ערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.

...

התרשמתי מהקשרים שהציגה התובעת בשערה ובשים לב לכך שחלפו פחות משלושה חודשים מיום ההתקנה, ובהינתן שטיפול תחזוקה צריך להיות אחת לחמישה שישה חודשים, אני מקבל את טענת התובעת שגם תוספת זו אינה עומדת בקנה אחד עם המובטח לה. משכך, אין מנוס מהמסקנה שהתובעת לא קיבלה את המוצר אותו רכשה וזאת במיוחד שעה ששמה יהבה בהמלצותיו המקצועיות של הנתבע.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק הדין (20.5.15)).

לסיכום: א) לאור האמור לעילל, נדחית בקשת רשות הערעור ב) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

לחילופי חילופין, נתבקש ביטול ההסכם בשל כך שנחתם עקב טעות לפי סעיף 14 לחוק החוזים, הטעייה לפי סעיף 15 לחוק החוזים, כפייה לפי סעיף 17 לחוק החוזים וכן קיומו של חוסר תום לב עת ידעו המשיבים על מצבה הסופני של המנוחה והיותה על ערש דוואי.

אשר לעילת הטעות או ההטעיה נטען כי כלל לא פורט בתביעה או בבקשה מהי הטעות ומכל מקום טעות בכדאיות העסקה המוכחשת ממילא, אינה מהוה בסיס לביטול העסקה.

נטען כי הם הכירו אותה היטב והעסקה עמה נעשתה לחלוטין בתום לב. עוד נטען כי המנוחה יוצגה במהלך העסקה על ידי עורך דין שבודאי היה אמון על היות העסקה כשרה בכל פן חוקי.

...

לאור כל האמור, נתבקשה דחיית הבקשה.

לאחר בחינה, סבורני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.

בנסיבות אלו סבורני כי אין מנוס ממתן סעד זמני שיימנע העברת הזכויות לצדדים שלישיים כלשהם עד להכרעה בתובענה.

דומה הדבר לבקשה לביטול עסקה עקב טעות בכדאיותה, כאשר בעניינינו העסקה הינה למעשה הסדר הפשרה עליו סיכמו הצדדים ואשר אושר על ידי בית המשפט.

בהתאם לכל דין – טעות בכדאיות העסקה אינה עילה לביטול העסקה (וראו בעיניין זה סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 כמו גם פסיקה רבה בנושא), זאת ביתר שאת עת הוברר כי טעות זו אינה נסמכת על דבר ועל כן חזר בו התובע מתביעתו לביטול ההסכמות מושא התביעה הראשונה.

...

בשים לב לכל האמור לעיל; בשים לב למספר ההזדמנויות שניתנו לתובע לתקן תביעתו בהתאם להוראות בית המשפט; ובשים לב לעובדה כי בסופו של יום הוגשה תביעה (כתב התביעה המתוקן מיום 1.12.2021) השונה באופן מהותי מזו שהוגשה בתחילה; הרי שבהתאם לכל האמור גם יחד – דין התביעה להידחות על הסף גם ממניעים של מדיניות שיפוטית.

טרם סיום מצאתי להוסיף משסברתי כי היה על הטענות שהועלו על ידי התובע בכתב התביעה המתוקן להיות בפני בית המשפט בתביעה הראשונה, עשויה הייתה להיות רלוונטיות לענייננו גם טענה לדחיית התביעה דנן בשל מעשה בית דין, אשר הייתה מובילה אותי לאותה מסקנה אליה הגעתי – ואפנה בעניין זה לע"א 1545/08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ (4.3.2010) [פורסם בנבו] בדגש מיוחד על פסקאות 7-8 לפסק הדין, כמו גם לקביעה כי מקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות הנוגעות למעשה במסגרת ההתדיינות הראשונה היה עליו לעשות כן אחרת מהווה הדבר השתק עילה, אשר די גם בו כדי להצדיק את דחיית התביעה.

אפנה גם למאמרה של המלומדת הנכבדה נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א, 1991) 15-12) המוסיף בעניין זה. בשל כל המקובץ לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

למעשה, מן הראיות בתיק עולה כי הרוכשים בחרו לבטל את הסכם המכר כפי הנראה בשל טעות בכדאיות העסקה, כאשר התברר להם ששווי הדירה כפי שהוערכה על ידי השמאית אביגיל ביטון נמוך מסכום העסקה.

הנזקים בפועל להם טוענת המוכרת הם סך של 76,000 ₪ ששולם כפצוי מוסכם עקב ביטול עסקת רכישת הדירה החדשה, ונלמד מ"הסכם ביטול עסקת מכר" (נספח ט' לתצהיר המוכרת), וכן תשלומים נוספים ששולמו על ידה בעסקת רכישת הדירה החדשה למתווך ולעו"ד, בגינם הועמד סכום הנזק הכולל (לרבות הפצוי המוסכם האמור), על סך של 93,000 ₪.

...

מכל האמור התביעה שכנגד נגד עו"ד ישראלי והמתווכים עטיה ואלגרבלי נדחית.

סוף דבר אשר על כן תביעת המוכרת מתקבלת בחלקה ונקבע כי הרוכשים חבים למוכרת פיצוי בסך של 82,000 ₪.

התביעה שנגד שהגישו הרוכשים נגד הנתבעים שכנגד 2 – 4 (עו"ד ישראלי והמתווכים עטיה ואלגרבלי), נדחית על כל חלקיה.

הסייגים הקבועים בתקנות אינם עוסקים בכדאיות העסקה (אך כן עוסקים בשאלה האם המוצר הוזמן לפי דרישות מיוחדות, ובשאלה זו אדון בהמשך), ולכן משנמצא כי קיימת זכות ביטול אין נפקות לשאלה האם הדבר נעשה בשל טעות בכדאיות העסקה, כמשמעותה בסעיף 14(ד) לחוק החוזים.

סעיף 2(ב2) מוסיף וקובע כי "עוסק המודיע, בכל דרך שהיא, שאין לצרכן זכות לבטל עסקה, או לקבל חזרה את כספו, יסייג את הודעתו באופן שיובהר כי האמור בהודעה אינו חל במקרים שנקבעו לפי חוק." לא הוכח בפניי (ואף לא נטען) כי הנתבע סייג והבהיר כי על אף המדיניות של העסק האוסרת על ביטול העסקה, איסור זה לא יחול במידה והחוק מתיר אותו, ומשכך הפר את חובת היידוע בסעיף 2(ב2).

...

הנתבע טען כי דין התביעה להידחות על הסף בהיעדר יריבות.

לעניין זה ראו החלטתי מיום 10.8.2022 (כאשר באותה עת הנתבע הסתיר כי "המעסיק" הנו אחיו), בה צוין באופן ברור בפני הנתבע כי על אף שעליו להגיש כתב הגנה, ביכולתו לצרף את בעל העסק כנתבע, או לשלוח לו הודעת צד ג' (דבר שלא נעשה).

לסיכום סוגיה זו: שעה שאין חולק כי לא הייתה מניעה להשיב את הסוללה לספק (הנתבע עצמו ציון במהלך הדיון כי החזרת הסוללה לספק אפשרית, אם כי איננה כדאית מבחינה כלכלית, לאור עלות החזרת הסוללה למענה), אני קובע כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה לבסס את טענתו לפיה הסוללה (הגם שאיננה בהכרח נפוצה לאור גילו של דגם המחשב) היא בבחינת מוצר ש- "יוצר במיוחד לפי הזמנה של הצרכן". בכתב הגנתו ביקש הנתבע מבית המשפט להתחשב בכללי הצדק הטבעיים.

שעה שמצאנו כי הנתבע הפר את חובת תום־הלב הדיונית, הרי שאין באפשרותו להיבנות מטענות מסוג זה. התוצאה: הנתבע ישלם לתובע סך של 350 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (10.3.2022) ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובע פיצויים בסך 300 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו וכן את הוצאות המשפט של התובע בסך של 300 ₪.