עם הגשת התביעה ביקשה התובעת להטיל עיקולים על זכויות הנתבעת, ומבוקשה ניתן לה.
הנתבעת ביקשה לבטל את העיקולים, ולאחר קיום דיון בבקשה זו הוסכם כי כנגד ביטול העיקולים תופקד ערבות בנקאית שסכומה ייקבע ע"י הרשמת אשר דנה בבקשה.
הנתבעת הגישה ערעור על פסק הדין, וערכאת העירעור נעתרה לבקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לבירור העירעור, כנגד הפקדת סכום כסף להבטחת ביצוע פסק הדין בעירעור.
ראוי לציין כי בעיניין פבליקוב היתייחס בית המשפט העליון להודעה שמסר המנהל המיוחד לערכאת העירעור, בה הודיע המנהל המיוחד כי הוא מוכן לחזור בשם הנתבעת מהערעור שהגישה, בכפוף לכך שכספי הפקדון יושבו לנתבעת.
אלא שבעניינו לא ניתן פסק דין לטובת התובעת (ואם נדייק, ניתן בעבר פסק דין בהיעדר הגנה אשר בוטל בהמשך), וכל עוד עיכוב ההליכים נמצא בתוקף, לא יינתן פסק דין לטובתה.
עוד יצוין כי ענייננו נבדל מעניין פבליקוב בכך ששם ניתן כבר פסק דין לטובת התובע, ורק מפאת הגשת ערעור עליו הופקד סכום כסף ע"י הנתבעת טרם כניסתה להליכי חידלות פרעון.
...
יצוין כי הנאמנים לא העלו כל טענה ביחס לסכום זה.
שנית, ביחס לערבות הבנקאית סבורני כי הסמכות להכריע לגביה נתונה בנסיבות אלה לבית המשפט של חדלות פירעון, ומשכך דינה להישאר בקופת בית המשפט עד להחלטה של בית המשפט של חדלות פירעון לגביה.
לכאורה, האמור לעיל צריך להביא למסקנה לפיה יש להשיב את הערבות הבנקאית לידי הנאמנים.
סבורני כי אין מקום שבית משפט זה יכריע במחלוקת לגבי תוקפה של ערבות בנקאית שניתנה להבטחת תביעה שהדיון בו עוכב, כאשר תלויה ועומדת תביעת חוב המתבררת במסגרת הליכי חדלות פירעון, ומסקנה זו נכונה מקל וחומר בשים לב למחלוקת הנטושה בין הצדדים בשאלה האם הערבות הבנקאית שנינתה הופכת את התובעת לנושה מובטח, מחלוקת לגביה נחלקו הדעות בעניין פבליקוב.
סוף דבר
יש להשיב לידי התובעת, באמצעות באי כוח, את סכום הפיקדון בסך 8,000 ₪.
