אישור המסירה החתום על ידי המבקשת 2 הומצא לתיק בית המשפט.
אשר לבקשה להארכת מועד, טענו המבקשים כי סברו בטעות שכתב התביעה שהומצא להם קשור להליך הקודם הנ"ל, שבו כאמור נתן המבקש 1 תצהיר תמיכה, ומיד לאחר שהוטלו עיקולים על חשבונם של המבקשים הם פנו לייעוץ משפטי והגישו את הבקשה לביטול פסק הדין.
לטענת המשיבים, המבקשים הגדילו לעשות כאשר היתעלמו גם מהאזהרה שנמסרה להם כדין ביום 12.8.19 בעקבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
גם לאחר שעוקל חשבונם של המבקשים הם ישבו בחיבוק ידיים ולא עשו דבר.
לא זאת אף זאת, כספים בסך 9,000 ₪ עוקלו מחשבונם של המבקשים על פי החלטת ראש ההוצל"פ מיום 9.9.19 והם מומשו והועברו למשיבים כבר ביום 22.10.19.
קביעה זו עולה בקנה אחד עם המגמה המסתמנת בשנים האחרונות בדבר הגמשת המדיניות שנהגה בעבר בסוגיית הארכות המועד, כפי שציין השופט ריבלין ברע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות (פורסם במאגרים המשפטיים): "לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד".
מן הכלל אל הפרט
הבקשה לביטול פסק הדין והארכת מועד לא הוגשה כדין ולא צורף אליה תצהיר בתמיכה לנטען בה.
הבקשה הוגשה ביום 17.2.20, היינו כ- 8 חודשים לאחר מתן פסק הדין בהיעדר הגנה.
הואיל ונתפסו כספים בחשבון הבנק של המבקשים אגב העיקולים שהוטלו בסך של 9,000 ₪, ההוצאות הנ"ל תשולמנה מהכספים שנתפסו כאמור, והיתרה בסך של 1,000 ₪ תושב למבקשים באמצעות בא-כוחם.
...
אני סבורה כי במקרה שלפנינו טענות ההגנה של המבקשים, ובפרט החיסיון תחת כנפי הוראת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, הן טענות המצריכות בירור ומקומן בהליך העיקרי ולא במסגרת בקשה לביטול פסק דין.
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, אחר בחינת מחדליהם של המבקשים מחד באי הגשת כתב הגנה והגשת הבקשה לביטול פס"ד באיחור, כמו גם משך האיחור, ומאידך נוכח טיבן ועוצמתן של טענות ההגנה הראויות לבירור, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה נגד המבקשים.
משכך, אני מורה על ביטול העיקול על חשבון הבנק של המבקשים וביטול עיקול משכורתו של המבקש 1.