ביטול עיקול המרכז לגביית קנסות עקב תשלום החוב

הועלו טענות בקשר להתנהלות הנתבעת שהטילה עיקול על חשבון הבנק שלו והוא נאלץ לפנות באין ספור פניות בכדי לבטל זאת ועבר טירטור רב. בסופו של דבר הוקראה לתובע תשובת הנתבעת הכוללת סרוב לפרוס את החוב משום שהתובע לא העביר תדפיס בנק ולכן עליו לשלם מיידית 910,000 ₪.

לגבי טענת ההתיישנות, הוכח כי המרכז פעל לגביית החובות של הקנסות והפיצוי בתקופה שלפני צו הכנוס; הוגשו תביעות חוב לנאמן לגבי שני התיקים דלעיל; במקביל, הוקפאו ההליכים נגד התובע בהתאם לצוו הקפאת ההליכים, משנת 2011 עד שנת 2019; וממועד סיום הליך הפש"ר, חודשה פעילות הגביה וננקטו הליכים לרבות תפיסת הרכב ומכירתו.

...

התביעה בעילת טענת "פרעתי" נדחית איפוא על הסף.

לפיכך הטענה להתיישנות נדחית על הסף.

לפיכך אני דוחה את התביעה על הסף.

לטענת המבקש לא פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להשפט, בשל כך שאישתו פעלה לתשלום החוב בעקבות עיקולים שהוטלו מהמרכז לגביית קנסות, וזאת שלא בידיעתו או בהסכמתו.

בהתאם לסעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 יחשב תשלומו של דוח כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש אלא אם תובע משטרתי ביטל הדוח לאחר תשלומו.

...

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק, ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, מששולם הדוח ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

כפי שעולה מנוסח הפסיקתא הובהר במפורש כי ההוראה שלפיה בטלים כל החובות קודמים לצוו הכנוס, הוחרגה בכך כי לא תחול על "החובות המפורטים בסעיפים 69(א)(1) ו-69(א)(2) לפקודה, אלא אם כן נתנו הנושים בחובות אלה את הסכמתם להסדר". לטענת המרכז הפסיקתא התקבלה אצלו רק ביום 31.12.2020 ונציגיו ראו בה, בהתאם לניסוחה, כמחריגה את חובו של התובע מההפטר, שכן מדובר בחובות בגין קנסות ופצוי באזרחי בשל מעשה מירמה.

בהמשך, ביום 4.2.2021, ביצעה המערכת האוטומטית של המרכז הליך מרוכז אוטומאטי של עיקול בחשבון הבנק של התובע על סך 34,792 ₪ (זאת בגין יתרת חוב בסך 90,852 ₪ לאחר קזוז סכום הדיבידנד ששולם מסך החוב).

מחד גיסא יכולה המדינה לגבות את הקנס בדרך של הגשת תביעת חוב ומאידך גיסא אין החייב רשאי ואף נאסר עליו לשלם הקנס למדינה משום שהתשלום ייחשב במקרה שכזה להעדפת נושים בלתי מותרת.

...

גם בפרוטוקול הדיון מיום 11.3.18 בו מצא בית המשפט לראות בהתנהלות המרכז כהסכמה להסדר החוב, צוין על-ידי המנהל המיוחד כי להערכתו המרכז מנסה ל"שמור את האפשרות לתבוע הפרשים מאוחר יותר" (נספח 6 לכתב ההגנה).

לאור האמור התביעה נדחית.

בשים לב להסכמה הדיונית בין הצדדים ולאמור בסעיף 14 לעיל, וכחריג לכלל שעל תובע שתביעתו נדחתה לשאת בהוצאות, אני מורה שבנסיבות המקרה כל צד יישא בהוצאותיו.

המבקש לא שילם את הפצוי במועד שנקבע ובשנת 2005 הפך הפצוי לחוב כמשמעותו בסעיף 1 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) – והועבר לגביית המשיב.

לבסוף נקבע כי בנסיבות העניין, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית גם מהטעם שהמבקש לא עמד על ההצדקה לאי-תשלום הפצוי הפלילי במהלך השנים שחלפו, והדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הסכום הנמוך ששולם כנגד החוב בעקבות העיקולים; בשים לב לכך שהמבקש לא מיצה הליכים מול המשיב קודם להגשת העתירה; ובהנתן שהמשיב נעתר מספר פעמים לבקשותיו החוזרות של המבקש לפרוס את התשלומים שהושתו עליו מבלי שעמד בהסדרים שנקבעו לו. מכאן הבקשה שלפניי, בה שב המבקש וטוען כי היה מקום לקבוע הסדר תשלומים המותאם למצבו הכלכלי, להורות על ביטול העיקולים שהוטלו עליו ולהפחית את הפרישי ההצמדה והריבית שנצברו בגין חובותיו.

...

בקשה זו נדחתה אף היא בהחלטת המשיב מיום 7.4.2021 בהעדר סמכות מצדו לדון בבקשות מסוג זה. עם זאת, המשיב נעתר לבקשה נוספת שהגיש המבקש להסדר חוב בגין חוב הפיצוי הפלילי וקבע כי חוב זה ייפרס ל-24 תשלומים חודשיים באופן זמני.

לבסוף נקבע כי בנסיבות העניין, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית גם מהטעם שהמבקש לא עמד על ההצדקה לאי-תשלום הפיצוי הפלילי במהלך השנים שחלפו, והדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הסכום הנמוך ששולם כנגד החוב בעקבות העיקולים; בשים לב לכך שהמבקש לא מיצה הליכים מול המשיב קודם להגשת העתירה; ובהינתן שהמשיב נעתר מספר פעמים לבקשותיו החוזרות של המבקש לפרוס את התשלומים שהושתו עליו מבלי שעמד בהסדרים שנקבעו לו. מכאן הבקשה שלפניי, בה שב המבקש וטוען כי היה מקום לקבוע הסדר תשלומים המותאם למצבו הכלכלי, להורות על ביטול העיקולים שהוטלו עליו ולהפחית את הפרשי ההצמדה והריבית שנצברו בגין חובותיו.

לבסוף טוען המבקש כי התנהלות המשיב בעניינו מעידה על "משוא פנים", ועוד הוא מלין על מסמכים שלטענתו לא נשלחו אליו על ידי המשיב אף שהיה עליו לעשות כן. דיון והכרעה לאחר עיון בפסק הדין ובטענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

יתר טענות המבקש, שעניינן ב"משוא פנים" ובמחדלי המשיב להמציא לו מסמכים כאלה ואחרים, אף הן דינן להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

נתבע מס' 6 (א.ש.ד) טוען כי התובע הוא חייב המתחמק מתשלום חובותיו.

בכתב הגנתו מציין מרכז הגבייה כי לחובת התובע במרכז הגבייה 34 תיקים בגין קנסות מישטרה, הוצאות משפט שנפסקו, קנסות תעבורה ועוד ואלו מצטברים לסך כולל של 67,882 שקלים.

התובע נידרש לא אחת להסדיר את חובותיו, ביקש הסדר בשנת 2004, נענה, אך הפר את ההסדר וזה בוטל ובהמשך החלו הליכי גבייה שבכללם עיקול הרכב ביום 12.7.21 בהתאם להתראה שניתנה לגבי אפשרות זו. לטענת מרכז הגבייה, הוא מצדו פעל כסמכותו ע"פ הדין ומשעה שהתובע אינו טורח להסדיר, חובותיו, הרי שיש לאפשר הותרת העיקול ברשום על מנת שזה ישמש כבטוחה להסדרת החובות.

...