ביטול עיכובי יציאה מהארץ מוגבלים באמצעים

ביום 26/6/18 הוגשה הבקשה שלפני ובה טוענת המבקשת כי יש מקום לבטל את צו עיכוב היציאה וזאת מהסיבות הבאות:- ביום 18/6/18 הוכרזה המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים על ידי כב' רשם ההוצאה לפועל, עוזי מאיר, וזאת בהמשך לבקשה שהגישה ללישכת ההוצאה לפועל בתל אביב לאיחוד תיקים.

מנגד, עיכוב יציאה מהארץ, לפי סעיף 69ד לחוק ההוצאה לפועל מטרתו שונה, הוא חלק מפרק שהוסף לחוק במסגרת תיקון 15, כפי שניתן ללמוד מדברי הצעת החוק מטרת התיקון הנה שיקומית, ולפיה כאשר חייב מבקש צו תשלומים לתקופה העולה על התקופה הנקובה החוק (ובעניינינו לתקופה העולה על ארבע שנים שכן מדובר בסכום הגבוה מ100,000 ₪ - סעיף 69ג (א)(3) לחוק ההוצאה לפועל) יש בכך בכדי להעיד שהחייב מוגבל באמצעים, ועל כן רשם ההוצל"פ רשאי לתת צו ביניים מכוח סעיף 69ד לחוק ההוצאה לפועל וזאת, כפי שקובע הסעיף, "כדי להבטיח את פרעון החוב ולמנוע יצירת חובות נוספים ". בדברי הצעת החוק הובהר במפורש כי:- "בעת מתן צו הביניים יהיה לראש ההוצאה לפועל שיקול דעת להטיל הגבלות על החייב, כדי להבטיח את פרעון החוב ולמנוע יצירת חובות נוספים" "עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ אפשרי לפי סעיף 14 הקיים כאשר יש יסוד להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ולסכל בכך את תשלום חובו, הטעם להגבלה נוספת של החייב המוגבל באמצעים הוא שברוב המקרים, אם ביכולת החייב לממן נסיעה לחוץ לארץ, ראוי שיפרע קודם את חובו" (הצ"ח 2251, 16/2/94, עמ' 297) על תכליתו של חוק ההוצאה לפועל עמד בית המשפט העליון בע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' פואד חדיד, פד"י נז (4) 211 (13/5/03) עת הבהיר כי לחוק ההוצאה לפועל יש שתי תכליות, מחד ליצור מנגנון שיאפשר לזוכים לגבות את חובותיהם ולממש את זכייתם ומאידך להגן על חייבים שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם הפסוקים.

...

ביום 28/5/17 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההליכים בבית המשפט המחוזי, בית המשפט נעתר לבקשה ביום 7/6/17 ומחק את צו הכינוס.

כמו כן בכוונתו לחקור את הערבים ולהעמידם על משמעות החתימה על הערבות ועל כן הוא סבור שהבקשה תיאורתית ואין מקום להיעתר לה. דיון:- צו עיכוב יציאה מהארץ, לפי תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 שונה במהותו מצו עיכוב יציאה מהארץ לפי סעיף 69ד לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967.

איני מקבל גם את הטענה כי יש בצו כדי לפגוע בבת הקטינה, בכל הכבוד הראוי אין כל מניעה חוקית או בריאותית המונעת מאביה להגיע לישראל, הדבר נעשה מבחירתו עקב רצונו להגר אל מדינת ניכר.

בפניי ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל שי קידר, אשר דחה את בקשת המערער לקבל הפטר, תוך שהוא דוחה גם את בקשתו של המערער להפחית ריבית לתקופה של 4 שנים בהן היה המערער בהליך פש"ר, עד שזה פוזר על ידי בית המשפט, וכן דחה את בקשתו של המערער לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ.

המערער אכן אינו עומד בתנאי הבסיס להגשת בקשה להפטר, הן לאור גובה החובות, כפי שפורט בהחלטות כב' הרשם, והן משום כך שהמערער לא היה תחת תיק איחוד של חייב מוגבל באמצעים ב-4 שנים שקדמו להגשת בקשת ההפטר, והיה תחת צו כנוס בתוך חמש שנים שקדמו להגשת הבקשה להפטר, כל העובדות הללו עומדות בנגוד לתנאי הבסיס, להגשת בקשת הפטר, שנקבעו בהוראות סעיף 69 י3(א) לחוק.

...

בית המשפט הורה, לאחר שביקש את תגובת המערער, להעביר את התיק לבית משפט זה. המערער הגיש את הערעור כאשר המשיב הוא רשם ההוצאה לפועל, ולפי החלטתי מיום 10.1.19 שקבעה כי המשיב לא אמור להיות רשם ההוצאה לפועל אלא הנושים בתיק האיחוד, תיקן את הערעור כך שהמשיבים הינם הנושים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי למסקנה שיש לדחות את הערעור, הן מטעמי פרוצדורה והן לגופו של ענין.

התוצאה היא אפוא, שהערעור נדחה, ואני מחייב את המערער בשכ"ט המשיבים 3-4 שהגישו תגובות בסך של 2,000 ₪ לכל אחד מהם.

האדן השני עליו נשען המבקש בבקשת רשות העירעור, סב סביב התנאים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ לפי סעיף 14 לחוק ההוצל"פ. טיעון זה של המבקש אינו רלוואנטי כלל ואין מקום להתעכב עליו שכן כאמור צו עיכוב יציאתו של המבקש מהארץ כלל לא הוטל מכוח סעיף 14 לחוק ומאליו יובן כי הטיעונים הנוגעים לשיקול הדעת בבטול עיכוב יציאה מכוח סעיף 14 אינם רלוואנטיים.

בהתאם לתקנה 22 (ד) לתקנות ההוצל"פ "לא יהיה תוקף לצוו עיכוב יציאה מן הארץ בתום שנה מיום נתינתו, יהיו אשר יהיו הזמן או התנאים שנקבעו בצו ביחס לתחולתו, מלבד אם ניתן לזמן פחות משנה; האמור בתקנת משנה זו לא יחול על צו שניתן לענין תשלום מזונות, על הגבלה שהטיל הרשם על החייב לפי סעיף 66 לחוק, על צו שניתן על חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ד לחוק או על צו שניתן לחייב באיחוד תיקים לפי סעיף 74ד לחוק". ציטוט התקנה שהובא בבקשת רשות העירעור (סעיף 28 לבקשה) הוא חסר ולא כולל את הסיפא הרלוואנטי לענייננו ! תהא הסיבה להחסרת הסיפא אשר תהא, ברי כי הצוו נגד המבקש כאן אינו מוגבל בזמן והוא תקף אף תקף, נכון להיום.

...

טיעון זה נשען על הוראת תקנה 22 (ד) לתקנות ההוצל"פ, תש"ם – 1979 אשר בהתאם לרישא שלה "לא יהיה תוקף לצו עיכוב יציאה מן הארץ בתום שנה מיום נתינתו...". לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ולאחר שבחנתי את החלטת כב' הרשמת, לא מצאתי עילה להתערב בה והנני מורה מכוח סמכותי בתקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל על דחיית בקשת רשות הערעור, ללא צורך בקבלת תשובה מטעם המשיבים.

לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה.

המסמכים היחידים שהוגשו לעיוני לאחר יולי 2009 הן שתי הודעות של רשם ההוצל"פ אודות הותרת הגבלות כאלה ואחרות על הנתבעת, כחייבת מוגבלת באמצעים (נספחים ח' וט' לתגובת התובע מיום 2.11.2016).

לטענת התובע, נוכח מכלול השתלשלות העניינים בתיק ההוצל"פ כפי שהובאה לעיל, לרבות פעולות שבוצעו בתיק ההוצל"פ והמצאות שבוצעו לאורך השנים לכתובת מגוריה של הנתבעת; העברת תשלומים כספיים לתובע במסגרת תיק האיחוד של הנתבעת; וכן בקשות שהגישה הנתבעת בשלוש הזדמנויות שונות במסגרת הליכי ההוצל"פ לשם ביטול עיכוב יציאתה מהארץ - אין לקבל את טענתה לפיה סברה כי תיק ההוצל"פ ניפתח בטעות וכי אין צורך בהגשת היתנגדות מטעמה לבצוע השטר.

...

נוכח משכו הרב של האיחור בו עסקינן, הנטל על הנתבעת לשכנע כי מתקיימים "טעמים מיוחדים" להארכת מועד הוא משמעותי, שהרי ככל שמתארך משך האיחור, קשה יותר להיעתר לבקשת הארכה.

על-אף האמור לעיל, אני סבורה כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, יש מקום ליתן לנתבעת ארכה להגשתה של התנגדות לביצוע שטר, וזאת בכפוף לחיובה בהוצאות ממשיות לטובת הצד שכנגד.

סוף דבר אני נעתרת לבקשת הנתבעת להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, אולם זאת בתנאי שהנתבעת תישא בהוצאות הצד שכנגד בגין מחדלה באי הגשת התנגדות במועד בסך 8,500 ₪, וזאת עד יום 9.4.2017.

ואכן, פעמים רבות נקבע, כי "אין בהליכי הוצאה לפועל כדי ליצור מצב בלתי הפיך לפני ההכרעה בעירעור, שכן בפני המבקש פתוחה הדרך לבקש לקיים חקירה לפני ראש ההוצאה לפועל אשר על-פיה תקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו. עוד יכול המבקש לפעול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נגדו כדי לעכב הליך זה או אחר, לאחד את תיקיו ולהכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים" (ע"א 6972/13 סושינסקי נ' כונס הנכסים הרישמי (11.11.2013); וראו גם: ע"א 8483/20 ‏אליזדה נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 3 (20.1.2021); ע"א 7375/18 גל נ' בן ארצי, פסקה 2 (19.10.2018); ע"א 312/19 משיח נ' אברהם, פסקה 2 (14.1.2019); ע"א 1762/22 פרץ נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 3 (11.3.2022)).

בדומה, גם השיקולים שצוינו בבקשת המבקש, לביטול עיכוב יציאתו מן הארץ, אינם מטים את הכף לטובתו, שכן אפשרותו של המבקש לפנות להליכי ההוצאה לפועל, כאמור לעיל, אינה מוגבלת אך לחקירת יכולת.

...

המבקש צירף פרטי שני ערבים פוטנציאליים, שנאותו לשאת בחובותיו, אם לא ישוב לישראל בתום תקופה זו, ונתנו גם הסכמתם לעיכוב יציאתם-שלהם מן הארץ, כל עוד המבקש שוהה בחו"ל. דין הבקשה לעיכוב ביצוע – שאינה אלא בקשה למתן סעד זמני למניעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש עד להכרעה בערעורו (ראו למשל: ע"א 4903/22 הרוש נ' עו"ד שמעון אורי, פסקה 13 (17.8.2022) – להידחות, אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים.

כמוה, גם הבקשה למתן סעד זמני, לביטול עיכוב יציאת המבקש מן הארץ – דינה להידחות.

כפי שנפסק לא אחת, בהקשר דומה, "המקום הטבעי להגשת בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל הוא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל עצמם, גם שם עומדים למבקש הסעדים הרלוונטיים לבקשה" (ע"א 2886/18 יצחק נ' הנאמנת לנכסי המבקש, פסקה 4 (10.5.2018)) התוצאה היא, אפוא, כי הבקשות נדחות.