זוהי בקשה של החייב לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ לצרכי עבודה, לתקופה בת 3 חודשים כל פעם, אלא אם תוגש הודעת הנאמן עובר לחידוש ביטול הצוו בדבר שינוי בנסיבות שיש בו כדי למנוע את המשך ביטול הצוו.
על מלאכת האיזון מצינו ברע"א 3289/17 מוחמד טאהא נ' כונס הנכסים הרישמי (30.4.2017, להלן- פרשת טאהא"): "... כנגד זכותו של החייב "להנות" מהחסד שמציע הסדר פשיטת הרגל – עומדים גם חיובים, במסגרתם, נאלץ החייב לוותר על מקצת מזכויותיו, ביניהן אף הזכות לצאת את הארץ בחופשיות, המעוגנת כאמור בסעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו"(פסקה 17) ובבחינה פרטנית בכל מקרה ומקרה, אם ההגבלה מידתית על בית המשפט להכריע "תוך איזון ראוי בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים – צריכים להתקיים, מספר תנאים, כפי שאפרט להלן: ראשית, על בית המשפט לבחון בדקדקנות את הנימוקים לבקשה. לפי הדין הנוהג – בררת המחדל, בכל הנוגע ליציאתו של חייב המצוי בעיצומו של הליך פשיטת רגל הנה כי לאחר שניתן לגבי החייב צו כנוס נכסים – יוצא לו צו עיכוב יציאה מן הארץ, וזה יעמוד בתוקפו בעקרון עד לסיום הליכי פשיטת הרגל (ראו: סעיף 57א לפקודה; וכן את דברי ההסבר לתיקונו של הסעיף, עיינו: ה"ח התשמ"א מס' 1507, בעמ' 14507 (02.02.1981)). חריגה מכלל זה תתכן רק באם ובעת שמוצגים על ידי החייב נימוקים משכנעים המצדיקים כי באיזון בין הזכויות המתנגשות – זכותו לחופש תנועה ולאינטרסים אישיים אחרים שונים, תגבר, בנסיבות, על זכותם הקניינית של נושיו. טעמים אפשריים לאישור הבקשה יכולים להתבסס אפוא על: שיקולים בריאותיים, הומניים, משפחתיים, או עיסקיים (שמטרתם להיטיב עם קופת פשיטת הרגל), וכן עבור הזמן, ובילבד שבמשך תקופה ממושכת היתנהל החייב כראוי (ההדגשה – מ.ל.פ)...ודוק, לא כל מקרה המאופיין בשיקולים הנ"ל יוביל בהכרח לביטולו הזמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ, ומנגד לא כל מקרה שאיננו בא באחד התרחישים המנויים לעיל יוביל לדחייה אפריורית של הבקשה." (שם, פסקה 19.
...
הכנ"ר בתגובתו הוסיף וטען כי אי המצאת מסמכים כדרישת הנאמן, מביאה למסקנה כי החייב אינו שכיר בשופרא, כי אם מנהל עסק עצמאי מבלי שתצמח מכך תועלת לנושים בהתנהלותו ללא שקיפות כאמור.
ועוד, תביעות החוב שהוכרעו הן של שישה נושים בלבד ובשיעור של כ- 3.5 מיליון ₪ ולא כפול מכך כפי טענת הנאמן והכנ"ר.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית:
הכלל הוא, כי אין לאפשר דרך קבע יציאה מן הארץ של חייב, כי אם בנסיבות מיוחדות ובלבד, שיימצא כי ניתן יהיה לפקח על התנהלותו הכספית בהיותו בחו"ל. בבחינת בקשה כמו זו המונחת בפני, על בית המשפט למצוא את האיזון הראוי המגבלות המוטלות על חייב בהליך פש"ר ובין הזכות של חייב לחופש תנועה ואף לזכות יסוד: לחופש העיסוק הטעון יציאה לחו"ל בעניינו של החייב שבפני.
מן הכלל אל הפרט:
מעיון בטענות הצדדים ; בחקירת החייב והעד מוסזון בפני המותב הקודם; בהחלטה הקודמת ובהחלטה בבר"ע ובהתאם למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, לא השתכנעתי כי יש להיעתר לבקשה.
למסקנה זו הגעתי, נוכח יציאת החייב לחו"ל במסגרת עבודתו והעסקתו בחב' שופרא, אשר רב הנסתר על הגלוי לגבי התנהלותה לגביו והתנהלותו בה.
אפרט: החייב לא המציא הסכם העסקה עם שופרא על מנת ללמוד על התמורה המגיעה לו מעבודתו בחו"ל ואף לא בדבר רכיבי השכר.
מכל אותם טעמים, דין הבקשה להידחות.
