ביטול משכון והמחאת זכויות על דרך שיעבוד

מכאן, שאף אם נראה בעיקול שהוטל כעיקול על דרך השיעבוד ואף אם נקבל את גרסת רשות המיסים כי עד לחודש ינואר לא נימסרה לטומשין הודעה על המחאת הזכות, הרי שהעיקול הוטל לאחר שהמחאת הזכות נרשמה כדין ברשם החברות באוגוסט 2013 ולפיכך הבעלות בזכות לקבלת הכספים שחייבת טומשין לרוזמרין עברה לפרו פלוס זה מכבר בעת רישום הסכם ההמחאה (לעניין רישום המחאת זכות ברשם החברות ראו ספרו של לרנר "המחאת חיובים" בעמוד 164 , תקנות החברות (סדרי רישום של המחאת זכות), תש"ל – 1970, וכן ראו פסק הדין של כב' השופט אנגלרד בעיניין ע"א 2328/97 כוכבי נ' ארנפלד פ"ד נ"ג (2) 353,379, לפיו אין מקום לתחולת חוק המישכון).

המחאת הזכות לא נעשתה במטרה להבריח נכסים רשות המיסים טענה כי התובעת ורוזמרין ידעו על חובותיה של רוזמרין לרשות המיסים לאור ההתראות ששלחה ולאחר שעיקול שנירשם ימים אחדים טרם חתימת כתב המחאת הזכות בוטל, ומשום כך מהרו לחתום על המחאת הזכות לצורך הברחת נכסים אסורה.

...

לסיכום, על אף שהשעבוד נרשם כקבוע, נראה על פי שלושת המבחנים האחרים ובמיוחד על פי מבחן השליטה אשר מסתמן כמבחן העיקרי והמהותי לענייננו, כי יש לסווג את השעבוד על זכויות רוזמרין מלקוחותיה כשעבוד צף. שעבוד צף עם הגבלה גובר על עיקול מאוחר אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 4.3.2013 נרשם השעבוד על זכויותיה של רוזמרין כלפי טומשין ברשם החברות (ראו נספחים 1-2 לתצהיר התובעת).

בית המשפט נעתר לדרישת הבנק והוציא צו מניעה האוסר על מימוש המקרקעין בהליכי ההוצאה לפועל תוך שהוא קובע כי אין להרחיב את ההיתר להוצאת נכסים מרשותה של החברה שלא בדרך העסקים הרגילה ומבהיר כי ההגבלה מתירה לחברה לבצע עסקאות רצוניות במהלך העסקים הרגיל, אך אינה מאפשרת הוצאת נכסים כפויה.

סוף דבר לסיכום, נחה דעתי כי זכותה של פרו פלוס קודמת לזכותה של רשות המיסים.

במסגרת הדיון, נחתם הסכם פשרה בין חברת סליבא לבין הנתבעת(באמצעות גב' ומר ענתבאוי), מר פאדי נפעא והתובעת במסגרתו הסכימה התובעת לבטל את המישכון שנירשם לטובתה תוך 7 ימים מיום שיפרע מר ענתבאוי את כל החוב כלפיה, והוסכם כי דמי שכירות הנכס יועברו לידי התובעת עד לחודש ספטמבר 2017 (להלן: "ההסכם השני").

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים שביום 3.11.14, נחתם הסכם להמחאת זכויות על דרך השיעבוד בין התובעת ובין הנתבעת באמצעות מר ענתבאוי שהנו בעליה וערב אישית לכל התחייבויותיה כלפי התובעת, ולפיו התחייב זה האחרון לשלם לתובעת סל של 1,464,000 ₪ ב- 24 תשלומים שוים ורצופים ע"ס 61,000 ₪.

עוד צויין בהסכם, ברחל בתך הקטנה כי חתימתה של התובעת על ההסכם כפופה לסילוק מלוא חובו של המשיב 1 (מר ענתבאוי ), ועד אז יעמוד בתוקפו הסכם המחאת הזכות והמשכון מכחו.

...

לטענות התובעת, דין הבקשה להידחות תוך שעובדות המקרה שונות בתכלית; לגרסתה, התקיימו יחסים עסקיים בינה לבין לנתבעת במסגרתם הצטבר חוב כלפי התובעת.

מכאן, אין כל ממש בטענות הנתבעת ולפיהן סכום ההסכם בין התובעת לנתבעת, אותו קיבלה, מהווה סילוק סופי ומוחלט של החוב, ודין ההתנגדות להידחות.

סוף דבר: מכל האמור לעיל, ובשים לב ללשון ההסכם שכאמור אינה משתמעת לשתי פנים מצאתי את טענת הנתבעת כהגנת בדים, אשר אינה מזכה במתן רשות להתגונן, ואף לא בהפקדה, ומכאן דין ההתנגדות להידחות, וכך הנני מורה.

בהתאמה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ נשוא ההתנגדות שמספרו 522760-07-17, וכן מורה על שפעול ההליכים בתיק.

כמו כן, הנני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת הקשורות עם ניהול ההליך בסך של 2,500 ₪ אשר יתווספו לקרן החוב בתיק ההוצל"פ. היום, ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.

המחלוקות בעניינינו הן ביחס לשני עניינים עקריים: האחד, מהו מנגנון תשלום הפיצויים לזכאי מקום בו הוועדה המיוחדת דחתה תביעתו לתשלום פיצויים לפנים משורת הדין, ובית משפט עליון ביטל קביעה זו והורה על תשלום הפיצויים; השני, משמעותן ותוקפן של שתי המחאות זכות שנתן הזכאי לפיצויים (כליף) לנושה (התובע).

הפסיקה והספרות מבחינות בין שלוש עיסקאות שונות: המחאת זכות מוחלטת (המחאה על דרך מכר), שיעבוד זכויות (מישכון), והמחאה על דרך שיעבוד (ראו למשל מ. דויטש דיני המחאת חיובים ("מ. דויטש") עמ' 153; ע"א 7281/15 קופאס פיננס (ישראל) בע"מ נ' אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ, "עניין קופאס"; ע"א 9955/09 יוגב נ' יוסף ("עניין יוגב"); ע"א 8299/10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' חרושת מתכת בית השיטה בע"מ ("עניין חרושת מתכת")).

...

התוצאה היא שהוכח שהתובע יכול היה לנקוט בהליכים משפטיים נגד כליף טרם שולמו הכספים אך בחר שלא לעשות כן. בנסיבות אלו, אין קשר סיבתי בין העדר פרסום על כוונה לשלם כספים (בהנחה שיש חובת פרסום) לבין אי נקיטת הליכים משפטיים על ידי התובע כדי למנוע את העברת הכספים לכליף.

לאור האמור, טענות התובע ביחס לתשלום הכספים שלא בהתאם למנגנון התשלום שנקבע בחוק, נדחות.

התוצאה מכל האמור, התביעה נדחית.

במקרה שבפנינו צרפה המבקשת ל"בקשתה הדחופה לביטול החלטה" בין היתר את נספח ג' – מיסמך של רשות מקרקעי ישראל שבכותרת שלו נרשם "אישור זכויות בנחלה ואישור זכויות במשק עזר" נושא תאריך 18.2.20.

בסעיף 3 לשטר המישכון צוין שהשטר ניתן כערובה לתשלומם המלא והמדויק של הסכומים המובטחים ולצורך כך ממשכנים הממשכנים, במישכון ראשון, וממחים בהמחאה על דרך שיעבוד זכויות לזכות הבנק את זכויותיהם המפורטות להלן: כל הזכויות שיש לממשכנים כלפי המנהל ו/או הסוכנות ו/או כלנית על פי ההסכם ביחד עם כל הבטוחות והערובות שניתנו ו/או שיינתנו לממשכנים להבטחת הזכויות האמורות.

...

ב"כ היורשים טען (עמוד 11 ש' 19 לפרוטוקול): "... לגבי הנחלה, אני יודע שעמדת היורשים שהנחלה היא לא במסת נכסי העיזבון... למיטב ידיעתי, הנחלה היא לא במסגרת מסת הנכסים של העיזבון" בתום הדיון ניתנה החלטה כדלקמן: "לאור ההסכמות בין הנושה המובטח לבין המנהלת המיוחדת לעזבון המנוח ובהעדר התנגדות של יתר הצדדים ושל הכנ"ר, אני מורה על מינויים של עו"ד ניב זר ועו"ד מיכל גלבוע במשותף כבעלי תפקיד לצורך מימוש הנחלה, פרעון החוב הממושכן והפקדת היתרה לתיק הפש"ר מכוח שטר המשכנתא. לצורך כך רשאים בעלי התפקיד להגיש בקשות למתן הוראות ולצרף אליהן את עמדת בא כוח הכנ"ר. אין צורך לציין כי ככל שיש למי מהצדדים טענות לגבי הנחלה או לגבי אפשרות המימוש שלה במסגרת מימוש נכסי העזבון, רשאי להעלות את טענותיו במסגרת הליך המימוש.". ביום 23/7/20 במסגרת בקשה מס' 26 הגישה המבקשת "בקשה דחופה לביטול החלטה". החלטתי כאן , מתייחסת לבקשה מס' 26.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: אני מורה על דחיית הבקשה לביטול ההחלטה.

אני קובע כי הנושה, בנק לאומי, הינו נושה מובטח מכח שטר משכון שנרשם במשרדי רמ"י. על פי הסכמתם ובקשתם של הממשכנים – המבקשת ובעלה המנוח, והמבקשת מנועה מלטעון כנגדו.

דהן הגיש באמצעות בא כוחו, התובע כאן, היתנגדות לאישור המכר מכוח זכויותיו בדירה (חלקה של סבתו המנוחה של ירון) אותם קיבל מירון על דרך המחאת זכות ומשכון רשום.

הנתבע, כאחד מנושיו של דהן, הוא בעל האנטרס לשמור על זכות הקדימה שניתנה לו מדהן בכספי תמורת הדירה באמצעות המחאת זכות ושעבוד של זכויות דהן בעזבון המנוחה שרה קוריס ז"ל באמצעות ירון קוריס ולכן הנתבע הוא הצד הישיר והנדרש בבקשת הנאמן בתיק פש"ר דהן לביטול שיעבוד זה. התובע אף מופיע כמייצג של הנתבע בבקשה לביטול המישכון שהגיש הנאמן בתיק פש"ר דהן.

...

דהיינו, אין מדובר בסכום שנגבה כתוצאה מנקיטת הליכי הוצאה לפועל ועל כן אין התובע זכאי לו. התביעה לתשלום הוצאות כלליות בסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות נדחית.

לאור כל האמור לעיל, הנני לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 17,550 ₪ + 35,100 ₪ + 12,765 ₪ ובסה"כ 65,415 ₪ כולל מע"מ והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (9.3.2022) ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.