ביטול מינוי ממונה על רישוי עסקים

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 28570-02-15 מנחם נ' המשרד לבטחון פנים-הממונה על רשוי כלי יריה(רמלה) ואח' בפני כבוד השופט רונן פלג התובע מנחם חמי מנחם הנתבעים 1. המשרד לבטחון פנים -הממונה על רשוי כלי יריה(רמלה) 2. המשרד לבטחון פנים -ראש אגף רשוי כלי יריה ב"כ התובע עו"ד ישי פולק ב"כ הנתבעים עו"ד אורן גולדברג (פרקליטות מרכז - אזרחי) פסק דין

(ג1)(1) הרואה עצמו נפגע מהחלטת רשות מוסמכת כמשמעותה בסעיף 11(2) (להלן - ההחלטה), רשאי להגיש עליה ערר בכתב, תוך 45 ימים ממועד קבלתה, בפני מי שהשר ימנה לענין זה (להלן - הממונה); .

ב'2 - התובע לא הגיש ערר על ההחלטה מיום 9/3/14 בהחלטה המנהלית של הנתבעת 1 מיום 9/3/14 לביטול הרישיון לניהול המטווח נכתב בסעיף ג' באופן מפורש כך: "אם בכוונתכם להגיש ערר על החלטתנו זו, באפשרותכם להגיש לממונה באמצעותנו, תוך 45 יום ממועד משלוח מכתבנו זה, על גבי טופס ייעודי להגשת ערר". מוצג ת/1 הוא טופס ריק להגשת ערר לדיון בפני הממונה.

התובע טען שרישיון העסק למטווח ניתן עד ליום 6/8/14 ושהצורך להגיש בקשה חדשה להקמת מטווח גרמה לביטולו עד למצב שבו לבסוף ניתן רישיון עסק זמני עד ליום 31/5/14 בלבד (סעיפים 16-15 לתצהירו ; עמ' 9, ש' 26 - עמ' 10, ש' 3).

...

לסיכום, לא מצאתי שעלה בידי התובע להוכיח רשלנות כלשהיא מצד הנתבעים.

תביעת התובע נגד הנתבעים נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות בסך כולל של 30,000 ₪.

התובע צירף לכתב התביעה מיסמך מתוך דו"ח מבקר הערייה לשנת 2006, ממנו עולה כי תוקף תעודות מפקח הנמצא בידי מנהל הפיקוח העירוני פג. התובע זימן מטעמו את מר חנן בנימינוב, אשר היה לדבריו עובד הערייה (הנתבעת 2) בין השנים 2003-2007, וממונה על פקוח ערוני, תיק הספורט רשוי עסקים רווחה וקליטה.

באשר לטענת התובע כי בוצע עיקול, שלא כדין, בגין דוחות בטלים - מקובלת עלי טענתה של הנתבעת 2, לפיה אין בית המשפט לתביעות קטנות מסומך לידון בשאלת חוקיות הודעת התשלום, ובכלל זה תוקף המינוי של רושם הדו"ח, וכי סמכות זו נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים כאמור בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 לפיו "בית משפט לעניינים מקומיים ידון בעבירות לפי פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, וחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ולפי תקנות, צוים וחוקי עזר על פיהם, וכן בעבירות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השלישית, לרבות תקנות, צוים וחוקי עזר על פיהם". התובע לא הסביר מדוע לא פנה, מיד עם קבלת הודעות תשלום הקנס, עוד בשנת 2005, לבית המשפט לעניינים מקומיים, הוא בית המשפט המוסמך, ושטח לפניו את טיעוניו.

...

בנסיבות בהן הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה, אינני דנה בבקשת הנתבעות לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 3, בהיותה עובדת הנתבעת 2.

התובע ישלם הוצאות משפט לנתבעות 1 ו-2, בסך של 400 ₪ לכל אחת.

בנסיבות בהן לא הוכיח התובע כי הנתבעת 3 פעלה באופן אישי במשלוח הודעות התשלום, ישלם התובע לנתבעת 3 הוצאות משפט בסך של 750 ₪.

בין תפקידיו סמנכ"ל הנדסה ופיתוח אחראי על בדיקת התכנות הנדסית של פרויקטים חדשים, ניהול משא ומתן עם לקוחות בשיתוף הגורמים המקצועיים בקצא"א; רשוי עסקים כולל קשר עם המשרד לאיכות הסביבה; אחריות מטה לאחזקת מערכות החברה בתחומי מכונות, חשמל, אלקטרוניקה, מחשבים והנדסה אזרחית וימית.

עוד עלה במסגרת ניהול ההליך כי עם מינויו של לוי לסמנכ"ל הנדסה, בוטל תפקיד ראש אגף הנדסה [חקירתו באזהרה של סביון, ת/3 גיליון 5 ש' 7-1].

במסגרת מכתב שכתב שלו לאריה פיסטינר, ממונה למניעת זהום מים מדלקים במשרד להגנת הסביבה, טרם התחלת העבודות בפרויקט דנן [נ/35], הסביר שלו את החלוקה בדבר האחריות לאיכות הסביבה בקצא"א: באחריות סמנכ"ל ההנדסה כל הפעילות הקשורה להשגת רשוי בניה.

עפרי חזיז, ראש ענף שפכי תעשיה וקרקעות מזוהמות במשרד להגנת הסביבה בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום היה הממונה על גיא סמט, תיאר בהודעתו שנמסרה במישטרה הירוקה כי לאחר שקבל דיווח אודות הפריצה מגיא נחושתן היתקשר לבן דרורי שבקש את נוכחותו בשטח.

...

אבהיר בקצרה כי אני מקבלת הבחנה זו, והיא לגיטימית ורלוונטית.

הנאשמים 2, 3, 4, מורשעים בשתי עבירות של זיהום מים בנסיבות מחמירות מכוח אחריות נושא משרה לפי סעיף 20ב + סעיף כא(א) וסעיף כא(ג) וסעיף 20כב בחוק המים, עבירה אחת על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011 ואחת על פי האישום השני מיום 4.9.2011; שתי עבירות של הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות על חוק שמירת הניקיון לפי סעיף 15 בחוק שמירת הניקיון, עבירה אחת על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011 ואחת על פי האישום השני מיום 4.9.2011; עבירה אחת של הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות על חוק למניעת מפגעים לפי סעיף 11(ג) + 14 בחוק למניעת מפגעים, על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011.

כאן נזכיר כי הנאשם 2 אחראי בעבירות אלה בגין מחדלים שנוגעים לטיפול בפריצות שאירעו ולא בגין מחדלים הנוגעים לגרימת הפריצות בקו בעוד שהנאשמים 3, 4 אחראים בשני המישורים הנ"ל. הנאשמת 1 מורשעת בשתי עבירות של זיהום מים בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 20ב בצירוף סעיף כא(א) וסעיף כא(ג) בחוק המים, עבירה אחת על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011 ואחת על פי האישום השני מיום 4.9.2011; שתי עבירות של השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך ברשות הרבים לפי סעיף 2 + סעיף 13(ג)(1) בחוק שמירת הניקיון, עבירה אחת על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011 ואחת על פי האישום השני מיום 4.9.2011; עבירה אחת של גרימת ריח חזק או בלתי סביר לפי סעיף 3 + סעיף 11(א)(1) בחוק למניעת מפגעים, על פי האישום הראשון מיום 29.6.2011.

ביום 30/05/2021 נשלח למבקשת מכתב נוסף על ידי מר אלגלי, אשר כותרתו "אי מילוי הוראות", במסגרתו צוין, בין היתר, כי היא טרם התייצבה לעבודה במחלקת רשוי עסקים, וכי ככל ולא תתייצב "נאלץ לזמן אותך לשימוע בפני ועדת פיטורין". ביום 01/06/2021, המבקשת השיבה לפניית מר אלגלי אליה מיום 25/05/2021 וציינה, בין היתר, את הדברים הבאים: "בשיחה עם מנכ"ל העיריה כל מה שסוכם היה שאני בודקת אם יש תקן ברשוי העסקים ואם התפקיד מתאים לי ואחרי הבדיקה תועבר תשובתי למנכ"ל.

ביום 25/11/2021, בשעה 11:14, נשלח מייל לבוררת מטעם עו"ד עירית ורונין, ממונה על תנאי שירות במרכז השילטון המקומי, בו הודע כי הערייה אינה מסכימה לחזרתה של המבקשת לתפקידה באגף, וכי שתי האפשרויות לניוד אשר ניתנו במהלך ישיבת הבוררות מיום 18/11/2021, עדיין בתוקף.

המבקשת זכאית לסביבת עבודה ראויה ומכבדת, בה ההחלטה מתקבלת באופן עינייני ללא פגיעה בכבודה על היבטיו השונים, כאשר אין מקום ליצירת תקדים לפיו עובד המסייע בחשיפת עבירה או הפרה ייענש בחומרה, כפי שנעשה לה וכי היא זכאית להגנות הקבועות בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 , שכן היא סייעה בחשיפת הפרות ושינוי תנאי המיכרז לתפקיד בכיר והעירייה הודתה בכך וביטלה את המיכרז ואת מינויו של מר אלגלי.

בתשובתה העלתה המשיבה גם טענות כנגד היתנהלות המבקשת מאז מינוי מנהל לאגף, כשלטענתה המבקשת החליטה משיקוליה להיעדר ממקום העבודה, לבצע שביתות איטלקיות, לנהוג באופן שאינו ראוי וכוחני תוך היתעלמות מדרישות הממונים, היתנהלות אשר ככל הנראה מקורה בקירבה המשפחתית עם יו"ר וועד העובדים.

...

לעניין טענת המבקשת לפיה ההחלטה לניידה מבוססת על שיקולים פסולים – לאחר בחינת כלל טענות הצדדים בעניין זה, העדויות שנשמעו וככל החומר אשר בתיק, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהחלטת הניוד נגועה בשיקולים זרים.

נתון אשר מחזק את המסקנה בדבר שיקולים זרים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשת מתקבלת, במובן זה שאני מורה כי עם חזרתה לעבודה, המבקשת תתייצב בנתבעת למשרתה כמזכירת מחלקת משאבי אנוש בעירייה, כך שהחלטת הניוד תוקפא עד להכרעה בהליך העיקרי.

לפניי עתירה מנהלית המופנית כנגד החלטת הממונה על רשוי כלי ירייה מיום 27.6.2023, בה נדחה עררו של העותר על ההחלטה לבטל את רישיונות הנשק בהם החזיק.

רקע העותר, יליד שנת 1966, בעל עסק עצמאי למסגרות ורתכות חקלאית, החזיק בשני רישיונות לכלי ירייה – רישיון לרובה ציד מיום 12.7.1992; ורישיון לאקדח מיום 19.2.2008.

כאשר מוגש ערר על החלטת פקיד הרשוי, על הממונה להעבירו לתגובתו של קצין המישטרה שמונה לשם כך. סעיף 12(ג1) לחוק כלי ירייה, בנוסחו בשעת קבלת ההחלטה בעיניינו של העותר, הסדיר את אופן הגשת ערר והטיפול בו, באופן הבא: "(1) הרואה עצמו נפגע מהחלטת רשות מוסמכת כמשמעותה בסעיף 11(2) (להלן – ההחלטה), רשאי להגיש עליה ערר בכתב, תוך 45 ימים ממועד קבלתה, בפני מי שהשר ימנה לענין זה (להלן – הממונה);

...

לאחר עיון בטענות העורר ובא כוחו מחד גיסא ובהמלצת המשטרה ובנימוקיה המפורטים מאידך גיסא, ולאחר ששקלתי את האיזון הראוי בין אינטרס העורר לשאת כלי ירייה לבין האינטרס הציבורי בשמירה על שלום הציבור וביטחונו, החלטתי לדחות את הערר מטעמי שלום הציבור וביטחונו.

פורטה גם המלצת הקצין הממונה לפיה "הקצין הממונה ציין כי אם תוגש בקשה לחידוש רישיון הנשק על ידי העורר בתום שלוש שנים ממועד האירועים נשוא התיק דלעיל – החל מחודש ספטמבר 2025 תוגש בקשתו מחדש. בשלב זה ציין הקצין, אין מקום לקבלת הערר, מטעמי שלום הציבור ובטחונו". הממונה בערר אימץ את המלצת קצין המשטרה ודחה את הערר, בנימוק כי "לאחר עיון בטענות העורר ובא כוחו מחד גיסא ובהמלצת המשטרה ובנימוקיה המפורטים מאידך גיסא, ולאחר ששקלתי את האיזון הראוי בין אינטרס העורר לשאת כלי ירייה לבין האינטרס הציבורי בשמירה על שלום הציבור וביטחונו, החלטתי לדחות את הערר מטעמי שלום הציבור וביטחונו". מדובר בהנמקה תמציתית מאוד.

סוף דבר – העתירה מתקבלת.

משמעות הדבר היא כי רישיונות הנשק של העותר יושבו לתוקפם, וכלי הנשק של העותר שהופקדו בתחנת המשטרה יושבו לו. המשיבים ישלמו לעותר הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪.