ביטול כתב אישום עקב אי התייצבות פרקליט

ביום 28.12.2010 הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום בשל אי התייצבות גורמי התביעה לדיון שנקבע נוכח שביתת פרקליטים ששֹררה באותה עת (ת"פ 40615-12-09).

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא א' אברהם) בע"ר 74111-12-20 מיום 4.1.2021, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשמת בית המשפט (השופטת ע' גולומב) בת"א 4998-03-20 מיום 15.12.2020, בה הוכרעה מחלוקת הצדדים בדבר סיווג תביעת המבקש לצורך תשלום האגרה.

דין הבקשה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (באשר להיותה של בקשת רשות ערעור על פסק דין של שופט בית משפט מחוזי בערעור על החלטת רשם של אותו בית משפט כבקשה ב"גלגול שלישי", ראו למשל: רע"א 5755/19 דור נ' מי לוד – תאגיד המים והביוב של לוד, פסקה 2 (‏5.12.2019)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בפניי בקשה להורות על ביטול כתב אישום מחמת טענת הגנה מן הצדק, כאשר ההגנה בטיעוניה בדיון האחרון - ביום 28.12.22, כרכה את כלל הבקשות שקדמו לבקשה זו ועניינן, להורות למאשימה להעביר לעיונה את מיסמכי הצוואה המקוריים שהיו בפני מומחית כתב היד, עת נתנה את חוות דעתה, וכן מצאה להרחיב לעניין היתנהלות המדינה אשר יש בה משום היתנכלות לנאשם, כל אלו לטעמה, מצדיקים את קבלת הבקשה.

הינה כי כן, סקירת היתנהלות הנאשם וההגנה, מאז הגשת כתב האישום ועד לספטמבר שנה זו, מעלה כי היתקיימו 13 דיונים, שבהם הנאשם לא התייצב במספר הזדמנויות לא מבוטל ואף הוצאו כנגדו צוי הבאה והתבקשו דחיות רבות נוספות.

בעיניין זה אפנה ל"הנחיית פרקליט המדינה מס' 6.11 – השלמת חקירה לאחר הגשת כתב אישום" מאפריל 2003, על כל העדכונים שנערכו, כאשר האחרון שבהם מיום 14 בינואר 2021.

...

נוכח כל האמור, עדכון המדינה להשלמת חקירה אינה חורגת מן החוק והנוהל, כאשר להגנה כמובן, עומדת הזכות להתנגד לחומרי החקירה הללו.

לפיכך ונוכח כל המפורט לעיל, לא מצאתי שיש לקבל את טענת ההגנה מן הצדק, שכן לא מצאתי שההגנה עברה את המשוכה המקדמית בטענה, להניח בסיס וראיות לנטען בדבר התנהלות לא ראויה של הרשות שיש בה משום פגיעה בהליך ובתחושת הצדק ומכאן אף אני דוחה את בקשת ההגנה לביטול כתב האישום, או זיכויו של הנאשם.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים ניתנה היום, ט' טבת תשפ"ג, 02 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.

במצב דברים זה, משהנחיית היועהמ"ש מס' 4.1202 קובעת פרק זמן של 18 חודשים לטפול התביעה בתיקים בהם מוגש כתב אישום בעבירות עוון, ופרק זמן זה אינו כולל תקופות של השלמת חקירה, המתנה לאישור שפיטה ממח"ש וכיו"ב, ומשתקופת השלמת החקירה לא חרגה גם היא מן המותר בהתאם לנהלי אח"מ – שנתיים מיום חקירת החשוד באזהרה בפעם הראשונה, מצאתי לדחות את בקשת ב"כ הנאשמים לביטול כתב האישום מחמת השהוי בהגשתו.

נאשמים 1 ו-3 אמורים היו להשיב לכתב האישום ביום 13.3.23 ואולם לא התייצבו לדיון.

טענות הצדדים בכתב ובע"פ כמו גם החלטת בית המשפט (החלטתי מיום 13.9.22) לא התייחסו להנחיית המשנה לפרקליט המדינה שעניינה "מעקב תיקים המצויים בהשלמת חקירה". היתייחסות להנחיות אלו ביחס להנחיות נוספות, יתכן ותוביל למסקנה שונה מזו אליה הגיע בית המשפט קודם לכן.

...

תגובת המאשימה בתגובתה לבקשה מיום 5.6.23, טענה המאשימה כי: דין הבקשה להידחות על הסף משום שככלל, לנאשם בפלילים אין זכות ערעור על החלטות ביניים והוא רשאי להעלות טענותיו לגביהן רק במסגרת ערעור על פסק הדין כולו.

ב"כ נאשם 3 שאין לי ספק כי מודעת להוראת חוק זו, וב"כ נאשם 1 גם כן, מבקשים עתה למעשה כי אשמש כערכאת ערעור על עצמי, תחת הכותרת "בקשה לעיון חוזר". בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 22983-04-22 מדינת ישראל נ' פלוני נקבע כי "משך זמן החקירה" נחשב כתקופת זמן נפרדת מ"משך זמן הטיפול בתיק" (ללא זה שהועבר להשלמות חקירה), וכי "גם אם נפל שיהוי בתוך מסגרת זמן החקירה החוקי, כזה הפוגע בתחושת ההגינות והצדק, הרי עניין זה יבורר עד תום במסגרת פרשת ההוכחות, כך שטענת ההגנה מן הצדק תישמר לצוות ההגנה עד לבירורה כדבעי". למיטב הבנתי, באותה החלטה של בית המשפט המחוזי , לא נקבעה קביעה כלשהי הקשורה בשאלה העיקרית לה נדרשתי בהחלטתי מיום 13.9.22, דהיינו - "האם הדיבור "יום קליטת התיק בתביעה" מתייחס ליחידת התביעה המסוימת המטפלת בתיק בסופו של דבר או שמא ל"תביעה" בכללותה"?, ולכן לא נותר לי אלא לדחות את ה"בקשה לעיון חוזר" המונחת בפני עתה, ולהזכיר לב"כ הנאשמים כי יוכלו לערער עליה בבוא העת, היה ויידרשו לכך, במסגרת ערעור בזכות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לנוכח הקושי שהעלתה ב"כ נאשם 3 בהתייצבותה לישיבת ההוכחות שנקבעה בשעתה (בתקופה בה היא עצמה טרם מונתה לייצגו) ליום 19.6.23, אני מורה כי ישיבת ההוכחות הראשונה שנקבעה למועד זה תבוטל.

בהקשר זה הפנה הנאשם להנחיית פרקליט המדינה 2.18 ולפיה אין להגיש כתב אישום נגד אדם בעבירות "סמוכות" לעבירה של תקיפת שוטר רק כדי להתגבר על אי סיום הליך הבירור במח"ש ועל החוסר באישור השפיטה.

מח"ש יידעו את הנאשם שעליו להתייצב במשרדיהם לצורך הגשת תלונה אך הנאשם לא עשה כן. למרות זאת, התיק נותר פתוח עד יולי 2023 שרק אז נגנז מחוסר שתוף פעולה של הנאשם.

נטען, כי עד להגשת כתב האישום באוגוסט 2022 הנאשם לא הגיע למשרדי מח"ש וניתן היה לגנוז את התיק כבר אז. לכן, לא נגרם נזק לנאשם כתוצאה מקבלת אישור השפיטה בדיעבד.

דיון והכרעה: לאחר בחינת הטענות, מצאתי כי יש לקבל את הטענה המקדמית ולהורות על ביטול כתב האישום מחמת הפגם שנפל בהגשתו.

...

בכך נפל הפגם בכתב האישום, שכאמור, לא שוכנעתי כי אכן רופא.

דומה, כי גם המאשימה חשה אי נוחות מכלול הנתונים ומשום כך הודיעה בשעתו לבית המשפט כי הטענה נבדקה ובעקבות זאת המדינה החליטה לוותר על העבירה כלפי השוטרים וקיים מתווה להסדר (אשר בסופו של דבר לא הבשיל).

סוף דבר הבקשה מתקבלת ובית המשפט מורה על מחיקת כתב האישום.

בקשה לביטול כתב האישום בשל העדר שימוע, בהתאם לסעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982 (להלן – חסד"פ).

עוד טענה המאשימה כי המכתב הגיע ליעדו (ולכך אתייחס בהמשך) ומהרישומים עולה שהושארו שתי הודעות לנמען (היינו לנאשם) אשר לא הגיע לקבלו.

(ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להמנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור.

...

סיכומו של דבר, בחירת הכתובת אליה יישלח המכתב אינה טכנית-מכאנית, אלא על המאשימה להפעיל שיקול דעת על מנת שהמכתב יישלח לכתובת בה קיים סיכוי סביר שהחשוד יקבלו ויוכל לפעול על פי זכותו.

עם זאת דומה שאכן כך הוא המצב בישוב זה ומסקנה זו עולה דווקא מטענת הסנגורית לפיה בתעודת הזהות של הנאשם לא רשום שם הרחוב אלא שם הישוב (מעלות-תרשיחא) והמיקוד.

אני מורה אפוא על ביטול האישום לצורך עריכת שימוע.