ביטול כתב אישום מחמת הגשת אישום באיחור

לפני בקשה מקדמית זהה בשני תיקים המתנהלים כנגד המבקשת, להורות על ביטול כתבי האישום מחמת טענת היתיישנות.

בעפ"א 23016-09-11 בעיניין רון משה [פורסם בנבו] דחה בית המשפט המחוזי טענה דומה וקבע: "המערער לא ביקש להשפט אלא ביקש לבטל את הודעות הקנס מחמת היתיישנות העבירות, אך כיוון שבמסגרת הליך פלילי ניתן לברר טענת היתיישנות רק לאחר הגשת כתב אישום, ומשהחליטה התביעה להגיש כתבי אישום באיחור - אין לראות בנאשם כמי שבקש להאריך לו את המועד להשפט. הרי הוא לא ביקש זאת כלל ועיקר. כל שבקש הוא לטעון כי העבירות התיישנו ואם ניתן לטעון טענה זו רק לאחר הגשת כתב אישום, אין פרושו של דבר שהוא אכן ביקש להאריך לו את המועד להשפט, אלא מדובר בעיניין פרוצדוראלי הנעוץ בסדרי הדין" (בעיניין זה ר' גם תת"ע (תעבורה חי') 6836-03-18 מדינת ישראל נ' סמר ח'לאילה (פורסם בנבו, 18.06.2018)).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להתקבל.

טענת המשיבה ולפיה, משהוגשה בקשה להישפט, מוותרת המבקשת על טענת התיישנות, אינה מקובלת עלי.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את טענות ב"כ המבקשת, קובע כי העבירות התיישנו, ומורה על מחיקת כתבי האישום בשני התיקים.

המאשימה מפנה בעיניין זה להחלטה שניתנה על ידי כב' השופט שגב ביום 27/1/20, אשר דחה את טענת הנאשמים לביטול כתב האישום מחמת שהוי בהגשתו.

הנאשמים טוענים כי בנגוד לטענת המאשימה, תיקון 87 לחסד"פ לא הותיר עוד שיקול דעת לבית הדין שלא לבטל כתב אישום שהוגש באיחור, אלא קבע כי לא ניתן להכשיר הגשת כתב אישום כאמור, ללא קבלת אישור מאת היועץ המשפטי לממשלה, דבר שלא נעשה במקרה דנן.

...

כב' השופט שגב הסתמך בהחלטתו, על מסמכים שהמאשימה הביאה לעיונו בלבד, ואשר על פי קביעתו הביאו למסקנה כי החקירה לא הסתיימה ביום 3/8/16 כפי שטענו הנאשמים, אלא שבוצעו פעולות חקירה גם לאחר מועד זה, אשר – על פי קביעת כב' השופטת שגב – חלקן היו משמעותיות להגשת כתב האישום.

משהודו כי לנה בביתם פעמים בודדות, ומשלא הוגשה ראיה או עדות שתתמוך בשינוי הגירסה במהלך עדותם בהליך שבפניי, אני קובעת כי יש לקבל את הגירסה הראשונית שמסרו לחוקר מטעם רשות ההגירה, לפיה התובעת לנה בביתם מספר פעמים.

סיכום סיכומו של דבר, המאשימה עמדה בנטלי ההוכחה המוטלים עליה בהליך פלילי.

סוף דבר - אני מרשיעה את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

בסוף הדיון (24.1.23) במעמד הצדדים, קבעתי כי יש לקבל את טענתם של הנאשמים ולהורות על ביטול כתב האישום משום שהוגש באיחור ללא הסכמת היועצת המשפטית לממשלה.

...

על רקע האמור, לא מצאתי להיעתר לבקשתה החריגה של התביעה להשהות הטיפול בטענה המקדמית, ערב הדיון המסכם שנקבע להכרעה בטענה, בהמתנה לקבלת הסכמה מאוחרת.

בסופו של דבר ובמבט מעל, כתב האישום הוגש בשלהי שנת 2021 ביחס לעבירות מהשנים 2008-2014 שהחקירה לגביהן החלה בשנת 2015.

לאור כל האמור, החלטתי לבטל את כתב האישום נגד הנאשמים השונים, למעט בעניינו של הנאשם 2 אשר, לצערי, ההליכים בעניינו הופסקו עקב פטירתו.

נטען בהקשר זה כי על פי הנחיות פרקליט המדינה, התיק היה אמור להגיע לידי רשויות התביעה במועד הודעת היידוע הראשונה או לכל המוקדם 3 חודשים קודם לכן, ומכאן שהתיק היה ביחידת החקירות במשך כשנתיים וחצי (מיום 28.11.18 עד 31.5.21 או לכל המוקדם 28.2.21), וכי לפיכך, בהעדר אישור היועמ"ש להגשת כתב אישום באיחור, יש לבטל את כתב האישום.

משכך, נטען כי גם המאשימה לא עמדה במגבלת המועדים לצורך הגשת כתב אישום, ואף מטעם זה התבקש להורות על ביטול כתב האישום, ולחילופין להורות למאשימה לחשוף את מיסמכי העברת התיק במלואם.

...

למשיבה עומדת חזקת התקינות, המבקש לא הציג כל נימוק או ראיה המלמדים כי המשיבה לא מסרה מידע נכון לידיו, ובנסיבות אלו איני מוצאת מקום להיעתר לבקשה.

בנסיבות אלו – נדחית טענת המבקשים לחריגה מלוחות הזמנים שבהנחיות, וממילא – כלל לא היה צורך בקבלת אישור היועמ"ש להגשת כתב האישום.

משנדחית טענת המבקשים, ובחלוף זמן רב ממועד הגשת כתב האישום – יינתן מענה לכתב האישום במועד הקרוב.

· ת"פ 5058-08-20 מדינת ישראל נ' דואונל (13.10.21) – כתב אישום שייחס עבירות שעניינן פעולות שונות בגז ללא רישיון בוטל בהתאם לסעיפים 149(3) ו-57א ל-חסד"פ. נקבע כי לא הייתה כל סיבה טובה לכך שכתב האישום באישום הראשון לא הוגש במועד ולכך שלא הוצג אישור להגשת כתב האישום באיחור.

· ע"פ 6049-09-21 מדינת ישראל נ' אברמוב (22.12.21) – בית המשפט השלום ביטל כתב אישום משום שהוגש לאחר התקופה הקבועה בהנחיה וללא אישור יועמ"ש. נקבע כי בשים לב לכך שהעבירות לא מן החמורות, מדובר בפגם משמעותי שלא התרפא בתיקון ההנחיה ששינתה את המועדים מ-12 ל-18 חודשים.

...

נפסק כי בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית, הפגם לא מחייב את המסקנה כי כתב האישום בטל.

במהלך השנים רוככו הדרישות שנקבעו ב-הלכת יפת ונקבע כי הפגיעה בתחושת הצדק יכולה להגרם גם בשל רשלנות [ראו ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ' (31.3.05) (להלן: הלכת בורוביץ')] - אולם גם בנוסח המרוכך של ההגנה, זו שמורה רק ל"מקרים חריגים ביותר" שכן , כפי שנקבע ב-הלכת בורוביץ', "... לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות..., יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק..." [ראו גם ענין ורדי].

התנהלות זו תילקח בחשבון במסגרת ההליך, אם הנאשמת תורשע בדין [ראו והשוו פסק דינו של כב' הש' אינפלד ב-עפ"א 61054-07-21 חמו נ' מדינת ישראל (7.11.21)] – אולם אין בה כלשעצמה כדי להוביל למסקנה כי יש להורות על ביטול כתב אישום.