ב"כ המאשימה עמדה על דוקטרינת הבטלות היחסית החלה לטענתה בגין פגמים מסוג זה, ועל האפשרות לרפאם באמצעות סעד ראוי, לאחר שבית-המשפט יבחן את מכלול נסיבות הפגם ויאזן בין הנזק שניגרם לנאשם לבין מידת הפגיעה באנטרס הצבורי.
ודוק, יפים לכאן דבריו של כבוד השופט י' עמית מבג"ץ 8066/18 אייל משיח נ' פרקליטות מדינה (נבו 22.01.2019):
"במקרים בהם יש לערוך שימוע לפי סעיף 60א לחוק, דרך המלך היא לקיים את ההליך לפני הגשת כתב האישום, ולא בדיעבד, לאחר שכתב האישום הוגש. ואולם, לא אחת נידרשות הערכאות הדיוניות לשאלה מהי תוצאתו של הפגם שנפל באי עריכת הליך השימוע. יש וריפוי הפגם נעשה בדרך של ביטול כתב האישום, והנחיית התביעה לערוך הליך שימוע, כפי שנעשה בעניינינו. במקרים אחרים – נמצא מזור בדרך של השבת התיק לתביעה לצורך קיום הליך השימוע, בעוד שכתב האישום נותר על כנו"
בת"פ (מחוזי ב"ש) 8268/06 מדינת ישראל נ' שולמן אלכסיי (נבו 03.12.2006) בחן בית-המשפט בקשה לביטול כתב אישום בגין אי קיום שימוע.
במקרה זה, נקבע כי:
"מטבע הדברים, שהייתה פתוחה בפני הנאשם אפשרות למסור גרסתו בחקירה, באופן שזכות השימוע שלו מוצתה, חלקית לפחות. ההודעה על הגשת כתב האישום, במועדה, לא נפלה אפוא על הנאשם כרעם ביום בהיר. אין מדובר בכתב אישום שהוגש במנותק מהחקירה, מרחק של חדשים ארוכים או שנים. בנסיבות אלה, היה דומה מצבו של הנאשם לזה של חשוד הנתון במעצר ומוגש נגדו כתב אישום, והפגם באי היידוע הנו טכני יותר מאשר מהותי. הוסף לכך את העובדה כי השימוע הראשוני אמור להיות מצומצם בהיקפו כמובהר, ואת אפשרות הגשתו מחדש של כתב האישום זהה, גם אם יבוטל תחילה, לאחר עריכת שימוע כנדרש. מול הפגם בפעולת הרשות עומד האנטרס הצבורי, הראשון במעלה, כי ההליך הפלילי ימוצה בעבירות פשע חמורות המיוחסות לנאשם, וקיום אפשרות ליתן סעד לנאשם בדרך של עריכת שימוע גם בשלב זה."
בעיניין זה החליט בית-המשפט המחוזי כי הפגם בהיעדר יידוע הנאשם על זכותו לשימוע, היה פגם טכני בעקרו, ומשכך, הורה על ביצוע השימוע, לאחר הגשת כתב האישום, ולא לבטלו.
...
נוכח האמור לעיל, והיות שמדובר במקרה בו לא הייתה למאשימה כוונה להתעלם מהוראות הדין ולא לקיים הליך שימוע עובר להגשת כתב האישום וכי מדובר בהפרה מינורית יחסית, הניתנת לריפוי, סבורני כי האיזון הראוי ימצא ביטוי בביצוע שימוע בעוד כתב האישום עומד על כנו.
