ביטול כתב אישום בשל "הגנה מן הצדק" בתיקי תעבורה

לתמיכה בטיעוניה צרפה ב"כ הנאשם העתק פסק הדין בתיק זה. לאור תגובת המאשימה וכתב האישום המתוקן אותו מבקשת להגיש כיום והמייחס לנאשם עבירת החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית בלבד לא מצאתי לנכון להתעכב על טיעוני ההגנה בגין טענה זו בכל האמור בעבירות התעבורה ובעבירת ההיתנהגות הפסולה במקום צבורי.

בית המשפט דן בהגשת כתב אישום מינורי בחומרתו בגין עבירת תעבורה ולאחר מכן הגשת כתב אישום נוסף המייחס לנאשם שורה של עבירות תעבורה שונות בגין אותו הארוע : בדחותו טענת ההגנה מן הצדק קבע בית המשפט : "אף שדעתנו אינה נוחה כלל ועיקר מההעמדה הכפולה לדין של המערער בגין אותה פרשייה ממש, הרי שלא נוכל לומר על היתנהגות זו של המשיבה (בהגשת שני כתבי אישום), כי היא מגעת כדי "היתנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו" (עניין יפת, שם, ע' 370).

לאור כל האמור לעיל אני מתיר תקונו של כתב האישום בטרם הקראה כאמור בכתב האישום המתוקן ואיני מקבל עתירת ההגנה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.

...

הפרדת הדיונים נעשתה אם כן כדין, ולא שוכנענו כי היה בה כדי לפגוע בזכויותיו של המשיב, או באפשרותו להתגונן בפני יתר העבירות שיוחסו לו (השוו: ת"פ (מחוזי ת"א) 40051/08 מדינת ישראל נ' חלפון (לא פורסם, 7.12.2008); ע"פ (מחוזי נצ') 1004/04 אמל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.4.2004)).

לעניין זה יפים כב' השופט (כתוארו אז) רובינשטיין ברע"פ 1103/12 רועי דה מאיו נ' מדינת ישראל (16/2/2012) : "כשלעצמי, וכך על סמך דבריהם של שני בתי המשפט הקודמים משלא נתבקשה תשובה, סבורני מחד גיסא כי אכן הפגמים בהתנהלותה של המשיבה חמורים וטעונים הפקת לקחים, אך מאידך גיסא התקשיתי להלום שימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק, מן הטעם הפשוט, שניתן להמשיך את ההליך הפלילי שהוא באינטרס הציבור ולרפאם - בשונה ממצב שאין בו הפיכות. יודגש, כי אין משמעות הדבר שבית המשפט משלים עם הפגם; כדי שיירפא, על המבקשת למצוא דרך הגונה להסדרת העיון, כך שזכויותיו של המבקש להליך הוגן לא ייפגעו, אך ההליך הפלילי יבוא על מיצויו. המשיבה היא הציבור, היא מייצגת אינטרס ציבורי, של העמדת עבריינים לדין – אך לא פחות גם הוגנות כלפי כולי עלמא; הדבר חיוני." ומן הכלל אל הפרט : הגשת שני כתבי אישום לשני בתי משפט שונים בגין אירוע אחד נופלת בגדר מחדל תביעתי אשר ניתן למונעו באמצעות הנהגת נהלי עבודה מסודרים משלב החקירה ועד התביעה, מה גם שאותו גורם תביעתי (התביעה המשטרתית) אחראית במקרה זה להגשת שני כתבי האישום.

לאור כל האמור לעיל אני מתיר תיקונו של כתב האישום בטרם הקראה כאמור בכתב האישום המתוקן ואיני מקבל עתירת ההגנה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.

כתב האישום המצוי בתיק בית המשפט הוגש מלכתחילה לבית משפט לתעבורה מרכז בפתח תקווה ומועד הדיון המקורי אליו הוזמן הנאשם על פי כתב האישום הנו 2/8/19.

אכן, לא נעלמה מעיניי העובדה כי מדובר בלוח זמנים קצר ובתקופת פגרת הקיץ, אך אין באלה כדי לגרוע מסמכות בית משפט זה לידון בתיק לאור האמור לעיל ואין לי אלא לדחות טענת הנאשם בעיניין זה. ביטול כתב האישום בשל טענת הגנה מן הצדק: לטענת הנאשם, על בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום וחיוב המאשימה בהוצאות מאחר והגשת כתב האישום ו/או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, טענת הנאשם המבוססת על הוראת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, {נוסח משולב}, התשמ"ב – 1982.

...

סבורני בכל הכבוד הראוי, כי הנאשם אינו יכול לאחוז בחבל בשתי קצותיו, מחד, מעלה הנאשם טענת חוסר סמכות מקומית ומאידך מעלה הנאשם טענות נוספות הנוגעות לעצם האישום עצמו.

לעניין זה ניתן ללמוד גזירה שווה גם מהאמור בסעיף 238 לחסד"פ הדן בפגמים שאינם פוגמים בדין וקובע : "ליקוי טכני בעריכתו של מסמך הנערך לפי חוק זה, אין בו כדי לפגום בתקפם של ההליכים על פיו, אולם אם נראה לבית המשפט כי יש בדבר חשש לעיוות דינו של הנאשם, רשאי הוא לדחות את הדיון למועד אחר או להורות הוראה אחרת כדי להסיר את החשש.". לנאשם עמדה, האפשרות להגיש בקשת דחייה ויש להניח כי בית המשפט היה נעתר לה כפי שעשה בתיקים אחרים, זאת גם נוכח העובדה שמדובר בתקופת פגרה, גם לעניין טענת הנאשם בדבר ההוצאות שנגרמו לו. הנאשם לא הגיש בקשת דחייה, אלא העדיף להתייצב לדיון במועד שנקבע לו. בשלב זה אינני מוצאת לנכון לחייב את המאשימה בהוצאות, אם כי לא ניתן לאיין עד אפס משקלן של טענות הנאשם.

לאור האמור, אני מורה בזאת כי כתב האישום יוותר על כנו וכי לבית משפט זה סמכות לדון בו. יחד עם זאת, למען הסר ספק ועל מנת להניח דעתו של הנאשם במידה והנאשם עומד על זכותו לנהל משפטו בתחום השיפוט המקורי משיקולי נוחיות ניתנת לו האפשרות להודיע על כך לתיק בית המשפט עד ליום 22/9/19 והחלטה בעניין העברת התיק תינתן בהתאם.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.

בפני בקשת נאשם מס' 1 (להלן: "הנאשם 1") לביטול כתב האישום מחמת טענת הגנה מן הצדק שבאה לידי ביטוי בשיהוי ניכר בהגשת כתב האישום, בטענה שלא נערך שימוע לנאשם 1 בטרם הגשת כתב האישום וכן בטענת סיכון כפול.

גם אם הייתי קובע כי תקופת השהוי הנה שנה וחצי הרי שחלף זמן לא מבוטל ממועד ביצוע העבירה הנטען, ביום 27.06.2014 ועד למועד הגשת כתב האישום ביום 13.01.2016 כשנה וחצי מאוחר יותר, הרי שאין המדובר בפגם שיש בו פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, אשר תקונו לא יבוא אלא בדרך של ביטול כתב האישום נוכח משך השהוי הרחוק מתקופת ההתיישנות בתיק זה (5 ו – 10 שנים).

בית המשפט דן בהגשת כתב אישום מינורי בחומרתו בגין עבירת תעבורה ולאחר מכן הגשת כתב אישום נוסף המייחס לנאשם שורה של עבירות תעבורה שונות בגין אותו הארוע : בדחותו טענת ההגנה מן הצדק קבע בית המשפט : "אף שדעתנו אינה נוחה כלל ועיקר מההעמדה הכפולה לדין של המערער בגין אותה פרשייה ממש, הרי שלא נוכל לומר על היתנהגות זו של המשיבה (בהגשת שני כתבי אישום), כי היא מגעת כדי "היתנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו" (עניין יפת, שם, ע' 370).

...

בית המשפט סוקר ההלכות הנוהגות בטענת הגנה זו וקובע : "6. בחינת נסיבות העניין לאור האמור לעיל, מעלה כי לא היה מקום לבטל את כתב האישום שהוגש כנגד המשיב. אף כי הנהיגה בשכרות ומעשי התקיפה היו סמוכים זה לזה מבחינת הזמנים, מדובר בשני אירועים נפרדים, אשר הדיון בעבירות שנעברו לכאורה במסגרתם הוא בסמכותם של בתי משפט שונים. הפרדת הדיונים נעשתה אם כן כדין, ולא שוכנענו כי היה בה כדי לפגוע בזכויותיו של המשיב, או באפשרותו להתגונן בפני יתר העבירות שיוחסו לו (השוו: ת"פ (מחוזי ת"א) 40051/08 מדינת ישראל נ' חלפון (לא פורסם, 7.12.2008); ע"פ (מחוזי נצ') 1004/04 אמל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.4.2004))." ור' לדוגמא ע"פ 1004/04 פואז אמל נ' מדינת ישראל, לא פורסם (13/4/04) אשר קדם לעיגונה של טענת ההגנה מן הצדק בחוק העונשין.

לעניין זה יפים כב' השופט (כתוארו אז) רובינשטיין ברע"פ 1103/12 רועי דה מאיו נ' מדינת ישראל (16/2/2012) : "כשלעצמי, וכך על סמך דבריהם של שני בתי המשפט הקודמים משלא נתבקשה תשובה, סבורני מחד גיסא כי אכן הפגמים בהתנהלותה של המשיבה חמורים וטעונים הפקת לקחים, אך מאידך גיסא התקשיתי להלום שימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק, מן הטעם הפשוט, שניתן להמשיך את ההליך הפלילי שהוא באינטרס הציבור ולרפאם - בשונה ממצב שאין בו הפיכות. יודגש, כי אין משמעות הדבר שבית המשפט משלים עם הפגם; כדי שיירפא, על הנאשם למצוא דרך הגונה להסדרת העיון, כך שזכויותיו של הנאשם 1 להליך הוגן לא ייפגעו, אך ההליך הפלילי יבוא על מיצויו. המשיבה היא הציבור, היא מייצגת אינטרס ציבורי, של העמדת עבריינים לדין – אך לא פחות גם הוגנות כלפי כולי עלמא; הדבר חיוני." ומן הכלל אל הפרט : הגשת שני כתבי אישום לשני בתי משפט שונים בגין אירוע אחד נופלת בגדר מחדל תביעתי אשר ניתן למנעו באמצעות הנהגת נהלי עבודה מסודרים משלב החקירה ועד התביעה, מה גם שאותו גורם תביעתי (התביעה המשטרתית) אחראית במקרה זה להגשת שני כתבי האישום.

מכל האמור עד כה ,אין בידי לקבל טענות נאשם 1 ואני מורה על דחיית הבקשה.

הכרעה לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובפסיקה, אני סבורה שאין מקום לבטל את כתב האישום מטעמים של עילת הגנה מן הצדק, מהטעמים הבאים: החוק והפסיקה בהתאם לפסיקה, תובע רשאי לעיין מחדש בהחלטה שלו או של תובע, הכפוף לו, ולהורות בנגוד להחלטה קודמת בדבר סגירת תיק חקירה, על פתיחת תיק החקירה מחדש ועל הגשת כתב אישום (ראו י' קדמי, "על סדר הדין בפלילים", חלק ראשון, ב', מהדורה מעודכנת, תשס"ח-2008, עמ' 856).

בהליך התעבורה שהתנהל נגד הנאשם, במקביל, כתוצאה מאותו ארוע, וכלל עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, טען הנאשם שיש לבטל את כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, ונוכח הצהרת המדינה במסגרת ההסדר המותנה.

...

אשר לטענת הסנגור שרק בהתקיימן של נסיבות חדשות ניתן לפתוח חקירה מחדש – אף זו דינה להידחות.

לסיכום, נוכח מכלול הנסיבות שצוינו, לא מצאתי שיש להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.

הבקשה נדחית.

טיעוני הצדדים ב"כ הנאשם ביקש להורות על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק ופעולת המאשימה בנגוד להנחיית פרקליט המדינה 4.1202.

מתגובת המאשימה בכתב וכן מפלט תנועות התיק, עולה כי סד הזמנים הנו כדלקמן: 05.01.2020 – התיק הועבר לטפול יחידת תביעות תעבורה 06.01.2020 – יחידת תביעות תעבורה סברה כי התיק מעלה חשד לביצוען של עבירות פליליות אשר אינן בסמכות טיפולה, על כן הועבר התיק ליחידת החקירות שפתחה תיק נוסף בחשד לביצוען של עבירות פליליות (פל"א 8190/20).

...

דיון והחלטה אומר כבר עתה כי לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובת הנאשם, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

אני דוחה את טענת ב"כ הנאשם כי חקירת התיק הפלילי אינה רלוונטית לטיפול בתיק התעבורה שבפני.

הבקשה נדחית.