בהיעדר מכתב יידוע שהיה אמור להשלח עוד במרס 2020, אין כל משמעות להודעה מיום 12.5.21 בדבר החלטת פרקליט המחוז להמנע מעריכת שימוע למבקשים בהתאם להוראת סעיף 60א(ה), ולפיכך, יש להורות על בטלות כתב האישום כעת.
בהמשך, ייבחן, למעלה מן הצורך, מה הדין אילו ניתן היה לומר שהגשת כתב האישום ללא שימוע בוצעה בנגוד להוראת הדין, וסבורני, כי גם אז המסקנה כי יש להורות על ביטול כתב האישום, אינה הראויה במקרה זה.
סעיף 60א לחסד"פ קובע:
"(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.
...
על מצב דברים שכזה, אשר יביא למסקנה כי יש להורות על ביטול כתב האישום, ניתן יהיה ללמוד ככל שההפרה של זכות השימוע נעשתה בנסיבות קשות וחמורות המעידות על שרירות, ואין זה המקרה בענייננו.
ביחס לנאשמת 2, ככל שטענותיה נסמכות על הטענות שהועלו ע"י ב"כ הנאשמים האחרים, הרי שהן נדחות כאמור לעיל.
לאור כל האמור, הטענות המקדמיות והעתירות לביטול כתב האישום, נדחות.