ביטול כרטיס טיסה בגין מוות של קרוב משפחה תמורת החזר כספי

ודוק: התובע אינו טוען לפצוי בשל טענה בדבר איכות המוצר שמכרה הנתבעת, לגביה יכול סוכן נסיעות לטעון במקרים המתאימים שאינו בעל הדין הנכון (אלעד שילר, מותו של סוכן? , על אחריותן המשפטית של סוכנויות הנסיעות כלפי לקוחותיהן בדין הישראלי, המשפט כה, תש"ף, 225).

ענייננו בטענה להשבת התמורה מעוסק בשל ביטול עסקה ומשכך הנתבעת היא בעל הדין הנכון והיא הנושאת בחובה זו. לא התעלמתי מהטענה לפיה הנתבעת אינה יכולה לאפשר החזר כספי מבלי שחברת התעופה מאשרת זאת, שאחרת תוותר בחיסרון כיס, שכן את תמורת הכרטיסים העבירה לחברת התעופה (בנכוי עמלה כמובן).

בעיניין זה אפנה לדברים שצוינו ברע"א 3429/13 ישי רז נ' גוליבר תיירות בע''מ (13.4.2014): "העוסקים בשרותי תיירות יכולים לערוך הסכמים עם ספקי השרות באשר לחיובם בדמי ביטול בעת ביטול עסקה על פי חוק הגנת הצרכן. מתגובת המשיבה עולה כי אכן ביום 10.7.11 פורסמה הנחיה של הממונה על הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, שחייבה את חברות התעופה לשאת בעצמן בעלות ביטול כרטיסי טיסה. רביעית, החוק מעניק לעוסקים הגנות נוספות על מנת למנוע ככל הניתן הפסדים. כך למשל החוק מוציא מתחולתו עיסקאות מסוימות בהן הנזק שיגרם לעוסק הוא גבוה מדי, כגון בטובין פסידים. באופן ספציפי לשירותי תיירות מוגבלת זכות הביטול למקרה בו מועד ביטול העסקה חל בתוך שבעה ימים שאינם ימי מנוחה, קודם למועד שבו אמור השרות להנתן" האם מדובר בעסקת מכר מרחוק סעיף 14ג1(ג) לחוק בו עסקינן עניינו בעסקת מכר מרחוק והוא מפנה להגדרה שבסעיף 14ג(ו) לחוק שזו לשונה: "עסקת מכר מרחוק" – היתקשרות בעיסקה של מכר נכס או של מתן שירות, כאשר ההיתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה" "שיווק מרחוק" – פניה של עוסק לצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלוויזיה, תיקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא, פקסימיליה, פירסום קטלוגים או מודעות, או באמצעי כיוצא באלה, במטרה להיתקשר בעיסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים, אלא באחד האמצעים האמורים "

רכישת הכרטיס עבור אחר האם יש בעובדה שהתובע רכש את הכרטיסים עבור בני משפחתו, על מנת להוציאו מתחולת סעיף 14ג1 לחוק? נשים מולנו שוב את הוראת הסעיף: "בעסקת מכר מרחוק שנערכה עם צרכן שהוא אדם עם מוגבלות, אזרח ותיק או עולה חדש, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך ארבעה חודשים מיום עשיית העסקה, מיום קבלת הנכס או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף 14ג(ב), לפי העניין, לפי המאוחר, ובילבד שההתקשרות בעיסקה כללה שיחה בין העוסק לצרכן, ובכלל זה שיחה באמצעות תיקשורת אלקטרונית." הסעיף חל על עסקת מכר מרחוק "שנערכה עם צרכן" שהוא אזרח ותיק.

ביחס לעיסקאות מכר מרחוק מקובל לטעון שמדובר בעיסקאות "ללא שהצדדים באים במגע פיסי, וללא שהצרכן יכול לבחון באופן מוחשי את המוצר שאותו הוא רוכש. מכאן עולה החשש שהצרכנים מצויים בעמדת נחיתות קשה אף מן הרגיל, ועלולים לעיתים קרובות לטעות בהערכת המוצר שנמכר להם" (פרשת צמח, פסקה מד).

...

התוצאה היא שהתובע הוכיח את זכותו לבטל את העסקה ועל הנתבעת להשיב לו את הסכום ששילם, היינו 3,034 ₪ וזאת בניכוי סך של 152 ₪ (5% לכל כרטיס (סעיף 14ה(ב)(1) לחוק)).

הטענה לפיצויים לפי סעיף 31א' לחוק נדחית.

סיכומו של דבר שאני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,882 ₪ וכן הוצאות בסך 500 ₪.

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות אני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות העירעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו תביעה קטנה לפצוי בגין ביטול הזמנת טיסה עקב פטירת קרובת מישפחה של המבקשים.

בעקבות פניית המבקשים, פנתה המשיבה לחברת התעופה וזו הציעה למבקשים שתי חלופות: האחת – מכירת הכרטיסים לצדדים שלישיים ושינוי השם תמורת 120 דולר, והשנייה – תשלום דמי ביטול מלאים.

בימ"ש קמא ציין כי בסיכומיו ציין המבקש כי בקשת הביטול אינה עומדת במועדים הקבועים בחוק הגנת הצרכן, ואולם לטענתו הוא זכאי להשבה של הכספים ששילם הן מחמת סיכול העסקה והן לפי חוק עשיית עושר, הואיל והמשיבה מכרה את כרטיסי הטיסה לאחרים.

נטען כי פטירת המנוחה מהוות סיכול העסקה על פי חוק וההפרה הנטענת מתייחסת הן לעניין אי גילוי הפרטים הרלוואנטיים כפי שהתבררו רק לאחר מכן בעיניין אפשרויות הביטול ובעניין חיוב מלוא התשלום ללא החזר.

פטירה או מחלה לא צפויה של קרוב מישפחה היא אפשרות שקיימת לעולם, כפי שקבע בימ"ש קמא, ולכן קיימת אפשרות לרכוש ביטוח ביטול טיסה או לרכוש כרטיסים שניתנים לביטול.

...

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות אני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו תביעה קטנה לפיצוי בגין ביטול הזמנת טיסה עקב פטירת קרובת משפחה של המבקשים.

באשר לטיעון בדבר עשיית עושר ולא במשפט לפיו המשיבה מכרה את כרטיסי הטיסה של המבקשים לאחרים ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונם, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא כי המבקשים לא הוכיחו טענה זו. משלא הוכחה הטענה כי הכרטיסים נמכרו לאחרים, דין הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט להידחות ואין מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא לעניין זה. בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש התערבות או מתן רשות ערעור.

נעיר, בטרם סיום, כי הגם שדין הערעור להדחות בהעדר עילת התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא מעוררת התנהלות המשיבים תהיה בכל הנוגע להתחשבותו של ספק השירות בנסיבות אישיות של לקוחותיו.

מבלי לגרוע מההערה לעיל, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

לנוכח העובדה שהוא חוייב במלוא התמורה בגין העסקה, הגם שזו לא יצאה אל הפועל, עותר התובע בתביעתו להשבת מלוא כספו בתוספת פיצוי בסך 7,000 ₪ (בסה"כ 32,700 ₪), או לחילופין ל"חופשה משפחתית זהה, עם תאריך שמאפשר התארגנות נורמלית של מישפחה עם חמישה ילדים וחלקם אף בצבא".

לטענת הנתבעת, בקשת התובע לביטול החופשה נעשתה אצלה ב- 19.9.12, יום לפני מועד הטיסה המתוכנן (אם כי במהלך הדיון אישר נציגה כי התובע פנה אליהם במייל עוד ב- 18.9.13) והתובע היה מודע לתנאי ההזמנה אשר נכללו בטופס "אישור הזמנת שירותי תיירות" אותו הוא אישר ובכללם התנייה לפיה ביטול העסקה כרוך בתשלום מלוא התמורה.

  הנתבעת הוסיפה וטענה כי במעמד ההזמנה היא הציעה לתובע הן בעל פה ובן בכתב על גבי הטופס הנ"ל לרכוש באמצעותה פוליסת ביטוח רפואי לחו"ל המכסה בין היתר מקרה של ביטול טיסה בלתי נימנע עקב סיבות בריאותיות או סיבות אחרות דוגמאת מוות ואולם הוא בחר שלא לעשות כן.   במהלך הדיון שהתקיים בפני, אישר התובע כי היה לו ביטוח נסיעות בחברת הביטוח "כלל" וכי הוא לא תבע את חברת הביטוח מכיוון שבדיעבד הסתבר לו שהפוליסה כללה סעיף קטן, אליו הוא לא היה ער בשעתו, השולל את הזכות לפצוי במקרים בהם קרוב המשפחה שנפטר היה מאושפז בבית חולים בשלושת החודשים שקדמו לרכישת הפוליסה.

הן בכתב ההגנה והן במהלך הדיון שהתקיים בפני, טענה הנתבעת כי מטעמי שירות, לפנים משורת הדין ומתוך היתחשבות בנסיבות המצערות בגינן בוטלה החופשה, היא הציעה לתובע שתי חלופות להחזר: טיסה זהה לכל 7 הנוסעים בהזמנה המקורית, לברצלונה, באמצעות חברת ארקיע על בסיס מקום פנוי ובאשור שלושה ימים מראש ושובר המקנה 7% הנחה לרכישת שירותי קרקע.

הנתבעת לא הגישה בתיק זה הודעות צד ג' כנגד הספקים השונים ולכן אין לה אלא להלין על עצמה בעיניין זה. אכן, בעת שביצע את הזמנת החופשה, אישר התובע טופס בו הובהר לו כי לא ניתן לבצע שינויים בכרטיס הטיסה וכי דמי ביטול העיסקה יהיו מלאים והוא אינו כופר בכך.

...

דיון והכרעה באשר לטענת הנתבעת בדבר היותה מתווכת בלבד, אני סבורה כי אין בה כדי להועיל, שכן התובע התקשר עמה כסוכנת נסיעות הדואגת לכל צרכי נסיעתו.

(ב) במקרים האמורים בסעיף-קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו. מכיוון שלדעתי מדובר בחוזה שיש בו תניה אשר נסיבותיו של מקרה זה מלמדות עליה שבהיותה כה גורפת אין היא ראויה , שכן מבחינת התובע ובני משפחתו נעשה קיומו של חוזה זה בלתי אפשרי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, ברובה המכריע.

  לנוכח העובדה שהנתבעת טרחה למען התובע בהזמנת חבילת הנופש אצל הספקים השונים הקשורים בה, אני סבורה כי לא יהא זה צודק לשלול ממנה את מלוא העמלה המגיעה לה בגין עסקה זו. בנוסף לכך, לטעמי, בנסיבות שתוארו על ידי התובע בכל הנוגע למצבו הבריאותי של אביו בתקופה הסמוכה למועד הנסיעה, תרם סירובו להצעת הביטוח שהוצעה לו על ידי הנתבעת, תרומה מסוימת שאותה אני מעריכה בכ-10% , לנזק שנגרם לו. סוף דבר, הנני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובע סך של 18,000 ₪ ולשלם לו גם 500 ₪ הוצאות משפט.

טענות התובעים ת.א. 70237-05-23 (להלן: "התביעה הראשונה") בתביעה הראשונה, טסו ששת התובעים, כולם בני מישפחה אחת, בבוקר הטיסה, בתאריך 13.4.22, לאילת לטיול בן יום אחד.

התובעים בחרו באפשרות השנייה, ואכן קיבלו החזר דמי עלות כרטיסי הטיסה.

הפיצויים על פי סעיף 6(א) לחוק, נוסע שטיסתו בוטלה זכאי להטבות הבאות: שירותי סיוע; השבת תמורה או כרטיס חלופי לפי בחירת הנוסע; פיצוי כספי סטאטוטורי.

אין מחלוקת שבשתי התביעות שילמה הנתבעת לתובעים את השבת התמורה בגין הטיסה שבוטלה, מיד באותו יום.

...

בתביעה הראשונה תשלם הנתבעת לתובעים סך של 11,183 ₪.

בתביעה השנייה תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,270 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכומים הנ"ל תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

עצם פנית התובעים לנתבעת והתעניינותם ברכישת פוליסת ביטוח לחול מעידה שהתובעים ידעו שהנתבעת עוסקת במכירת פוליסה לחו"ל. גב' אלונה מטעם הנתבעת, אשר השיבה לשיחת הטלפון של מר טוביה, כאל פנייה לקבלת הצעת מחיר, כפי שצוינה בעמ' 2 של התימלול שורה 1: "אוקי. אם אתה רוצה הצעת מחיר בשביל כולם, אני צריכה את הפרטים של כולם". גב' אלונה עמדה על כך וקיבלה פרטים של כל התובעים ואף קיבלה מידע מהתובעים על מצבם הרפואי ועל מטרת נסיעתם לתאילנד ואורך התקופה והציעה לתובעים פוליסת ביטוח תמורת 244 דולר.

גב' דליה שאלה את גב' אלונה: "במקרה של ביטול הנסיעה?" ונענתה ע"י גב' אלונה כדלקמן: "ביטול נסיעה אתם זכאים לקבל החזרים של כרטיסי טיסה ומלונות, החדרים, הביטול הוא עקב מצב רפואי חדש ובלתי צפוי של בני המשפחה א וקרבה ראשונה". גב' דליה שאלה: "בקירבה ראשונה?" ונענתה ע"י גב' אלונה: "כן. או שלכם". גב' דליה שאלה: "מה זה קרבה ראשונה של..." ונענתה ע"י גב' אלונה: "סבא, סבתא, אבא, אימא, ילד, ילדה, אח, אחות קרבה ראשונה". לאחר מכן מר טוביה היתעניין מול גב' אלונה על ביטוח המזוודות.

מאחר ומדובר בקיצור הנסיעה, הסעיף הרלוואנטי לכך בפוליסה הוא סעיף 4.3 של הפוליסה המזכה את המבוטח בשיפוי כספי כמפורט באותו סעיף, במידה וקיצור הנסיעה הנו אחד המקרים המפורטים בסעיף 4.3.1 של הפוליסה.

בסעיף 6.14 של הפוליסה נקבעו החריגים לפרקים 4,5 של הפוליסה, שם נקבע כי המבטח לא ישלם עבור תביעה הנובעת במישרין או בעקיפין מ: "6.14.1 קיצור ו/או ביטול נסיעה עקב מותו או אשפוזו של בן מישפחה קרוב, אם לפני צאת המבוטח לחו"ל היתקיים אחד או יותר מהמצבים הבאים:

ו/או; ב. כל מצב בגינו בן מישפחה קרוב כבר נמצא באישפוז, בין אם מדובר באישפוז בבית חולים או בבית חולים לתשושים, סיעודי או אחר; ואשר חלה החמרה במצבו הרפואי או מוות של בן מישפחה קרוב לפני יציאת המבוטח לחו"ל לעניין ביטול נסיעה או לאחר יציאת המבוטח לחו"ל לעניין קיצור נסיעה".

...

מקובלת על ביהמ"ש טענתו של מר חובה בסעיף 22 לתצהירו אשר לפיה: "22. עוד אבהיר, החריגים והסייגים בפוליסת הביטוח, נועדו ליצור איזון בין הסיכון שחברת הביטוח נוטלת על עצמה לכסות לבין הפרמיה שהיא גובה, כך שבוודאי מקום שבו התממשות הסיכון המבוטח הוא ברמה גבוהה של צפיות הפרמיה תהיה בהתאם או שאותו סיכון צפוי יוחרג מהכיסוי הביטוחי לאור הפרמיה המשולמת. בהתאם לייעוץ משפטי שקיבלתי, חריג או סייג הקבועים בפוליסת הביטוח, כשלעצמם, אינם מקפחים או כמעניקים יתרון בלתי הוגן למבטח רק בשל היותם מסייגים את הכיסוי המבוטח, אלא הם משקפים את הסיכונים שהמבטח מוכן ליטול על עצמו תמורת הפרמיה המשולמת, ואין בהם משום הגנה לא סבירה על אינטרס המבטח." לסיכום ולאור האמור לעיל ביהמ"ש מורה על דחיית התביעה ובהתחשב בנסיבות המקרה המצערות, ביהמ"ש אינו מחייב את התובעים בהוצאות משפט.