בהתנגדותה לביצע השיטריות טענה הנתבעת כי היא מסרה את השיקים לתובעת כשיקים דחויים שפרעונם יהא רק לאחר ביצוע העבודה בפועל, כי בתחילת שנת 2015 החלה התובעת להאט את העבודה באתר, לא עמדה בלוחות הזמנים באופן מכוון, ולאחר מכן אף הופסקה העבודה לחלוטין, כי המדובר היה בהפרה יסודית, גסה וברורה של ההסכם שגרמה לנתבעת לנזקים, ורק עקב חששה של הנתבעת מהטלת עיצומים כספיים עליה על ידי הקבלן הראשי, שפיר הנדסה בע"מ [להלן: "שפיר"] בשל עיכוב בלוחות הזמנים, נענתה הנתבעת לדרישת התובעת לחתום על הסכם המשך מיום 1.3.15 המעגן תימחור שונה של העבודה.
משכך עומדת לנתבעת זכות קזוז בסך כולל של 15,436,478 ₪, המורכבת מעלול פינוי החומר שהושארה על ידי התובעת בסך של 7,818,018.75 ₪, ההפרש בין התשלום שהיתה אמורה לשלם לתובעת בגין העבודות שלא השלימה, לבין הסכום שנאלצה לשלם לי.ש.ע. המגיע לסך של 4,056,196 ₪, ומחצית מהעיצומים הכספיים שהוטלו על שפיר על ידי מנהלת הבצוע של כביש 6 בסך של 3,585,000 ₪, כאשר על הנזקים האמורים יתוסף פיצוי מוסכם בשיעור של 30% בהתאם לסעיף 24 להסכם בין הצדדים משנת 2013.
כבר בתצהיר התומך ב"תגובה לבקשה למתן פסק דין" ששמש כתצהיר עדות ראשית של העד אשר בוזגלו והוגש ביום 30.4.18 הכירה הנתבעת בכך ש"השיקים נימסרו עבור עבודות חפירה שבוצעו", דהיינו כי נתקבלה עבורם תמורה מלאה, ותלתה את ביטולם בכך שבחודש מאי 2015 הפסיקה התובעת את עבודתה תוך שהיא מותירה בשטח את החומר שנחצב ללא שפונה, ולפיכך נאלצה הנתבעת להביא במהירות קבלן אחר לבצע את המשך העבודה.
"בנסיבות אלה מצויה המבקשת במצב שבו למרות שהיא שילמה בשיקים את כל חובה לטוענת מס' 1 היא עלולה להיות נתבעת הן על ידי הטוענת מס' 1 והן על ידי הטוענות מס' 2,3,4"
"המבקשת אינה תובעת לעצמה דבר בנושא הכספים מלבד תשלום שכר טירחה וההוצאות המגיעות לה".
"כורסה נוחה זה התחלה של סוף" [ראו עמיר לב, "אל תדאגי", מתוך "לפעמים אני יכול להיות מאושר", 2004] - משבחרה הנתבעת בחודש יוני 2015 לעתור לקבלת סעד של טען ביניים תוך שהיא מתפרקדת על כורסה נוחה של צופה ניטראלי בסכסוך בין אחרים ביחס לשיקים ולתשלומים הכלולים בהם שאינו קשור אליה, ושעה שכבר ביום 19.5.15 סיימה התובעת את עבודתה בפרויקט ונחתם הסכם ההיתקשרות עם י.ש.ע, קשה לקבל ולו אחת מטענות הנתבעת עתה – הן הטענה כי השיקים הנם שיקים דחויים שלא ניתנה בעדם תמורה, הן הטענה כי כבר בתחילת שנת 2015 החלה התובעת ב"הפרה יסודית, גסה וברורה של ההסכם, שגרמה לנזקים", הן הטענה כי עם סיום עבודתה הותירה התובעת ערימה ששולם לה על מנת לפנותה, הן הטענה כי התובעת כפתה על הנתבעת היתקשרות עם י.ש.ע שהסבה לה הפסדים במיליוני שקלים, והן הטענה כי היתנהלות התובעת היא שגרמה ל"פיגורים עצומים" בפרויקט ולהטלת קנסות על שפיר, ובאמצעותה על הנתבעת.
...
הסולת הנקייה בתום שמיעת הראיות וטיעוני הצדדים היא כי אין מנוס מקבלת התביעה השטרית במלואה, וזאת מן הטעמים אשר יפורטו להלן.
לא זו אף זו – הנתבעת לא הציגה ולו פניה אחת ששלחה לתובעת ובה העלתה ולו טענה אחת מהטענות המפורטות לעיל, ואיפכא מסתברא וזאת משעל פי נספח 10 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת דווקא התובעת היא זו ששלחה מכתב התראה לנתבעת כבר ביום 20.6.15 ובו נכתב כי "לא רק שהתשלום לא בוצע, להזכירך על פי החישובים של המודדים אשר אישרו את הכמויות, היתרה נכון להיום ללא קשר לשיקים החוזרים עומדת על כ-3 וחצי מיליון ₪", וכן "אתה כל יום דוחה אותנו מהיום למחר ומבטיח שבסופו של דבר נקבל את הכספים", ו-"הבטחת לנו לכבד את השיקים החוזרים תוך כמה ימים ועד היום לא סודרו הדברים", ברם הנתבעת לא הציגה כל מכתב תשובה מטעמה המכחיש טענות אלה.
התוצאה – התביעה מתקבלת במלואה.
