בעתירה זו עותרת השותפות להכריז על ביטולם של סעיפים 2 ו-3 לחוק עזר אעבלין (גידול ונחירה של חזירים), תשכ"ה-1964 (להלן: "חוק העזר") על פיהם נאסר על כל אדם, למעט המועצה המקומית, לנהל בית מטבחיים בתחומי הרשות המקומית ונאסר על כל אדם לבצע שחיטה בתחום הרשות המקומית שלא בבית המטבחיים המתנהל על ידי המועצה (להלן: "עתירת השותפות").
"אכן, אם הפגיעה היתה בדרך של חקיקת מישנה, יתערב בית המשפט כאשר חקיקת המשנה לוקה בחוסר סבירות, או שהשימוש בסמכות החקיקה נעשה למטרה זרה... אולם במקרה דנן אין לנו יסוד מספיק לומר שקיים חוסר סבירות כזה. אנו עוסקים באינטרסים כלכליים מנוגדים של המועצה המקומית מחד גיסא, ושל העותרת מאידך גיסא. העותרת חוששת לפגיעה ברווחיות מפעלה, ועדיין אין אנו יודעים אם החשש הוא להפסד ממש או רק להקטנת רווחים. המועצה מבקשת להפיק תועלת יותר גדולה לטובת תושבי האיזור מן המפעל שהוקם בתחום שיפוטה, על ידי הטלת אגרה יותר גבוהה שהכנסותיה תיכנסנה לקופתה ותשמשנה את מטרותיה. זוהי מגמה התואמת את סמכותה הכללית של המועצה לפי סעיף 146(2) של צו (א) 'לדאוג לפיתוח תחום המועצה לשיפורו, ולקידום ענייניהם הכלכליים, הסוצאליים, החברתיים והתרבותיים של תושביו, או של כל חלק מהם'. לא הושמעה בפנינו שום טענה משפטית כנגד סמכות המועצה להטיל אגרה זו או להטילה בגובה זה. הסמכות הקבועה בסעיף 146(6) של צו (א), עליו כבר דיברתי לעיל, ושר הפנים שעניינו הרשויות המקומיות נהירים לו במיוחד, סמך ידיו על חוק העזר על ידי מתן אישורו. ואשר להסדרים העיסקיים המוצעים לרכישת הבנין וציודו על ידי המועצה, אלה אינם חלק הכרחי של ההסדר התחיקתי שנעשה בחוק העזר הנידון, ובמידה שטמון בהצעה זו לחץ כלכלי על העותרת למכור את רכושה, לא מצאתי, כאמור, עילה משפטית להתערבותנו".
בית המשפט באותו ענין היתייחס גם לטענה בדבר הפקעת רכוש ללא פיצוי בידי הרשות המקומית, וקבע כי אין מדובר כאן בהפקעת בית הנחירה מידי העותרת – שכן הבעלות בו והציוד נשארים גם להבא בידיה, ורק הפעלתו תהיה בידי המועצה.
...
הכרעה
דין עתירת המועצה להידחות.
לאור טעמים אלה, סירובו של שר הפנים לאשר את בקשת המועצה לפצל את האגרה המוטלת על פי חוק העזר לאגרות נפרדות של גידול ושחיטה של חזירים, בדין יסודו, ודין עתירת המועצה להידחות.
הביטול יחול מכאן ולהבא, ויכנס לתוקפו בתום 3 חודשים ממועד מתן פסק דין זה.
עתירת המועצה בבג"ץ 9720/03 נדחית.
